הבדלים בין גרסאות בדף "ממון המוטל בספק"
מ (←סוגי הספיקות) |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==סוגי הספיקות== | ==סוגי הספיקות== | ||
בגמרא מובאים כמה מקרים של ספיקות ממון, | בגמרא מובאים כמה מקרים של ספיקות ממון, כאשר בכל מקרה הדין הוא שונה: | ||
'''שנים אוחזין בטלית:''' אומרת ה'''משנה''' (בבא מציעא א א) שאם באים שנים לבי"ד, ושניהם מחזיקים בטלית באופן שווה, וגם טענותיהם שוות אבל לאף אחד מהם אין ראיה, הדין הוא שיש לחלק ביניהם את הממון באופן שווה, אחר שיישבעו. | '''שנים אוחזין בטלית:''' אומרת ה'''משנה''' (בבא מציעא א א) שאם באים שנים לבי"ד, ושניהם מחזיקים בטלית באופן שווה, וגם טענותיהם שוות אבל לאף אחד מהם אין ראיה, הדין הוא שיש לחלק ביניהם את הממון באופן שווה, אחר שיישבעו. | ||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
'''ההוא ארבא:''' ב'''גמרא''' (בבא בתרא לד ב) אומר רב נחמן שאם באים שנים לבית דין וטוען כל אחד מהם בעלות על ספינה מסויימת שנמצאת בנהר בטענה שהיא של אבותיו, שקיבל אותה מהם בירושה, הדין הוא 'דכל דאלים גבר', כלומר שמי שיהיה חזק יותר [בראיות או בכח], יזכה בממון. | '''ההוא ארבא:''' ב'''גמרא''' (בבא בתרא לד ב) אומר רב נחמן שאם באים שנים לבית דין וטוען כל אחד מהם בעלות על ספינה מסויימת שנמצאת בנהר בטענה שהיא של אבותיו, שקיבל אותה מהם בירושה, הדין הוא 'דכל דאלים גבר', כלומר שמי שיהיה חזק יותר [בראיות או בכח], יזכה בממון. | ||
'''שני שטרות היוצאים ביום אחד:''' נחלקו רב ושמואל | '''שני שטרות היוצאים ביום אחד:''' נחלקו רב ושמואל ב'''גמרא''' (בבא בתרא לה א) מה הדין בשני שטרות מכר שבאו לפני בית דין, הכתובים על אותה קרקע אך על שני אנשים שונים, ושניהם יוצאים ביום אחד, כלומר שגם תאריכי השטר שווים. לדעת רב הדין הוא שחולקים את הקרקע באופן שווה, ולדעת שמואל הדין הוא שודא דדייני, כלומר שעושים הדיינים על פי ראות עיניהם. | ||
'''מחליף פרה בחמור:''' מביאה ה'''משנה''' (בבא מציעא ח ד) על אדם שהחליף עם חבירו פרה תמורת חמור, ומשך הלה את החמור ובכך קנה השני את הפרה בכל מקום שהיא, וכשבאו למקום הפרה מצאוה שילדה, וכעת באים לבית דין, המוכר טוען עד שלא מכרתיה ילדה והולד שלי הוא, והלוקח טוען משלקחתי ילדה הפרה ושלי הוא הולד. אומרת המשנה שהדין הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ודעת סומכוס היא שחולקים בלא שבועה. ובגמרא (ק א) מבואר שבמקרה שאין אף אחד מהם מוחזק, ואף אין מרא קמא, גם לרבנן הדין הוא שחולקים בלא שבועה. | '''מחליף פרה בחמור:''' מביאה ה'''משנה''' (בבא מציעא ח ד) על אדם שהחליף עם חבירו פרה תמורת חמור, ומשך הלה את החמור ובכך קנה השני את הפרה בכל מקום שהיא, וכשבאו למקום הפרה מצאוה שילדה, וכעת באים לבית דין, המוכר טוען עד שלא מכרתיה ילדה והולד שלי הוא, והלוקח טוען משלקחתי ילדה הפרה ושלי הוא הולד. אומרת המשנה שהדין הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ודעת סומכוס היא שחולקים בלא שבועה. ובגמרא (ק א) מבואר שבמקרה שאין אף אחד מהם מוחזק, ואף אין מרא קמא, גם לרבנן הדין הוא שחולקים בלא שבועה. | ||
'''מנה שלישי:''' | '''מנה שלישי:''' ה'''משנה''' (בבא מציעא ג ד) מביאה על שנים שהפקידו אצל אותו אדם ממון, אחד הפקיד מאה ואחד הפקיד מאתים, וכעת באים לבית דין וטוען כל אחד ששלו הם המאתים לפי שהוא הפקידם, ואילו חבירו הפקיד רק מנה. אומרת המשנה שהדין בזה הוא שכל אחד נוטל מאה, והמאה הנותרים יהיו מונחים עד שיבוא אליהו הנביא. ודעת ר' יוסי שם במשנה, שאין הדין כן לפי שאם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו. | ||
==שיטות הראשונים== | ==שיטות הראשונים== | ||
גרסה מ־11:46, 17 בינואר 2016
| משנה: | בבא מציעא א א |
| בבלי: | בבא מציעא ב א, בבא בתרא לד ב |
דין ממון ששני הטוענים עליו שווים בטענות, בראיות ובחזקה.
סוגי הספיקות
בגמרא מובאים כמה מקרים של ספיקות ממון, כאשר בכל מקרה הדין הוא שונה:
שנים אוחזין בטלית: אומרת המשנה (בבא מציעא א א) שאם באים שנים לבי"ד, ושניהם מחזיקים בטלית באופן שווה, וגם טענותיהם שוות אבל לאף אחד מהם אין ראיה, הדין הוא שיש לחלק ביניהם את הממון באופן שווה, אחר שיישבעו.
ההוא ארבא: בגמרא (בבא בתרא לד ב) אומר רב נחמן שאם באים שנים לבית דין וטוען כל אחד מהם בעלות על ספינה מסויימת שנמצאת בנהר בטענה שהיא של אבותיו, שקיבל אותה מהם בירושה, הדין הוא 'דכל דאלים גבר', כלומר שמי שיהיה חזק יותר [בראיות או בכח], יזכה בממון.
שני שטרות היוצאים ביום אחד: נחלקו רב ושמואל בגמרא (בבא בתרא לה א) מה הדין בשני שטרות מכר שבאו לפני בית דין, הכתובים על אותה קרקע אך על שני אנשים שונים, ושניהם יוצאים ביום אחד, כלומר שגם תאריכי השטר שווים. לדעת רב הדין הוא שחולקים את הקרקע באופן שווה, ולדעת שמואל הדין הוא שודא דדייני, כלומר שעושים הדיינים על פי ראות עיניהם.
מחליף פרה בחמור: מביאה המשנה (בבא מציעא ח ד) על אדם שהחליף עם חבירו פרה תמורת חמור, ומשך הלה את החמור ובכך קנה השני את הפרה בכל מקום שהיא, וכשבאו למקום הפרה מצאוה שילדה, וכעת באים לבית דין, המוכר טוען עד שלא מכרתיה ילדה והולד שלי הוא, והלוקח טוען משלקחתי ילדה הפרה ושלי הוא הולד. אומרת המשנה שהדין הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ודעת סומכוס היא שחולקים בלא שבועה. ובגמרא (ק א) מבואר שבמקרה שאין אף אחד מהם מוחזק, ואף אין מרא קמא, גם לרבנן הדין הוא שחולקים בלא שבועה.
מנה שלישי: המשנה (בבא מציעא ג ד) מביאה על שנים שהפקידו אצל אותו אדם ממון, אחד הפקיד מאה ואחד הפקיד מאתים, וכעת באים לבית דין וטוען כל אחד ששלו הם המאתים לפי שהוא הפקידם, ואילו חבירו הפקיד רק מנה. אומרת המשנה שהדין בזה הוא שכל אחד נוטל מאה, והמאה הנותרים יהיו מונחים עד שיבוא אליהו הנביא. ודעת ר' יוסי שם במשנה, שאין הדין כן לפי שאם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.
שיטות הראשונים
הראשונים נכנסו לבאר את השוני בין כל המקרים הנ"ל, מתי יש לפסוק יחלוקו עם שבועה ומתי בלי שבועה, מתי יהא מונח, מתי כל דאלים גבר ומתי שודא דדייני.
רבנו חננאל
כתבו הראשונים בשם רבנו חננאל לחלק בין שנים אוחזין בטלית לבין ההוא ארבא, שבטלית הרי הם מחזיקים בה ואי אפשר להוציא מידם לומר כל דאלים גבר, מה שאין כן בספינה, שהיא מונחת בסימטא או בנהר, לפיכך כל דאלים גבר.