פקיקת חלון בשבת

מקורות
משנה:	שבת יז ז
בבלי:	שבת קכה א - קכו ב, עירובין קב א
רמב"ם:	שבת כב ל, כו י
שולחן ערוך:	אורח חיים שיג א-ב

אם מותר לפקוק את החלון בפקק או אסור משום בונה,מיחזי כבונה או משום טלטול מוקצה, וכן נעילת דלת בנגר או בקנה.

המקורות בתלמוד

סוגיה דפקיקת החלון

מחלוקת ר' אליעזר וחכמים וטעמה

המשנה (שבת יז ז) מביאה מחלוקת תנאים בענין פקיקת חלון בשבת. לדעת ר' אליעזר אסור לפקוק את החלון אלא אם כן הפקק קשור ותלוי בו, ואילו לדעת חכמים בין כך ובין כך פוקקין בו.

בטעם האיסור לדעת ר'אליעזר, כתב רש"י (שבת קכה ב ד"ה אין פוקקין בו) שהוא משום דמיחזי כמוסיף על הבנין, אמנם אם קשור ותלוי הרי זה כבר חלק מהבנין. וכן מבואר מתוך דברי הגמרא (שבת קכה ב) שעל דברי ר' אליעזר הביאה מימרה של רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן, שמחלוקת ר"א וחכמים היא בענין הוספה על אוהל עראי בשבת וביו"ט, שלר' אליעזר אסור להוסיף ולחכמים מותר. מבואר מדברי הגמרא כפי שכתב רש"י שהמחלוקת היא מטעם הוספה על הבנין.

אמנם תוספות (קכו א ד"ה והמונח) כתבו להוכיח שהמחלוקת לא מסתכמת רק בענין זה אלא יש כאן מחלוקת נוספת מטעם מוקצה, שלר' אליעזר אסור לפקוק את החלון גם מטעם איסור מוקצה, שהרי הגמרא השוותה בין מחלוקת זו דפקיקת החלון לבין המחלוקת בעירובין בענין נגר הנגרר (ראה להלן), ושם המחלוקת היא לענין איסור טלטול, וכן מוכח מתוך מה שהשוותה הגמרא לתוספתא (טו ג) לגבי קנה שהתקינו בעל הבית להיות נועל בו, ששם גם כן איירי לענין מוקצה. ועוד כתבו בתוספות (ד"ה רבי יהודה) שאפילו נאמר שהקנה שהתקינו להיות נועל בו הוא מדין איסור תוספת על הבנין, אפילו הכי מדהשוותה הגמרא דין זה לדין ישיבה על חריות של דקל ששם ודאי הוא מדין מוקצה, מוכח שמחלוקת ר' אליעזר וחכמים היא גם בענין מוקצה.
לכן הסיקו התוס' (ד"ה והמונח) שבתרתי פליגי, שלר' אליעזר אסור לפקוק משום מוקצה שאין תורת כלי עליו, ואף אם היה לפקק בית יד ויש לו תורת כלי, אסור משום תוספת אוהל עראי. ואילו לדעת חכמים מותר אפילו אין עליו תורת כלי ולא חיישינן לא משום מוקצה ולא משום תוספת אוהל.

ביאור דעת חכמים

דברי חכמים במשנה שאמרו 'בין כך ובין כך פוקקין בו' אינם מבוארים כל הצורך שודאי כוונתם לחלוק על ר' אליעזר ולומר שאף אם אינו קשור ותלוי פוקקין בו. אך האם כוונתם שלא צריך לא קשור ולא תלוי, או כוונתם שקשור בעינן אבל תלוי לא צריך.
הגמרא (שבת קכה ב) מביאה דברי רבי אבא בשם רב כהנא שכתב לקולא, כלומר שאפילו לא קשור ולא תלוי מותר, ובלבד שיהיה מתוקן לכך.
על דבריו מקשה ר' ירמיה שהרי בגמרא בעירובין לגבי נעילת נגר בדלת, דעת ר' יהודה שקשור על כל פנים בעינן, ואמר ר' יהושע בר אבא משמיה דעולא שהמחלוקת שם בנגר היא כהמחלוקת כאן גבי פקיקת החלון, שר' יהודה המיקל שם הוא כדעת חכמים כאן, ואם כן מוכח שבעינן שיהיה הפקק קשור.
מתרץ רבי אבא שבאמת הוא סובר כהתנא שמתיר אף בלא קשירה והוא דעת ר' שמעון בן גמליאל המובא בתוספתא (טו ג) לגבי קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, שלדעת תנא קמא מותר לנעול בו רק אם הוא קשור ותלוי בפתח, אבל רשב"ג אומר שם שמספיק שיהיה מתוקן לכך, אף שאינו קשור כלל.

בהמשך הגמרא מובא שר' יוחנן מכריע הלכה כרבן שמעון בן גמליאל לענין הקנה המתוקן לנעול ולפתוח בו, שאין צריך שיהיה קשור אלא רק מתוקן.
אך הגמרא מקשה על זה שהרי דעת ר' יוחנן לענין כיסויי הכלים שאין לטלטלם בשבת אלא אם כן יש להם בית אחיזה, כלומר שיש עליהם תורת כלי, ובודאי אין לומר שרשב"ג דיבר בכה"ג שיש תורת כלי על הקנה, שהרי לענין חריות של דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהן לישיבה דעת רשב"ג שאין צריך לקשרם ולעשות בהם מעשה, אלא אף שאין תורת כלי עליהם מותר.
מתרצת הגמרא שבאמת אף שרשב"ג לא מצריך תורת כלי אלא רק שיהיה מתוקן לכך, ר' יוחנן פליג עליה בזה ומצריך תורת כלי. אמנם לענין קשירה ותליה ס"ל כרשב"ג ולא כתנא קמא, ולכן סובר שאין צריך קשור ותלוי.

סוגיה דעירובין

המשנה (עירובין י יא) אומרת לגבי נעילת דלת בנגר, כלומר במוט שמכניסים אותו לתוך נקב ברצפה ובכך ננעלת הדלת, שיש לחלק בין נגר הנגרר לנגר המונח. שלדעת תנא קמא נגר הנגרר מותר לנעול בו במקדש, כיון שאין שבות במקדש, אבל אסור לנעול בו במדינה, ואילו נגר המונח כאן וכאן אסור. דעת ר' יהודה שהנגרר מותר בין במקדש ובין במדינה ואין בו איסור כלל, והמונח הוא שמותר במקדש ואסור במדינה.
ובברייתא בגמרא (עירובין קב א) מבואר יותר שנגר הנגרר שחלקו בו תנא קמא ור' יהודה אם מותר לנעול בו במדינה, היינו שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ. ואילו נגר המונח שלכולי עלמא אסור לנעול בו במדינה, ונחלקו אם נועלים בו במקדש, הוא שאינו לא קשור ולא תלוי אלא שומטו ומניחו בקרן זוית.

מסקנת הגמרא להלכה

בהמשך הגמרא אומר רב יהודה בשם שמואל שהלכה כר' יהודה בנגר הנגרר.