הבדלים בין גרסאות בדף "מצב הגוף בתפילת עמידה"
| שורה 14: | שורה 14: | ||
'''רבנו יונה''' (ה א ד"ה המתפלל צריך שיכוון) הביא את דברי הירושלמי על שני פירושיו, וכתב שיש הבדל בין הפירושים, שלמ"ד כמלאכים צריך שיכוון רגליו כרגל אחת, ואילו למ"ד ככהנים צריך להתפלל עקב בצד גודל. וסיים שהתלמוד שלנו סובר כמ"ד כמלאכים. וכן כתב גם ה'''ריטב"א''' (י ב ד"ה המתפלל). | '''רבנו יונה''' (ה א ד"ה המתפלל צריך שיכוון) הביא את דברי הירושלמי על שני פירושיו, וכתב שיש הבדל בין הפירושים, שלמ"ד כמלאכים צריך שיכוון רגליו כרגל אחת, ואילו למ"ד ככהנים צריך להתפלל עקב בצד גודל. וסיים שהתלמוד שלנו סובר כמ"ד כמלאכים. וכן כתב גם ה'''ריטב"א''' (י ב ד"ה המתפלל). | ||
ה'''טור''' (אורח חיים צה) ציטט את הירושלמי ולא כתב נפקא מינה ביניהם, והסביר ה'''בית יוסף''' (ד"ה ומ"ש רבינו ירושלמי) שסובר הוא | ה'''טור''' (אורח חיים צה) ציטט את הירושלמי ולא כתב נפקא מינה ביניהם, והסביר ה'''בית יוסף''' (ד"ה ומ"ש רבינו ירושלמי) שסובר הוא שגם לפי הבבלי ייתכן לפרש שלא בעינן רגל ישרה אלא גם עקב בצד גודל נחשב שרגליו מכוונים. | ||
== טעם הדין == | |||
כתב '''מהר"י אבוהב''' {{מקור}} שטעם לדין זה, הוא כדי להראות שנסתלקה ממנו התנועה לברוח, ואין לו שום חפץ מלבעדי יי יתברך. וב'''בית יוסף''' (צה ד"ה והטעם) כתב שכיוון שעומד לדבר עם השכינה, צריך לסלק כל מחשבות גופו מלבו, ולדמות לעצמו כאילו הוא מלאך משרת. | |||
== לתת רווח אצל האצבעות == | == לתת רווח אצל האצבעות == | ||
גרסה מ־11:34, 29 באוגוסט 2018
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | ברכות י ב |
| ירושלמי: | ברכות א א |
| רמב"ם: | תפילה ה ד |
| שולחן ערוך: | אורח חיים צה א |
האופן בו צריך לעמוד בתפילת שמונה עשרה.
סוגית הבבלי והירושלמי
הגמרא (ברכות י ב) מביאה דברי ר' יוסי ברבי חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, שאדם העומד בתפילה, צריך לכוון את רגליו, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה".
ומבאר רש"י (ד"ה יכון וד"ה ורגליהם) שצריך שיהיו רגליו זו אצל זו, נראים כרגל אחת.
בירושלמי (ברכות א א) מובא גם כן דין זה, שהמתפלל צריך להשוות את רגליו, ושם נחלקו ר' לוי ור' סימון בטעם הדבר, אחד מהם אמר כמלאכים, והשני אומר ככהנים. ומבארים, ככהנים - היינו כשם שהיו מהלכים על המזבח עקב בצד גודל, וכמלאכים שנאמר 'רגליהם רגל ישרה.
נמצא שהלמוד בבלי סובר כדעה השניה המובאת שם בתלמוד הירושלמי. וכן מבואר מדברי רבנו יונה והריטב"א.
דין זה הובא להלכה ברי"ף (ברכות ה א), ברמב"ם (תפילה ה ד), ברא"ש (ברכות א י), בטור (אורח חיים צה) ושאר פוסקים.
נפקא מינה בין הטעמים
רבנו יונה (ה א ד"ה המתפלל צריך שיכוון) הביא את דברי הירושלמי על שני פירושיו, וכתב שיש הבדל בין הפירושים, שלמ"ד כמלאכים צריך שיכוון רגליו כרגל אחת, ואילו למ"ד ככהנים צריך להתפלל עקב בצד גודל. וסיים שהתלמוד שלנו סובר כמ"ד כמלאכים. וכן כתב גם הריטב"א (י ב ד"ה המתפלל).
הטור (אורח חיים צה) ציטט את הירושלמי ולא כתב נפקא מינה ביניהם, והסביר הבית יוסף (ד"ה ומ"ש רבינו ירושלמי) שסובר הוא שגם לפי הבבלי ייתכן לפרש שלא בעינן רגל ישרה אלא גם עקב בצד גודל נחשב שרגליו מכוונים.
טעם הדין
כתב מהר"י אבוהב [דרוש מקור] שטעם לדין זה, הוא כדי להראות שנסתלקה ממנו התנועה לברוח, ואין לו שום חפץ מלבעדי יי יתברך. ובבית יוסף (צה ד"ה והטעם) כתב שכיוון שעומד לדבר עם השכינה, צריך לסלק כל מחשבות גופו מלבו, ולדמות לעצמו כאילו הוא מלאך משרת.
לתת רווח אצל האצבעות
כתב הריטב"א (י ב ד"ה המתפלל) שיש נוהגים לתת רווח למעלה אצל האצבעות משום הפסוק: "וכף רגליהם ככף רגל עגל". כן הזכירו דבר זה גם המאירי [דרוש מקור], המכתם [דרוש מקור], והארחות חיים [דרוש מקור].
אבל הרבנו יונה (ה א ד"ה המתפלל) כתב שאין זה כלום, שהרי לא אמרו בתלמוד שיכוון אותם ויסמכם שידמו אחד.