מקום הדלקת נר שבת
המקום בו יש להדליק נרות שבת.
מקום ההדלקה במקום הסעודה
במשנה ובגמרא לא מבואר באיזה מקום יש להדליק נר של שבת. אמנם רש"י (שבת כה ב ד"ה חובה) כתב שחובת הדלקת נר שבת היא מפני שאין סעודה חשובה אלא במקום אור. ולפי"ז נראה שעיקר מקום ההדלקה הוא במקום שסועד את סעודת השבת.
גם מדברי תוספות שם (ד"ה חובה) שכתב שהחובה היא לסעוד במקום הנר, משום עונג שבת, מבואר דההדלקה צריכה להיות במקום שסועד.
ברמב"ם לא נזכר מקום ההדלקה, אמנם גם מתוך דבריו שכתב שהדלקת הנר היא משום עונג שבת, כלומר שיהיה לו אור בסעודה, מתבאר דמקום ההדלקה צריך להיות במקום שבו סועד את סעודת השבת. וכן משתמע להדיא מתוך דברי האגודה והמהרי"ל המובאים להלן, והעתיקם להלכה בשלחן ערוך (אורח חיים רסג ט).
הדלקה על השלחן
כתב האור זרוע (יא) שיש להדליק קודם הנרות שבשאר הבית, ואח"כ להדליק הנרות שעל גבי השלחן, כי אותו נר הוא לכבוד שבת. והעתיקו בדרכי משה (אורח חיים רסג ד) וברמ"א (אורח חיים רסג י).
וכתב בכף החיים (סח) שמשמע שמדליקין על השלחן ממש, וכתב שראה קצת שנוהגים כן, וכן מבואר מתוך דברי המטה אפרים (תרי ב), וסיים הכה"ח שם דלפי הזוהר אין להדליק על השלחן, אלא שולחן בדרום ומנורה בצפון. אבל בקצות השלחן (עד [יד]) כדבר שפשוט שלאו דווקא על השלחן ממש אלא סמוך לשלחן, והביא דברי כף החיים הנ"ל בשם הזוהר.
וראה בשו"ת משנה הלכות (יג לג) להרב מנשה קליין [הקטן] זצ"ל, שהביא מעשה שהיה עם מחותנו הגה"ק ר' אלעזר מענדל מלעלוב זצ"ל, ומאז אותו מעשה תיקן בכל בית לעלוב שלא להדליק נרות על השלחן שאוכלין עליו.
אכילה בחצר
כתב המרדכי (שבת רצד) בשם מהר"ם שמותר להדליק נרות בבית ולאכול בחצר לאור היום (בשבתות הקיץ), מפני שנר שבת אינו אלא משום שלום בית שלא יכשל בעץ או אבן, והוסיף שכן הנהיג גדול אחד בגרמייזא, וכן הוא בתשב"ץ קטן (ג). ומבואר מדבריו דמ"מ בעינן שיפיק תועלת מאור הנרות, לכל הפחות לאחר באכילה. וכן מבואר מתוך שו"ת מהרי"ל (נג) בשם האגודהה(שבת ב מה), שהמדליקים בבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות דולקים עד הלילה הוי ברכה לבטלה. והובאו דבריו בבית יוסף (אורח חיים רסג) ונפסקו להלכה בשלחן ערוך (רסג ט).
הדלקה בשאר החדרים
עוד מתבאר מתוך דברי האור זרוע הנ"ל דיש להדליק בכל החדרים, ולא רק במקום שסועד שם. וכן מתבאר מתוך דברי המרדכי (שבת רצד) שכתב בשם מהר"ם שבחורים ההולכים חוץ לביתם צריכים להדליק בחדרם, דגם בזה יש משום שלום בית שלא ייכשלו בעץ ואבן, ומבואר מזה דיש צורך בהדלקת הנר גם בשאר החדרים. ובאמת שגם מרש"י (כה ב ד"ה הדלקת) כבר מתבאר כן, ראה גם תשובות והנהגות (ב קנז).
וכן כתב להלכה בספר מטה משה (תיט) בשם רבו המהרש"ל שיש להדליק בכל החדרים, והעתיקום המגן אברהם (א) והמשנה ברורה (ב). וכן מתבאר מתוך דברי התורת שבת (א). ובספר שמירת שבת כהלכתה (מג [צב]) כתב דהיום סומכים בזה על אור החשמל.
וראה בערוך השלחן (ב) שכתב שההדלקה בשאר החדרים יש בה משום כבוד שבת, וההדלקה במקום הסעודה היא משום עונג שבת, ובכך מיישב דברי הרמב"ם לגבי טעם המצווה שלכא' סתרי אהדדי.
בחורים בפנימיה
כתב המרדכי (שבת רצד) בשם מהר"ם שבחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק בחדר שישנים בו ולברך עליו, לפי שהדלקת נר בשבת חובה היא, ורק מי שהוא אצל אשתו אינו צריך להדליק בחדרו ולברך, לפי שאשתו מברכת עליו בשבילו.
ובספר ילקוט יוסף (שבת א עמ' קמו) כתב על פי זה בפשיטות שבחורי ישיבה צריכים להדליק נרות בחדר השינה שלהם, ומשמע שאין צורך להדליק אף בחדר האוכל, וכן משמע קצת משו"ת אז נדברו (ג נג). אבל בספר שמירת שבת כהלכתה (מה יא) כתב דגם בזה עיקר ההדלקה היא בחדר אוכל ששם סעודים כולם, וגם שם ידליקו כמה נרות בכמה מקומות, כדי שיוכלו כולם לראות את הנרות, או שיכוונו בברכה גם על אור החשמל. והוסיף שצריך שיהיו נרות דלוקים גם בחדרים שישנים בהם (במידה ואין חשש דליקה), או לכל הפחות שיהיה אור בפרוזדור שמאיר לתוך החדרים. וסיים דמ"מ יכולים אם רצונם בכך, לברך על ההדלקה בחדרם ולא לסמוך על ברכת המדליק בחדר האוכל, לפי שזהו עיקר מגוריהם.
וראה גם בתשובות והנהגות (ב קנז) שאף שכתב להדליק בחדר האוכל, ובהמשך שם (ה) כתב למצוה מן המובחר להדליק בכמה מקומות בחדר האוכל, מ"מ הזהיר (ז) דשיראה שיש אור חשמל שנכנס מהמסדרון לחדר שישן בו, ששם עיקר תקנת הדלקת הנר, ואם אין אור מן החשמל, צריך להדליק שם נר [וראה שם שמסתפק אם צריך אף לברך עליו].