הבדלים בין גרסאות בדף "קנין חצר במציאה"

ה'''משנה''' (בבא מציעא א ד) אומרת שהרואה צבי שבור נכנס לתוך שדהו, או גוזלות שאינם יכולים לעוף, ואמר 'זכתה לי שדי', זכה בהם. אבל היה הצבי רץ כדרכו או שהיו הגוזלות פורחים, ואמר 'זכתה לי שדי', לא אמר כלום. <br>וב'''גמרא''' (בבא מציעא יא א) אומר שמואל שזהו דווקא כשעומד בצד שדהו, ואף שאמר ר' יוסי ב"ר חנינא שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, זה דווקא בחצר המשתמרת, אבל בחצר שאינה משתמרת, אם אינו עומד בצדה, לא זכתה לו. <br>וכן גם דעת עולא ורבה בר בר חנה, שיש להעמיד את המשנה בעומד בצד שדהו. <br>ומבאר '''רש"י''' (ד"ה אי) שאם עומד בצד שדהו, הרי היא משתמרת על ידו, ולכן קונה לו.

עולה מתוך הגמרא, שלגבי מציאה חצרו של אדם קונה לו. אם היא משתמרת, אף אם אינו נמצא בה, ואם אינה משתמרת, צריך שיהיה עומד בצדה. ואם זהו דבר שמהלך, כגון צבי וגוזלות שמהלכים בשדה, קונה לו חצרו רק אם יכול לרוץ אחריהם ולהגיעם קודם שיצאו מהשדה.<br> וכן נפסק להלכה ב'''רמב"ם''' (גזילה ואבידה יז ח, יא) וב'''טור''' (חושן משפט רסח) וב'''שלחן ערוך''' (רסח ג-ד). <br>וב'''טור''' שם היתה גירסה שכותב בדעת הרמב"ם שאף בחצר המשתמרת צריך שיאמר זכתה לי שדי. אך כבר תיקן ה'''בית חדש''' (ד"ה והרמב"ם) את הגירסה, וכן כתב ה'''ש"ך''' (ד) שבמשתמרת לא בעינן שיאמר, שהרי קונה לו חצירו שלא מדעתו.

בדברי רב אשי במסקנת הגמרא, מבואר דין הגט שהוא משום יד, וכן דין המתנה שהיא משום שליחות. אך לא מבואר לגבי מציאה, מאיזה דין חצרו זוכה לו. ונחלקו הראשונים בדבר. יש אומרים שחצר בין משתמרת ובין אינה משתמרת זוכה מדין יד, יש אומרים שזוכה מדין שליחות, ויש מחלקים ואומרים שבמשתמרת זוכה מדין שליחות ובאינה משתמרת זוכה מדין יד בעומד בצד שדהו, וכדלהלן.