הבדלים בין גרסאות בדף "מלאכה שאינה צריכה לגופה"
| שורה 2: | שורה 2: | ||
בגדר מלאכה שאינה צריכה לגופה בשבת, במקרים השונים בגמרא, ודעות החולקים בזה אם חייב או פטור. | בגדר מלאכה שאינה צריכה לגופה בשבת, במקרים השונים בגמרא, ודעות החולקים בזה אם חייב או פטור. | ||
==המקורות התלמודיים== | ==המקורות התלמודיים== | ||
בכמה וכמה מקומות בגמרא מוזכרת מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בענין מלאכה שאינה צריכה לגופה, שלר' יהודה חייב ולר' שמעון פטור. וגם באמוראים מצאנו מחלוקת בדבר, כדלהלן. | |||
===הוצאת מת=== | ===הוצאת מת=== | ||
ב'''משנה''' (שבת י ה) מוזכרת מחלוקת זו לענין המוציא מת במטה בשבת, שלדעת תנא קמא חייב, ואילו לדעת ר' שמעון פטור. | |||
<BR/>ב'''גמרא''' (שבת צד א-ב) וכן במפרשים, מבואר שטעמו של ר' שמעון שפוטר הוא מפני שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך את גוף הדבר אלא לסלקו מעליו. ועוד מבואר שאפילו מוציא את המת לקוברו, | <BR/>ב'''גמרא''' (שבת צד א-ב) וכן במפרשים, מבואר שטעמו של ר' שמעון שפוטר הוא מפני שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך את גוף הדבר אלא לסלקו מעליו. ועוד מבואר שאפילו מוציא את המת לקוברו אף שאין כאן רק צורך סילוק הדבר, מ"מ פטור לר' שמעון לפי שאין כאן אלא צורך המת, ולא צורך האדם המוציא, לכך חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה. | ||
במקום אחר ב'''גמרא''' (שבת קמא ב) אומר רבא שהמוציא תינוק מת וכיס תלוי לו בצווארו פטור. ומבואר שם שהסיבה שרבא פוטר היא מפני שסובר הוא כר' שמעון שמלאכה שאין צריך לגופה פטור עליה, וזהו על פי המשנה הנ"ל. | במקום אחר ב'''גמרא''' (שבת קמא ב) אומר רבא שהמוציא תינוק מת וכיס תלוי לו בצווארו פטור. ומבואר שם שהסיבה שרבא פוטר היא מפני שסובר הוא כר' שמעון שמלאכה שאין צריך לגופה פטור עליה, וזהו על פי המשנה הנ"ל. | ||
| שורה 15: | שורה 17: | ||
===כיבוי גחלת של עץ=== | ===כיבוי גחלת של עץ=== | ||
ה'''גמרא''' שם שואלת על שמואל, כיצד פוסק הוא שהנותן מים למיחם של על מנת לצרף פטור משום שאינו מתכוון, והרי שמואל עצמו סובר להלכה כר' יהודה, שבמקום אחר אמר הוא שהמכבה גחלת של מתכת פטור והמכה גחלת של עץ חייב, אף שעושה כן כדי למנוע נזק מן הרבים. והרי לכאורה כיבוי גחלת עץ שלא על מנת לעשות פחם, הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואפילו הכי מחייב שמואל. | |||
<BR/>מתרצת הגמרא שיש להבחין בין דבר שאינו מתכוון לבין מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאף ששמואל פוסק כר' שמעון בדבר שאינו מתכוון שמותר, מ"מ במלאכה שאינה צריכה לגופה פוסק הוא כר' יהודה שחייב. | |||
===צידה ומפיס מורסה=== | ===צידה ומפיס מורסה=== | ||
גרסה מ־15:17, 14 ביוני 2017
בגדר מלאכה שאינה צריכה לגופה בשבת, במקרים השונים בגמרא, ודעות החולקים בזה אם חייב או פטור.
המקורות התלמודיים
בכמה וכמה מקומות בגמרא מוזכרת מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בענין מלאכה שאינה צריכה לגופה, שלר' יהודה חייב ולר' שמעון פטור. וגם באמוראים מצאנו מחלוקת בדבר, כדלהלן.
הוצאת מת
במשנה (שבת י ה) מוזכרת מחלוקת זו לענין המוציא מת במטה בשבת, שלדעת תנא קמא חייב, ואילו לדעת ר' שמעון פטור.
בגמרא (שבת צד א-ב) וכן במפרשים, מבואר שטעמו של ר' שמעון שפוטר הוא מפני שזוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך את גוף הדבר אלא לסלקו מעליו. ועוד מבואר שאפילו מוציא את המת לקוברו אף שאין כאן רק צורך סילוק הדבר, מ"מ פטור לר' שמעון לפי שאין כאן אלא צורך המת, ולא צורך האדם המוציא, לכך חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה.
במקום אחר בגמרא (שבת קמא ב) אומר רבא שהמוציא תינוק מת וכיס תלוי לו בצווארו פטור. ומבואר שם שהסיבה שרבא פוטר היא מפני שסובר הוא כר' שמעון שמלאכה שאין צריך לגופה פטור עליה, וזהו על פי המשנה הנ"ל.
פינוי מיחם
איתא במשנה (שבת ג ה) שמיחם שפינהו, אסור לתת לתוכו צונן בשביל לחממם, אבל מותר ליתן בתוכו צונן כדי להפשירן.
ובגמרא (שבת מא א-ב) מובאים שני הסברים למשנה זו. פירוש ראשון אומר רב אדא בר מתנא, שמיחם שפינהו הכוונה שפינה ממנו את המים החמים שהיו בו, ולכן אסור ליתן לתוכו מים מועטים כדי לחממם. אך אם נותן לתוכו מים מרובים שאינם יכולים להתחמם מחום המיחם אלא רק להעשות פושרין, מותר. ומוסיפה הגמרא שאף שלכאורה מצרף הוא בזה את הכלי על ידי המים הקרים, שכל כלי מתכות חם שנותנים לתוכו צונן, והרי זה מחזק את הכלי והוי גמר מלאכה, מ"מ מותר מפני שאינו מתכוון לכך, כדעת ר' שמעון.
פירוש שני למשנה שאומרו אביי (מפני שקשה לו על הפירוש הראשון, מהו 'המיחם שפינהו' שמשמע שפינה אותו ולא שפינה ממנו מים), שמדובר במיחם מלא מים שפינה אותו מהאש, שהדין הוא שאסור ליתן לתוכו מים מועטים כדי שיתחממו המים דהוי מבשל, אבל מים מרובים מותר ליתן לתוכו כיון שלא ירתחו אלא רק ייעשו פושרין. ומסיים אביי שמיחם שפינה ממנו את המים לגמרי, אסור ליתן לתוכו מים כלל מפני שמצרף את הכלי, וכדעת ר' יהודה הסובר שדבר שאינו מתכוון מותר.
עוד מביאה הגמרא מחלוקת נוספת בין רב ושמואל, שרב אומר שמיחם שפינה ממנו את המים, אסור ליתן מים כשיעור שיצרף את הכלי, אלא רק כשיעור להפשירן. ואילו ושמואל מתיר אף למלאות כולו מים כשיעור כדי לצרף, לפי שדבר שאינו מתכוון הוא. ומבארת הגמרא שאף ששמואל סובר כר' יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה, מ"מ בדבר שאינו מתכוון סובר כר' שמעון, ולכן מתיר ליתן מים כשיעור לצרף, כל שאין כוונתו אלא להפשירן.
כיבוי גחלת של עץ
הגמרא שם שואלת על שמואל, כיצד פוסק הוא שהנותן מים למיחם של על מנת לצרף פטור משום שאינו מתכוון, והרי שמואל עצמו סובר להלכה כר' יהודה, שבמקום אחר אמר הוא שהמכבה גחלת של מתכת פטור והמכה גחלת של עץ חייב, אף שעושה כן כדי למנוע נזק מן הרבים. והרי לכאורה כיבוי גחלת עץ שלא על מנת לעשות פחם, הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואפילו הכי מחייב שמואל.
מתרצת הגמרא שיש להבחין בין דבר שאינו מתכוון לבין מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאף ששמואל פוסק כר' שמעון בדבר שאינו מתכוון שמותר, מ"מ במלאכה שאינה צריכה לגופה פוסק הוא כר' יהודה שחייב.
צידה ומפיס מורסה
גומה וצריך לעפרה
טעם הפטור לר' שמעון
רש"י (שבת צג ב ד"ה ור' שמעון) כתב שהטעם שפוטר ר' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה הוא מפני שאינו צריך למלאכה, ולכן לאו מלאכת מחשבת היא.