פירוק והרכבת כלים בשבת (מטה של טרסיים)

מקורות
בבלי:	שבת מז א-ב
רמב"ם:	שבת כב כו
שולחן ערוך:	אורח חיים שיג ו

כלים המורכבים מכמה חלקים, אם מותר לפרקן בשבת ולהחזירן, ובאיזה אופן.

סוגיית הגמרא

הגמרא (שבת מז א) מביאה שלוי בר שמואל שאל את רבי אבא ורב הונא בר חייא האם מותר להחזיר מטה של טרסיים בשבת (מטה מתפרקת, שהיו נושאים אותה ממקום למקום). אמרו לו מותר. אך כשבא לפני רב יהודה, תמה על זה ואמר לו שרב ושמואל אמרו שהמחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת.

עוד מביאה הגמרא ברייתא לתמוה על רבי אבא ורב הונא בר חייא, שבה מפורש שהמחזיר קנה מנורה (מנורה שהקנים שלה נשלפים וניתנים להחזרה בשעת הצורך) בשבת חייב חטאת, ואם כן הוא הדין למיטה של טרסיים.
מתרצת הגמרא, שהם סוברים כרבן שמעון בן גמליאל המתיר דבר זה, שכן שנינו בברייתא אחרת, שמלבנות המיטה, כרעי המיטה ולווחים של סקביס, לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור, ולא יתקע ביתדות ואם תקע חייב חטאת. רבן שמעון בן גמליאל אומר שאם היה רפוי מותר.
עוד מביאה הגמרא שבבית רב חמא היו מחזירים מטה מעין זו ביום טוב, ותמה על זה תלמיד חכם אחד בפני רבא, שאף אם נאמר שזהו בנין מן הצד, על כל פנים אסור מדרבן. ענה לו רבא שהוא סובר כרשב"ג שאם הוא רפוי מותר.

העולה מן הגמרא שישנה מחלוקת ראשונים האם מותר להחזיר מטה של פרקים וכד' בשבת כאשר היא רפויה, שלרשב"ג מותר ולת"ק אסור, וכן נחלקו בזה האמוראים להלכה. אמנם אם היא מהודקת בחוזק לכו"ע אסור.

ביאור שיטת המחייבים

הקשו הראשונים בסוגיה, כן הוא בתוספות (מז ב ד"ה רבן שמעון), ברשב"א (מז א ד"ה אינהו) ובעוד ראשונים, שלכאורה אינה מובנת סברת רב ושמואל שמחייבים חטאת, שהרי בסוף הסוגיה מוכח שאיירי ברפוי ובאינו תוקע, ואם כן איך ייתכן שהמחזיר חייב מדאורייתא והרי קיימא לן שאין בנין וסתירה בכלים, וגם בברייתא מוכח שלכו"ע אינו חייב כל שאינו תוקע. ועוד תמוה הוא איך ייתכן שאלו מתירים לכתחילה ואלו מחייבים חטאת.

תירצו התוספות שרב ושמואל שחייבו חטאת דיברו בשאינו רפוי ובתוקע, אלא שמזה יש ללמוד שגם ברפוי אין להתיר לכתחילה ואפילו אינו תוקע אסור מדרבנן. ופליגי על ר' אבא ורב הונא שס"ל שאין לאסור מדרבנן כלל באינו רפוי.
הרמב"ן בחידושים (מז א ד"ה הא דאמרי) גם הוא כתב שדברי רב ושמואל שמחייבים הם דווקא בתקע, שאם לא תקע מפורש בברייתא גם לדעת תנא קמא שפטור, ולכן יש לבאר את מחלוקתם עם רבי אבא ורב הונא כפי שפירשו התוס', שכיון שבתקע חייב, אם כן אף בלא תקע אסור מדרבנן, ואיל ור' אבא ורב הונא סברי שאף שבתקע חייב חטאת, בלא תקע מותר לכתחילה, דאין לגזור כלל באינו רפוי. וכן הביאו גם הרשב"א (מז א ד"ה אינהו) והר"ן בחידושים (מז א ד"ה הא) בשם התוספות.
ביאור נוסף כתב הרמב"ן, שרב ושמואל איירי במטה של טרסיים שבה אין צריך תקיעה בחוזק, אלא נגמרת מלאכתה בהחזרה בלי תקיעה וחייב מדאורייתא. ועל זה הקשו על רבי אבא ורב הונא מקנה של סיידים שהיה להם לאסור מדרבנן כדין הקנה, אף שאין כאן תקיעה בחוזק, ותירצו דכרשב"ג ס"ל וברפוי אפילו לכתחילה מותר.

הריטב"א (מז א ד"ה מהו) כתב ליישב בשם התוספות באופן אחר (ואינו בתוספות שלפנינו). שבאמת רב ושמואל מיירו במטה מהודקת אך בלא תקיעה, ואפילו הכי סברי שהוא איסור דאורייתא, דס"ל כבית שמאי שיש בנין וסתירה בכלים, ולכן ברפוי יש לאסור לכתחילה. ואילו המתירים סוברים שאין בנין וסתירה בכלים, וגזרה שמא יתקע נמי ליכא כיון שהוא רפוי.
הסבר זה מבואר בהרחבה בחידושי הר"ן (מז א ד"ה הא) בשם 'אחרים פירשו', שרב ושמואל ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים וחייב מדאורייתא אפילו לא תקע, וקשה על ר' אבא ורב הונא איך התירו לכתחילה, שגם ברפוי היה להם על כל פנים לאסור מדרבנן גזירה שמא יתקע. אלא שהם סוברים שאפילו בתקע אינו אסור אלא משום מכה בפטיש אבל בנין וסתירה ליכא בכלים, ולכן רק במהודק ייתכן לגזור, אבל ברפוי אין לגזור כלל. והאריך עוד שם ליישב איך סוברים רב ושמואל כבית שמאי שיש בנין וסתירה בכלים.
כהסבר זה מבואר גם במיוחס לר"ן (מז ב ד"ה רשב"ג) בשם הרא"ה.

משום איזה אב מתחייב

רש"י (מז א ד"ה חייב חטאת) כתב שהמחזיר מטה בשבת הרי הוא עושה כלי, וחייב משום מכה בפטיש, שזהו אב לכל גומרי מלאכה. ואינו חייב משום בנין לפי שאין בנין וסתירה בכלים. וכן כתב הר"ן (בדפי הרי"ף כא א ד"ה ואם).
לעומת זאת הרמב"ם כתב (שבת כב כו) שאסור להחזיר שולחן מפוצל וכיסא מפוצל מפני שנראה כבונה.

הכרעת הראשונים

הראשונים כולם פסקו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שמתיר להחזיר ברפוי. אלא שיש חילוקים שונים בדבריהם בהגדרת המושג רפוי וכפי שיתבאר.

הרי"ף (שבת כא ב) העתיק הברייתא והגמרא, ובסוף דבריו הכריע כר' חמא שאמר שסובר הוא כרשב"ג, כלומר שאם רפוי מותר להחזיר. וברבנו יהונתן על הרי"ף כתב בטעם ההיתר, שכיון שניכר לעין כל שאין זו חזרה של קביעות, לא גזרינן שמא יתקע.
כן הסכים גם הרא"ש (ג כג) להלכה, וכן העתיק הטור (אורח חיים שיג) שאם המטה היתה רפויה מלכתחילה, מותר להחזירה.
גם הרמב"ם (שבת כב כו) כתב לגבי מנורה של חוליות, שולחן מפוצל או כיסא מפוצל, שאין להחזירם בשבת מפני שנראה כבונה, ואם החזיר פטור מפני שאין בנין וסתירה בכלים, והוסיף שאם היה רפוי מותר להחזיר לכתחילה.

כן פסקו גם רבנו ירוחם (אדם וחוה יב ד),

מהו גדר רפוי

כתב במ'יוחס לר"ן' (מז ב ד"ה רשב"ג) שמה שלא גזרינן ברפוי הכוונה שיהיה ניכר שאינו רוצה לתקוע ביתדות ומסמרים.

בבית יוסף (שיג ד"ה מטה של פרקים) כתב שמדברי הרמב"ם שכתב 'ואם היה רפוי מותר' נראה שדווקא שהיה כן מלכתחילה, אבל אם הוא עשוי להיות הדוק, ורק עכשיו בשבת רוצה להחזירו רפוי אסור. וכתב שכן נראה מדברי הטור וההגהות אשרי, ושכן כתוב במפורש בכלבו (לא) בשם הראב"ד שדברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועעו בתוך החור מותר להכניסן בחורן, שאין לגזור שמא יתקע אלא בדברים שדרכן להכניס בדוחק.

כוס של פרקים

כתב הכלבו (לא) שכוסות העשויין פרקים, ונוטלים אותם מן הרגל ומחזירים אותם, אם הם רפויים מותר לפרקם ולהכניסן בשבת, ואם מכניסן בחוזק, אסור בין לפרקן ובין להחזירן. וכן כתב הטור (אורח חיים שיג) שראה כתוב בשם מהר"ם מרוטנבורג. אבל הטור עצמו חלק וכתב שכוס אין דרך להדקו ומותר להחזירו ולפרקו בכל ענין. גם רבנו ירוחם (אדם וחוה יב ד) כתב בשם רבנו פרץ בפשיטות, כוס שנפרק בחוליות עם רגל, מותר לפרקו ולהכניסו בשבת.