מתעסק

מקורות
משנה:	כריתות ד ב-ג
בבלי:	כריתות יט א-כ א; שבת עב ב
רמב"ם:	שבת א ה

אדם שעשה עבירה שחייבים עליה חטאת מבלי שנתכוון לעשותה, אלא שמתוך התעסקותו בפעולה אחרת של איסור או של היתר עלתה בידו עבירה שחייבים עליה חטאת.

מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע

המשנה (כריתות ד ב) מביאה מחלוקת תנאים לגבי אדם שעשה עבירה שחייבים עליה חטאת, אלא שאינו יודע באיזו עבירה חטא, כגון שבא על הערוה ואינו יודע אם היתה זו אחותו או אשתו נידה, או שאכל מאכל אסור ואינו יודע אם היה זה חלב או נותר, לדעת ר' אליעזר חייב בקרבן חטאת שהרי ממאי נפשך עבר עבירה שחייבים עליה חטאת. לעומת זאת דעת ר' יהושע שפטור מן החטאת עד שיידע איזו עבירה עשה, שכן לומד הוא מן הפסוק "אשר חטא בה" (ויקרא ד כג) עד שיוודע לו במה חטא. כן מתבאר בברייתא המובאת בגמרא (כריתות יט א).
עוד ממשיכה הגמרא לומר שר' אליעזר לומד שהפסוק "אשר חטא בה" בא למעט 'מתעסק' מחיוב חטאת, כלומר אדם שעשה עבירה תוך כדי התעסקות בדבר אחר ולא על מנת לעשות את פעולת האיסור, פטור מקרבן. להלן מביאה הגמרא מחלוקת בין אביי לרבא בגדר מתעסק הפטור מן הקרבן.

מימרא דשמואל

הגמרא (כריתות יט ב) מביאה מימרא דרב נחמן בשם שמואל, שהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, ואילו המתעסק בשבת פטור לפי שמלאכת מחשבת אסרה התורה.
דברי שמואל אלו מובאים כשאלה על דברי ר' אליעזר שפטר מתעסק מן הפסוק 'אשר חטא בה', ושאלה הגמרא באיזה נושא מדבר, שהרי בחלבים ועריות מבואר מדברי שמואל שחייב על התעסקות בהם. ומסיקה הגמרא שמדובר לענין שבת שבזה באמת מתעסק פטור.

לפי חלק מהגירסאות (כת"י מינכן 95 וכת"י הספריה הבריטית 402) צריך לומר 'אלא מתעסק בשבת', כלומר זו תשובה לשאלה במה פטר ר' אליעזר מתעסק, וכן היה לפני רש"י (ד"ה אלא) וכן הגיה הבית חדש (א).
ולגירסה זו תמוה, שאם הוכחנו מדברי שמואל שר' אליעזר דיבר על מתעסק בשבת ולא מתעסק חלבים ועריות, סימן שדברי שמואל מוסכמים על ר' אליעזר, אך אם כן למה צריך ר' אליעזר ללמוד מן הפסוק 'אשר חטא בה' פרט למתעסק, והרי לשמואל פטור מכיון שאין זו מלאכת מחשבת. על זה מיישב רש"י (יט א ד"ה מיבעי), שבאמת דברי שמואל לא מוסכמים על ר' אליעזר ולולי הפסוק לא היה מתעסק פטור משום מלאכת מחשבת, אלא שהגמרא הביאה דבריו רק מפני שאמר להדיא שמתעסק בשבת פטור, ור' אליעזר מודה לו ולא מטעמו. אמנם לענין חלבים ועריות, מבואר שבזה מודה ר' אליעזר שחייב שכן נהנה.

אמנם לפי הגירסה שלפנינו בדפוס וילנא (וכן הוא בדפוס ונציא ר"פ-רפ"ג ובכת"י אוקספורד 2673) לא גרסינן 'אלא', מפני שכל דברי שמואל הם חלק מן השאלה, במה פטר ר' אליעזר הרי למתעסק בשבת אין צורך בפסוק, שהרי כבר אמר שמואל שאין בזה מלאכת מחשבת וגם בלא הפסוק פטור. ולגירסה זו מתבאר שר' אליעזר ושמואל דברו על שני פטורים שונים במתעסק, שמתעסק שפטר בו ר' אליעזר הוא בכגון אביי ורבא שיתבאר להלן, ואילו שמואל פטר מתעסק אחר ומטעם אחר.

מחלוקת אביי ורבא

מסיקה הגמרא שר' אליעזר שפטר מתעסק ממיעוט הפסוק "אשר חטא בה" הוא כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר, שבזה לכולי עלמא חשיב מתעסק ופטור. לזה מודה גם אביי, לפי שלא נתכוון לשם חתיכה. אמנם רבא מוסיף ואומר שאף אם התכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, גם בזה פטור מטעם מתעסק, לפי שלא נתכוון לחתוך איסור אלא היתר.

מחלוקת הראשונים

שיטת רש"י

רש"י (שבת עב ב ד"ה נתכוין) הסביר בדברי אביי שהתכוון להגביה את התלוש וחתך את מחובר, הוא כגון שנפל סכין בין הערוגות וכשהגביהו חתך את הערוגה. כלומר מבין רש"י שמדובר שפטור דמתעסק הוא דווקא במתעסק בדבר אחד ועשה עבירה בדבר אחר, וכן הוא להדיא בהמשך דבריו (ד"ה וחתך). ולפי זה יש לבאר גם בדברי רבא שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, היינו שנתכוון לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר, אך אם נתכוון לחתוך את התלוש וחתכו ולאחר מכן נוכח לדעת שמחובר היה חייב, דזה לא חשיב מתעסק וכמו שכתב להדיא רש"י עצמו במקום אחר (שבועות יט א ד"ה פרט למתעסק).
וכן אם נתכוון לחתוך את המחובר וחתך מחובר אחר, יהיה חייב לפי רש"י, דדווקא כשעסוק במלאכת היתר ועלתה בידו איסור פטור. כן למדו הראשונים בדבריו, כמבואר בתוספות (שבת עב ב ד"ה נתכוין, כריתות יט ב ד"ה לשון, שבועות יט א ד"ה פרט) וברמב"ן (שבת עב ב ד"ה נתכוון).

כדברי רש"י משמע גם מלשון הרמב"ם (שבת א ח) שכתב 'נתכוון לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום'. משמע שעשה דבר אחר ממה שנתכוון לעשות, כלומר הוא רצה לחתוך את התלוש וידע שהוא תלוש אלא שעלה בידו בלא כוונה לחתוך גם את המחובר.

הקושיות על שיטת רש"י

אמנם רוב הראשונים חלקו על רש"י בזה, והביאו חבילות של ראיות שלא כדבריו.

כבר נתבאר שלפי רש"י יוצא שאם מתכוון לחתוך את המחובר וחתך מחובר אחר שאין זה מתעסק, דדווקא שנתעסק במלאכת היתר פטור.
תוספות (שבת עב ב ד"ה נתכוין) הראו שבגמרא (כריתות יט ב) מוכח שאפילו נתכוון ללקט פירות תאנה זו ועלתה בידו תאנה אחרת פטור מדברי שמואל.
וכן הביאו שבגמרא (שבת צז ב) פסק רב אשי להלכה שאדם שזרק חפץ ברשות הרבים כשכוונתו היתה לזרוק ד' אמות, ועלה בידו לזרוק ח' אמות פטור כל שלא אמר 'בכל מקום שתרצה תנוח', כלומר אם כוונתו לזרוק לצד מסויים, אף שיש בפעולה זו חיוב חטאת, ועלה בידו לזרוק לצד אחר פטור כיון שלא נעשה רצונו. וזה דומה לנתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר.
קושיות אלו הקשה גם הרמב"ן (עב ב ד"ה נתכוון), וכן הוא בריטב"א (עב ב ד"ה איתמר). אמנם בר"ן (עב ב ד"ה נתכוין) איתא רק הקושיה השניה.

שיטת רבנו תם ושאר ראשונים

מכח קושיות אלו העלה רבנו תם שדין מתעסק הפוטר מחיוב חטאת הוא אפילו כנתעסק במלאכת חיוב אלא שעלתה בידו מלאכת חיוב אחרת, כגון שנתכוון לחתוך את זו וחתך את זו פטור. ולפי זה דברי אביי ורבא יתבארו באותו דבר עצמו, כלומר שבא להגביה או לחתוך את התלוש (כל חד כדאית ליה) ועלה בידו לחתוך את המחובר פטור, שדווקא מפני שעשה פעולה בדבר שאליו נתכוון בזה צריך שתהיה כוונתו למלאכת היתר. אך אם עשה פעולה בדבר אחר, אפילו היתה כוונתו למלאכת איסור, שנתכוון לחתוך את המחובר וחתך מחובר אחר פטור.
וכן הוכיחו תוספות מהמשך הסוגיה שאמרה שוגג בלא מתכוון כגון שסבור שומן ואכלו, והיינו נתכוון לחתיכה זו וסבור שהיא שומן ואכלה, והיינו שמתעסק באותה חתיכה. ראיה זו מובאת גם ברמב"ן ובר"ן כנגד רש"י.

היחס בין מימרא דשמואל לאביי ורבא

לפי מה שנתבאר לעיל, לפי גירסת רש"י יוצא שדברי אביי ורבא באים לבאר את גדר המתעסק שפטר ר' אליעזר וגם את גדר המתעסק שפטר שמואל, כל אחד מטעמו. שלשמואל פטור מטעם שאין זו מלאכת מחשבת, בכגון שנתכוון להגביה או לחתוך את התלוש וכו'. ואילו לפי הגירסה שלפנינו יוצא שדברי אביי ורבא הם הסבר לפטור של ר' אליעזר בלבד, אך שמואל פטר במתעסק אחר ומטעם אחר, ואף ר' אליעזר מודה לו.

קושיית התוספות בשבועות

אמנם על דברי שמואל כשלעצמם מקשים התוספות (שבועות יט א ד"ה פרט) וכן הפני יהושע (עב ב ד"ה ומתוך) דקשיא רישא אסיפא, שאם מתעסק חייב רק מפני שנהנה משמע דבעלמא כשאין לו הנאה פטור, אבל מסיפא דדבריו מדוייק שדווקא בשבת פטור מפני שמלאכת מחשבת אסרה התורה, אך בשאר דברים אף שאין לו הנאה חייב במתעסק.