347
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "צידת שרצים שקצים ורמשים בשבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עדכון
צורבא מרבנן (שיחה | תרומות) (עדכון) |
|||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|שבת יד א|שבת קז א-קז ב||שבת י כא|אורח חיים שטז ח}} | {{מקורות|שבת יד א|שבת קז א-קז ב||שבת י כא|אורח חיים שטז ח}} | ||
גדר האיסור בצידת שרצים שקצים ורמשים בשבת, והאם יש אופנים בהם הדבר מותר. | גדר האיסור בצידת שרצים שקצים ורמשים בשבת, והאם יש אופנים בהם הדבר מותר. | ||
| שורה 40: | שורה 39: | ||
ה'''שלחן ערוך''' כתב (אורח חיים שטז ח) כתב כלשון הטור, שמחלק כדברי המשנה בין שמונה שרצים שבסתמא כוונתו לצורך ולכן חייב עד שיכוון להדיא שלא לצורך, ואילו בשאר שקצים ורמשים סתמן שלא לצורך ולכן פטור אלא אם כן מכוון להדיא לצורך. אלא שהוסיף השו"ע שלפי הרמב"ם חייב אפילו אם צדן שלא לצורך שהרי מלשאצל"ג חייב עליה. | ה'''שלחן ערוך''' כתב (אורח חיים שטז ח) כתב כלשון הטור, שמחלק כדברי המשנה בין שמונה שרצים שבסתמא כוונתו לצורך ולכן חייב עד שיכוון להדיא שלא לצורך, ואילו בשאר שקצים ורמשים סתמן שלא לצורך ולכן פטור אלא אם כן מכוון להדיא לצורך. אלא שהוסיף השו"ע שלפי הרמב"ם חייב אפילו אם צדן שלא לצורך שהרי מלשאצל"ג חייב עליה. | ||
== האם מותר להעמיד מלכודת עכברים בשבת == | == האם מותר להעמיד מלכודת עכברים בשבת == | ||
שנינו | שנינו ב'''משנה''' (שבת פ"א מ"ו) "בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום, ובית הלל מתירין". ומדוייק מדברי המשנה, שבשבת לכו"ע אסור, ובית שמאי אוסרים גם בער"ש, לשיטתם דסבירא להו לאסור בער"ש מלאכה שהולכת ונגמרת בשבת, וכמו בנתינת אונין לפשתן וצמר ליורה וכו'. | ||
וכן הוא מפורש בתוספתא (ליברמן פי"ב ה"ה) וז"ל "הפורס מצודה על גבי בהמה חיה ועוף אף על פי שנכנסין לתוכה פטור לבהמה חיה ועוף אם נכנסין לתוכה חייב". וכוונת התוספתא שאם פורס את המצודה באופן שוודאי תיכנס החיה ואין לה שום מקום לברוח, ומיד בדרך הילוכה ניצודת חייב. אך אם פורס אותה 'על גבי' בהמה, כלומר שיש לה מקום להלך ואינו יודע אם יצודו אם לאו, פטור אבל אסור. | <BR/>וכן הוא מפורש בתוספתא (ליברמן פי"ב ה"ה) וז"ל "הפורס מצודה על גבי בהמה חיה ועוף אף על פי שנכנסין לתוכה פטור לבהמה חיה ועוף אם נכנסין לתוכה חייב". וכוונת התוספתא שאם פורס את המצודה באופן שוודאי תיכנס החיה ואין לה שום מקום לברוח, ומיד בדרך הילוכה ניצודת חייב. אך אם פורס אותה 'על גבי' בהמה, כלומר שיש לה מקום להלך ואינו יודע אם יצודו אם לאו, פטור אבל אסור. | ||
שמעינן עכ"פ מהברייתא שבכל אופן אסור מדרבנן, אף שאינו בוודאי שיצודו. וכן דייקו | <BR/>שמעינן עכ"פ מהברייתא שבכל אופן אסור מדרבנן, אף שאינו בוודאי שיצודו. וכן דייקו ה'''תוספות''' (יז: ד"ה אין פורסין) מדברי ב"ש במשנה, וכתבו דגזרו חכמים אף כשאינו בוודאי שיצודו מטעם דשמא יבוא לידי חיוב חטאת דפעמים שבשעת פריסת המצודה ילכוד את הבהמה. | ||
נמצא שאסור מדרבנן להעמיד מצודה לצוד חיה ועוף בשבת, שמא יבוא לצוד מיד ויתחייב חטאת. | <BR/>נמצא שאסור מדרבנן להעמיד מצודה לצוד חיה ועוף בשבת, שמא יבוא לצוד מיד ויתחייב חטאת. | ||
אלא שכשנבוא לנידון דידן גבי העמדת מלכודת לעכברים, יש לחלק לכאורה שהמשנה והתוספתא איירי במקום שהצידה היא איסור דאורייתא, שצריך לצוד את הבהמה והחיה לצורך עצמן, והוי מלאכה שצריכה לגופה. אבל המניח מלכודת לעכבר, הגם שיצוד בה מיד, אינו חייב מהתורה, שהרי אינו צריך לעכבר, רק רוצה שלא יהיה בבית, ואם כן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, וקיימא לן כר' שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה אין חייבים עליה , ואם כן כאשר אינו בוודאי שיצליח לצוד את העכבר, יש להתיר. | אלא שכשנבוא לנידון דידן גבי העמדת מלכודת לעכברים, יש לחלק לכאורה שהמשנה והתוספתא איירי במקום שהצידה היא איסור דאורייתא, שצריך לצוד את הבהמה והחיה לצורך עצמן, והוי מלאכה שצריכה לגופה. אבל המניח מלכודת לעכבר, הגם שיצוד בה מיד, אינו חייב מהתורה, שהרי אינו צריך לעכבר, רק רוצה שלא יהיה בבית, ואם כן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, וקיימא לן כר' שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה אין חייבים עליה , ואם כן כאשר אינו בוודאי שיצליח לצוד את העכבר, יש להתיר. | ||
באמת האחרונים דנו בדבר זה, וזה יצא ראשונה | |||
באמת האחרונים דנו בדבר זה, וזה יצא ראשונה ב'''מגן אברהם''' (שטז סק"ט) כתב שנראה לו לאסור להעמיד בשבת מצודה לצוד בה עכברים. ומקורו מדברי התוספות הנ"ל יז:, אבל לפום ריהטא היה נראה שלא דק, שהרי דברי התוספות מכוונים לדברי ב"ש לאסור מדרבנן בערב שבת דבר שאסור בשבת מדאורייתא, אבל עכברים שכל צידתן אינה לגופן אלא לסלקן מביתו, אין בזה איסור דאורייתא. אך כדברי המג"א פסקו גם ה'''אליה רבה''' (י"ז) וה'''תוספת שבת''' (ח) וה'''בן איש חי''' (וארא ז). | |||
אבל בספר חיי אדם | <BR/>הרב עובדיה יוסף בשו"ת '''יביע אומר''' בח"ג ס"כ סק"ג כתב ליישב דברי המג"א הללו והראה מקורן מדברי מהר"ח אור זרוע בשו"ת סימן מז וז"ל: "אף על גב דתנן (שבת י"ז ב') אין פורסין מצודות חיה ועוף ודגים, אלא כדי שיצודו מבעוד יום. נראה דמצודות עכברים מותר לפרוס. דאי נמי עביד בשבת ואפילו היה צד בשעת פריסת המצודה לא מיחייב חטאת. דמלאכה שאינה צריכה לגופא היא מידי דהוה אצידת נחש". וכתב היביע אומר, שכוונתו כדברי המג"א, דהיינו שמותר רק מער"ש לפרוס המצודה אבל בשבת עצמה לא, וזה דלא כדברי מהרש"ם בארחות חיים שלמד מדברי האו"ז לקולא (ועיי"ש עוד שיישב התמיהה מה ראה מהר"ח או"ז לכתוב הלכה אליבא דבית שמאי, דלפי מה דקיימא לן כב"ה דמותר להתחיל מער"ש מלאכה הנמשכת מאליה בשבת, פשיטא שמותר לפרוס מצודת עכברים מערב שבת, ומאי קמ"ל בזה מהר"ח אור זרוע). וכן פסק להלכה גם הרב '''מנוחת אהבה''' שאסור לעמיד מצודת עכברים בשבת אף שהוא תרי דרבנן. | ||
אבל בספר '''חיי אדם''' (ל ז), למד בדברי המגן אברהם שהלכה זו היא אליבא דהרמב"ם דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה, דאז שייך לגזור מדרבנן להעמיד המצודה אף שאינו ניצוד מיד, אבל להחולקים הפוסקים כר"ש דס"ל דפטור אפילו ניצוד בשעת פריסתו, מותר. וכן כתב בספר נהר שלום, שדין המג"א הוא דווקא לרמב"ם ודעימיה, אבל לראב"ד וסייעתו דמלשאצל"ג פטור, אין לאסור להעמיד מלכודת עכברים. | |||
בכתב העת '''ישורון''' (טז תשסה) מאמר מהרב יחיאל שטרנברג שהעלה שאם העכבר נכנס לבית וגורם לבהלה בין יושביו מותר להעמיד מלכודת. (והאריך שם לצרף צדדים נוספים כגון צער ומתעסק וכו ואכ"מ) ומסקנתו שם שטוב יותר להניח מלכודת ההורגת את העכבר, מאשר מלכודת שרק תופסת אותו. | |||