פקיקת חלון בשבת

מקורות
משנה:	שבת יז ז
בבלי:	שבת קכה א - קכו ב, עירובין קב א
רמב"ם:	שבת כב ל, כו י
שולחן ערוך:	אורח חיים שיג א-ב

אם מותר לפקוק את החלון בפקק או אסור משום בונה, מיחזי כבונה או משום טלטול מוקצה, וכן נעילת דלת בנגר או בקנה.

המקורות בתלמוד

סוגיה דפקיקת החלון

מחלוקת ר' אליעזר וחכמים וטעמה

המשנה (שבת יז ז) מביאה מחלוקת תנאים בענין פקיקת חלון בשבת. לדעת ר' אליעזר אסור לפקוק את החלון אלא אם כן הפקק קשור ותלוי בו, ואילו לדעת חכמים בין כך ובין כך פוקקין בו.

בטעם האיסור לדעת ר'אליעזר, כתב רש"י (שבת קכה ב ד"ה אין פוקקין בו) שהוא משום דמיחזי כמוסיף על הבנין, אמנם אם קשור ותלוי הרי זה כבר חלק מהבנין. וכן מבואר מתוך דברי הגמרא (שבת קכה ב) שעל דברי ר' אליעזר הביאה מימרה של רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן, שמחלוקת ר"א וחכמים היא בענין הוספה על אוהל עראי בשבת וביו"ט, שלר' אליעזר אסור להוסיף ולחכמים מותר. מבואר מדברי הגמרא כפי שכתב רש"י שהמחלוקת היא מטעם הוספה על הבנין.

אמנם תוספות (קכו א ד"ה והמונח) כתבו להוכיח שהמחלוקת לא מסתכמת רק בענין זה אלא יש כאן מחלוקת נוספת מטעם מוקצה, שלר' אליעזר אסור לפקוק את החלון גם מטעם איסור מוקצה, שהרי הגמרא השוותה בין מחלוקת זו דפקיקת החלון לבין המחלוקת בעירובין בענין נגר הנגרר (ראה להלן), ושם המחלוקת היא לענין איסור טלטול, וכן מוכח מתוך מה שהשוותה הגמרא לתוספתא (טו ג) לגבי קנה שהתקינו בעל הבית להיות נועל בו, ששם גם כן איירי לענין מוקצה. ועוד כתבו בתוספות (ד"ה רבי יהודה) שאפילו נאמר שהקנה שהתקינו להיות נועל בו הוא מדין איסור תוספת על הבנין, אפילו הכי מדהשוותה הגמרא דין זה לדין ישיבה על חריות של דקל ששם ודאי הוא מדין מוקצה, מוכח שמחלוקת ר' אליעזר וחכמים היא גם בענין מוקצה.
לכן הסיקו התוס' (ד"ה והמונח) שבתרתי פליגי, שלר' אליעזר אסור לפקוק משום מוקצה שאין תורת כלי עליו, ואף אם היה לפקק בית יד ויש לו תורת כלי, אסור משום תוספת אוהל עראי. ואילו לדעת חכמים מותר אפילו אין עליו תורת כלי ולא חיישינן לא משום מוקצה ולא משום תוספת אוהל.

ביאור דעת חכמים

דברי חכמים במשנה שאמרו 'בין כך ובין כך פוקקין בו' אינם מבוארים כל הצורך שודאי כוונתם לחלוק על ר' אליעזר ולומר שאף אם אינו קשור ותלוי פוקקין בו. אך האם כוונתם שלא צריך לא קשור ולא תלוי, או כוונתם שקשור בעינן אבל תלוי לא צריך.
הגמרא (שבת קכה ב) מביאה דברי רבי אבא בשם רב כהנא שכתב לקולא, כלומר שאפילו לא קשור ולא תלוי מותר, ובלבד שיהיה מתוקן לכך.
על דבריו מקשה ר' ירמיה שהרי בגמרא בעירובין לגבי נעילת נגר בדלת, דעת ר' יהודה שקשור על כל פנים בעינן, ואמר ר' יהושע בר אבא משמיה דעולא שהמחלוקת שם בנגר היא כהמחלוקת כאן גבי פקיקת החלון, שר' יהודה המיקל שם הוא כדעת חכמים כאן, ואם כן מוכח שבעינן שיהיה הפקק קשור.
מתרץ רבי אבא שבאמת הוא סובר כהתנא שמתיר אף בלא קשירה והוא דעת ר' שמעון בן גמליאל המובא בתוספתא (טו ג) לגבי קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, שלדעת תנא קמא מותר לנעול בו רק אם הוא קשור ותלוי בפתח, אבל רשב"ג אומר שם שמספיק שיהיה מתוקן לכך, אף שאינו קשור כלל.

בהמשך הגמרא מובא שר' יוחנן מכריע הלכה כרבן שמעון בן גמליאל לענין הקנה המתוקן לנעול ולפתוח בו, שאין צריך שיהיה קשור אלא רק מתוקן.
אך הגמרא מקשה על זה שהרי דעת ר' יוחנן לענין כיסויי הכלים שאין לטלטלם בשבת אלא אם כן יש להם בית אחיזה, כלומר שיש עליהם תורת כלי, ובודאי אין לומר שרשב"ג דיבר בכה"ג שיש תורת כלי על הקנה, שהרי לענין חריות של דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהן לישיבה דעת רשב"ג שאין צריך לקשרם ולעשות בהם מעשה, אלא אף שאין תורת כלי עליהם מותר.
מתרצת הגמרא שבאמת אף שרשב"ג לא מצריך תורת כלי אלא רק שיהיה מתוקן לכך, ר' יוחנן פליג עליה בזה ומצריך תורת כלי. אמנם לענין קשירה ותליה ס"ל כרשב"ג ולא כתנא קמא, ולכן סובר שאין צריך קשור ותלוי.

מסקנת הגמרא להלכה

בסוף הסוגיה מביאה הגמרא (קכו ב) את דרשת רבי יצחק נפחא שהלכה כר' אליעזר, ומקשה על זה רב עמרם מהמשנה בסוף מסכת שבת ממעשה דאביו של ר' צדוק ואבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח, שמדבריהם למדו שפוקקין בשבת. ואף שאביי מתרץ שסתמא דמתניתין בעירובין אתיא כר' אליעזר, מכל מקום מסיימת הגמרא שאפילו הכי מעשה רב, כלומר שהסתמא דמתני' דסוף מסכת שבת הוא הלכה למעשה שכן נהגו באותו מקרה שקרה, ושמע מינה שהלכה כרבנן.

סוגיה דעירובין

המשנה (עירובין י יא) אומרת לגבי נעילת דלת בנגר, כלומר במוט שמכניסים אותו לתוך נקב ברצפה ובכך ננעלת הדלת, שיש לחלק בין נגר הנגרר לנגר המונח. שלדעת תנא קמא נגר הנגרר מותר לנעול בו במקדש, כיון שאין שבות במקדש, אבל אסור לנעול בו במדינה, ואילו נגר המונח כאן וכאן אסור. דעת ר' יהודה שהנגרר מותר בין במקדש ובין במדינה ואין בו איסור כלל, והמונח הוא שמותר במקדש ואסור במדינה.
ובברייתא בגמרא (עירובין קב א) מבואר יותר שנגר הנגרר שחלקו בו תנא קמא ור' יהודה אם מותר לנעול בו במדינה, היינו שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ. ואילו נגר המונח שלכולי עלמא אסור לנעול בו במדינה, ונחלקו אם נועלים בו במקדש, הוא שאינו לא קשור ולא תלוי אלא שומטו ומניחו בקרן זוית.

מסקנת הגמרא להלכה

בהמשך הגמרא אומר רב יהודה בשם שמואל שהלכה כר' יהודה בנגר הנגרר, כלומר שמותר לנעול בו במדינה. ולזה מסכים גם רבא אבל מתנה זאת בכך שיהיה הנגר קשור בדלת עצמה. ומבואר עוד שם שאם הנגר ניטל באיגדו (ולהלן יתבאר פירושו), אין צורך שיהיה קשור בדלת, אלא אפילו קשור בעיברא דדשא מותר.

עוד מבואר בגמרא שאם נפסק החבל שבו הנגר קשור, אסור לנעול בו. ואם נקמז, לתנא קמא מותר ולר' יהודה אסור, והלכה כר' יהודה שנקמז אסור, משום דמיחזי כבונה.
ובפירוש המושג 'נקמז', כתב רש"י (ד"ה נקמז) שנפחת חור האיסקופה, והנגר ננעץ בקרקע. וכן כתבו התוספות (ד"ה נקמז), דהשתא דמי טפי לבונה.

היחס בין הגמרא בשבת לגמרא בעירובין

שיטת הרי"ף

הרי"ף (שבת מט ב) העתיק דברי ר' אבא בר כהנא (ודלא כבגמ' רבי אבא בשם אב כהנא) שפקק החלון אינו צריך להיות לא קשור ולא תלוי אלא די בכך שהוא מתוקן לזה. וכן הכריע להלכה כחכמים ולא כר' אליעזר, כסוף דברי הגמרא שם (קכו ב) שמעשה רב עדיף. מבואר מדברי הרי"ף שבפקק החלון אין צורך בקשירה.
אמנם במסכת עירובין פסק הרי"ף (לד ב) כר' יהודה, שכן מבואר שם בגמרא שהלכה כמותו, ואם כן אסור לנעול בנגר המונח במדינה אלא רק אם הוא קשור. ומעתה יקשה על הרי"ף איך בפקק החלון לא הצריך קשירה ואילו בנגר של דלת הצריך קשירה, והרי מבואר בגמרא (שבת קכו א) שהמחלוקת לגבי פקק החלון היא אותה מחלוקת לגבי נגר הנגרר. כן הקשו בעל המאור (שבת מט א), הרא"ש (יז ח) ועוד ראשונים. ובשלמא לפי שיטת ר' ירמיה בסוגיה בשבת, דגם בחלון בעינן שיהיה קשור אתי שפיר הסוגיה דנגר בעירובין, אבל לפי מסקנת הגמרא שם דלא בעינן קשור אלא במתוקן סגי וכדעת רשב"ג, אם כן אתיא דלא כמאן בסוגיה דנגר.

שיטת בעל המאור

בעל המאור (שבת מט א) מכח קושיה זו הלך לפסוק הלכה דלא כר' אבא בר כהנא שס"ל שגם בתיקון החלון סגי בתיקון בלבד ולא בעינן קשור, ומה שדימה לדרשב"ג גבי קנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו, אינו דומה לפי ששם הוא תשמיש המחובר ובזה סגי בתיקון בלבד, אך פקיקת החלון שהוא מחובר ממש ועשוי לתוספת אוהל, בזה בעינן קשירה דומיא דנגר. והוסיף שהרי בלאו הכי קיימא לן דלא לגמרי כרשב"ג דסגי בתיקון בעלמא, אלא כר' יוחנן שבעינן שיהיה עליו תורת כלי.

שיטת הרמב"ן ורוב הראשונים

הרמב"ן במלחמות (שבת מט א) כתב ליישב דברי הרי"ף מהשגת בעל המאור עליו, וביאר שבאמת קיימא לן כר' אבא בר כהנא שלא בעינן קשור וכמו שפסק הרי"ף אלא שזהו דווקא כאשר יש עליו תורת כלי, וכמו שמבואר בסוף הסוגיה בדברי ר' יוחנן, ואם הוא קשור אז לא בעינן שיהיה תורת כלי עליו. ואף שר' אבא בר כהנא סבר שאפילו אינו קשור סגי במתוקן בלבד ואין צריך שיהיה תורת כלי עליו, בזה לא קיימא לן כוותיה. ובזה אתי שפיר הסוגיה בעירובין גבי נגר המונח, דהתם איירי שאין תורת כלי עליו, ולכן אם אינו קשור אסור לנעול בו. ואף שבעל המאור חילק בין קנה שהתקינו להיות נועל בו שהוא רק תשמיש מחובר ואינו מחובר ממש, לבין פקק החלון ונגר שהם מחוברים לדלת, אין לנו לדחות דימוי הגמרא בסברות שלנו, שהרי הגמרא דימתה ביניהם ואין לנו לחלוק על זה.

הסבר הרא"ש בדעת הרי"ף

הרא"ש (יז ח) כתב ליישב דעת הרי"ף, שפסק בשבת כר' אבא בר כהנא שלא בעינן קשור אלא שהתקינו לכך, ואילו בעירובין פסק שבעינן שהנגר יהיה קשור, שהרי"ף אינו סובר להלכה את דברי ר' יוחנן שאמר כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר. כלומר סובר הוא שאין הסוגיות דומות, אלא בנגר שתוחבין אותו בקרקע הוא חמור יותר ולכן בעינן קשור כדי להוציא מחשש איסור בנין, ואילו בפקק החלון שלא שייך בו איסור בנין, די במחשבה כדי להוציאו מאיסור טלטול. ולפי זה יש שלושה חילוקים, בפקק החלון סגי במחשבה, בקנה שהתקינו להיות נועל בו צריך שיהיה לו תורת כלי, ואילו בנגר הנגרר שהוא טפי דומה לבנין בעינן שיהיה קשור.
והוסיף הרא"ש שלפי ר' יוחנן שכן דימה בין הסוגיות, יוצא שבין בפקק החלון ובין בנגר הנגרר בעינן קשור, להוציא מחשש בנין, ואילו בקנה שהתקינו להיות נועל בו סגי בתיקון כלי. אמנם אפשר שסובר הוא שתיקון כלי וקשירה שווים הם, ואף בנגר הנגרר ובפקק החלון מועיל תיקון כלי בלבד. הסבר זה של הרא"ש בדעת ר' יוחנן דומה להסבר רוב הראשונים בדעת הרי"ף, שבנגר מדובר שאין עליו תורת כלי ולכן בעינן קשירה ואילו בפקק החלון אם יש עליו תורת כלי לא בעינן קשירה.

מהו תיקון ומהו שיש תורת כלי עליו

מבואר בסוגיה שצריך שיהיה הפקק מתוקן מאתמול לפקיקת החלון, שבלא זה אסור לפקוק, וזהו כרשב"ג שאמר גם לגבי קנה שתקינו להיות נועל בו, שדי בכך להתירו.
ומבואר מתוך הסוגיה, שאין צורך בתיקון של מעשה, אלא די בתיקון במחשבה בלבד, שדווקא ר' יוחנן הוא החולק על רשב"ג וסובר שבעינן שיהיה תורת כלי עליו כדי להתיר להשתמש בו בשבת, אבל לפי ר' אבא בר כהנא שסובר כרשב"ג, די בכך שחשב מבעוד יום להשתמש בזה לצורך נעילה. כן כתבו התוספות (שבת קכו א ד"ה בין), וכן משמע ברש"י (ד"ה שהתקינו), וכן מוכח מתוך הסוגיה.

אמנם לפי ר' יוחנן שמצריך שיהיה תורת כלי עליו, ברש"י (קכו ב ד"ה שיש וד"ה וכ"ת) משמע שצריך שיהיה לו תורת כלי שראוי לתשמיש אחר מלבד תשמיש זה שלצורך הבנין. אבל תוספות (קכו ב ד"ה וכי) כתבו שאין צורך בזה, אלא די שראוי לדבר זה בלבד, כמו חריות של דקל שאינם ראויים לשום דבר אלא לישיבה עליהם. וכן דעת רוב הראשונים להלכה.

הכרעת הפוסקים

שיטת הטור

הטור (אורח חיים שיג) כתב להלכה כפי הסבר הרא"ש ברי"ף שישנם ג' חילוקים: פקק החלון מותר לסותמו מערב שבת אם חישב עליו מבעוד יום ובמחשבה בעלמא סגי. קנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו, צריך שיתקינו לכך לפי שדומה יותר לבנין. נגר שנועל בו ותוחבו בקרקע, אסור לנעול בו אלא אם כן הוא קשור.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם (שבת כב ל) פסק להלכה כחכמים שמותר לפקוק את החלון, ולפי התנאי שאמר ר' אבא בר כהנא שיהיה מתוקן לכך ואע"פ שאינו קשור ותלוי.
ובמקום אחר (כו י) פסק להלכה כר' יהודה בענין נגר שנועלים בו את הדלת, שאם אין הנגר קשור ותלוי בדלת אלא מונח בקרן זוית אסור לנעול בו, לפי שאין עליו תורת כלי, אך אם הוא קשור ותלוי בדלת נועלים בו.
ולא הזכיר הרמב"ם את ההלכה לגבי קנה שהתקינו בעל הבית להיות נועל בו.