נטיית אוהל וסתירתו בשבת

יסוד האיסור

אוהל קבע

הנוטה אוהל קבע בשבת חייב חטאת, כן הוא מפורש בגמרא (שבת קלח א) בדברי אביי שם. ובירושלמי (שבת כ א) מבואר שהוא תולדה דבונה. וכן כתב הרמב"ם (שבת כב כז) הובאו דבריו במשנה ברורה (אורח חיים שטו א) ובקצות השלחן (קכ א), וכן הוא בפני יהושע (סוכה טז ב תוד"ה פרסו) שהכרח לומר כן, שהרי לא מצאנו לה מלאכה מיוחדת בל"ט מלאכות.
ובאגלי טל (סד ב) כתב שעיקר בנין המשכן היה היריעות ולא הקרשים, ולכן אהל חמור יותר מבנין, ומשמע בדבריו שנטיית אוהל היא אב המלאכה.

עוד כתב בפני יהושע שם, שהחילוק בין בנין לאוהל, שלשון 'בנין' שייך בבנין קבוע המתקיים לימים רבים, ואילו לשון 'אוהל' הוא עראי יותר. וצריך לומר בכוונתו שאף אוהל שעושהו לקבע, מ"מ ביחס לבנין חשיב עראי. עוד כתב לחלק שלשון 'אוהל' הוא מלמעלה להאהיל, ואילו לשון 'בנין' הוא אף במחיצות בלבד, שעיקר הבנין הוא המחיצות.
ויש לחלק עוד ולומר שבנין הוא העשוי מעצים ואבנים ועפר, כמבואר במשנה (נגעים יב ב), או לכל הפחות אחד מהם, ואילו אוהל הוא דווקא מיריעות של בד או עוד וכד'.

אוהל עראי

אוהל עראי אסור לעשות מדרבנן, ואם עשה פטור. כן הוא בגמרא משם ר' יוחנן בכמה מקומות (שבת קכה ה, קלז ב, עירובין מד א, פו ב, סוכה כז ב) ובירושלמי (שבת כ א).
וטעם הגזירה כתב הרמב"ם שם שהוא שמא יבוא לעשות או לסתור אוהל קבע, וכן מתבאר מתוך דברי הגמרא (ביצה לב ב), והובא גם בתוספות (שבת קלז ב ד"ה דרבי).

סתירת אוהל

כשם שיש איסור בנטיית האוהל, כן יש איסור בסתירתו ופירוקו בשבת. כן מתבאר מהגמרא (שבת קלח א) שרב יוסף ראה בשבת בבוקר את הכילה שבבית רב הונא שהיא מושלכת לארץ, אחר שבערב שבת היתה נטויה, ורצה להעיד בזה שכילה מותרת. הרי מתבאר שבאוהל האסור, אף סתירתו אסורה. וכן פסק הרמב"ם (שבת כב כז) הובא במשנה ברורה (א). ובשלחן ערוך (אורח חיים שטו) לא הזכיר להדיא איסור הסתירה, אבל כן מתבאר מתוך דבריו שם (ד, י, יא).

הגדרת קבע ועראי לענין אוהל

כתב הפרי מגדים (אשל אברהם א) שאוהל קבע היינו לשמונה ותשעה ימים, ונראה שלמד כן ממה שסוכת החג שהיא לז' ימים חשיב דירת עראי, אמנם לא ברירא ליה כל כך ונשאר בזה בספק. ובשו"ת עטרת חכמים פרנקל-תאומים (א ו ד"ה אף בראשית) חלק עליו והוכיח מהפוסקים שקבע הוא לימים מרובים. אמנם הרב מנוחת אהבה (כג ח) כתב להלכה כהפמ"ג, וכן הוא בשמירת שבת כהלכתה (כד א).
ויש להעיר שהאחרונים נחלקו לגבי בנין אם אסור מהתורה אף בבנין לשעה או דווקא בנין עולם, ולפי המצדדים שרק בנין לעולם אסור מן התורה, פשוט שהוא הדין באוהל, שהרי לא תהיה התולדה חמורה מאב המלאכה.

הוספה על אוהל קיים

הגמרא בכמה מקומות (שבת קכה ה, קלז ב, עירובין מד א, סוכה כז ב) מביאה דברי ר' יוחנן שאף שאין עושין אוהל עראי לכתחילה בשבת, מ"מ להוסיף עליו מותר, כדעת חכמים ולא כר' אליעזר שאוסר.