מטה שייחדה למעות או שיש עליה מעות

מקורות
בבלי:	שבת מד א-ב
רמב"ם:	שבת כה י
שולחן ערוך:	אורח חיים שי ז

מטה שיש עליה מעות או מטה שייחדה למעות והניח עליה מעות אף שאינם עליה עכשיו, אם מותר לטלטלה בשבת.

סוגיית הגמרא

הגמרא (שבת מד א-ב) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שמטה שייחדה למעות אסור לטלטל אותה בשבת. אמנם לאור קושיית רב נחמן מהמשנה, שם רואים שאפילו לר' יהודה המחמיר מותר לטלטל נר של חרס שלא דלק מעולם ואפילו שמיוחד הוא להדלקה (ונחלקו הראשונים בביאור הקושיה כדלהלן), מתקנת הגמרא את דברי רב יהודה בשם רב, שדווקא מטה שייחדה למעות והניח עליה מעות מבעוד יום אסור לטלטלה, אע"פ שבבין השמשות כבר לא היו עליה מעות. ואם לא ייחדה למעות, אין איסור לטלטלה אלא אם כן יש עליה מעות כעת, או שהיו עליה מעות בבין השמשות, שאז נאסרה המטה בטלטול מחמת המעות שהיו או שעודן עליה.
בהמשך הסוגיה אומרת הגמרא שדברי רב יהודה אלו הם אליבא דר' יהודה הסובר שיש לאסור כל מוקצה בשבת, אך לפי ר' שמעון אף שהיו מעות על המטה בבין השמשות מותר לטלטלה.

עוד עולה מתוך הגמרא, שמטה שיש עליה מעות כעת אסור לטלטלה אף לר' שמעון, וכן כתבו רש"י (מד ב ד"ה ההיא) והרי"ף (כא א) ושאר פוסקים.

פירוש רש"י

רש"י (מד א ד"ה מטלטלין) הבין את קושיית רב נחמן שדימה נר למיטה, שכשם שנר חדש אף שמיוחד הוא להדלקה מותר לטלטלו, כן יש לומר במיטה שאף שייחדה למעות מותר יהיה לטלטלה, שאין לומר שדווקא בנר שאינו מיוחד להדלקה התיר רבי יהודה, שאם כן היה לו לפרש כן במשנה ולאסור נר חדש שייחדו במקום לאסור נר ישן. ומתקנת הגמרא שבאמת גם רב יהודה בשם רב לא אסר מיטה אלא כשגם הניח עליה מעות, שאז אסור לטלטלה אפילו סילק המעות מבעוד יום, מה שאין כן בנר שם לא מדובר שייחדו.
תוספות (מד ב ד"ה ומה) הקשו על רש"י, שלשיטתו אינה מובנת תשובת הגמרא, שהרי למסקנת הגמרא אוסר רב יהודה בשם רב לטלטל מיטה שייחדה והונחו עליה מעות, ואינו מובן שהרי בברייתא מובא שר' יהודה מתיר לטלטל כל נר של מתכת אלא אם כן היה דולק בשבת, ואם כן יש לדייק שממה שלא אסר בייחדו והדליק בו בחול אלא רק בשהיה דולק בשבת, מבואר שמותר אף אם ייחד ועשה בו שימוש.
אמנם נראה שרש"י נשמר מקושיה זו, שכתב (מד ב ד"ה הניח) לגבי מטה אף שייחדה והניח עליה מעות וסלקן, אינה דומה לנר של מתכת לפי שנר לא ייחדו. כלומר בברייתא שממנה הקשו תוס' לא מדובר שייחד את הנר להדלקה, ואין לדייק בזה כמו שדייק רב נחמן מהמשנה שדווקא ישן אסור אבל חדש וייחדו מותר, דדווקא במשנה שבא רבי יהודה להשמיענו היתר בטלטול נר חדש, יש לשער שכולל בזה כל הנרות החדשים אפילו אם ייחדן, שאם לא כן היה צריך לפרש לאיסור כמו שפירש בנר ישן. אבל בברייתא שבא להשמיענו איסור בנר שהיה דולק בשבת, לא שייך לדייק שכל שאר הנרות מותרים.
ובספר מגיני שלמה (מד ב ד"ה על כן) כתב לתרץ שרק מהמשנה לגבי נר ישן דייקה הגמרא, לפי שנר ישן ודאי מיוחד הוא להדלקה, שהרי הולך עכשיו להדליק בו, ואם כן למה צריך שידליק בפועל, אפילו לא הדליק אלא עומד להדליק כיון שייחדו לזה אסור, ואם כן היה לו לר' יהודה לחלק בתוך נר חדש בין ייחדו ללא ייחדו. אבל מהברייתא לא קשה דהתם לא כתב איסורא בנר ישן אלא בהיה דלוק בשבת, ומה ליכא למידק מידי ועל כרחך בלא ייחדו איירי. תירוץ זה קרוב הוא להסבר התוספות.

פירוש תוספות

תוספות (מד ב ד"ה ומה) למדו באופן אחר. שקושיית רב נחמן הוא ממה שהתיר ר' יהודה דווקא נר של חרס שאינו מיועד אלא להדלקה והרי זה כאילו ייחדו, ואפילו הכי התיר ר' יהודה בחדש, מה שאין כן נר של מתכת שאין עשייתה להדלקה בלבד אלא ראויה היא לתשמיש אחר.
[[#שיטת רבנו תם והרא"ש|להלן] יובא פירוש אחר לקושיית רב נחמן, על פי דרכו של רבנו תם שהסוגיה היא גם אליבא דר' שמעון.

מחלוקת הרי"ף ורבנו תם

שיטת הרי"ף והרמב"ם

הרי"ף (כא א) פסק להלכה שמטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה, אבל אם אין עליה מעות מותר לטלטלה אפילו ייחדה למעות והיו עליה מעות מבעוד יום. והוסיף הרי"ף שאם היו עליה מעות בבין השמשות, הוי ליה מוקצה מחמת איסור ואסור לטלטלה, דמיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא.

ביאור דברי הרי"ף

כתב הרא"ש (שבת ג כ), וכן מבואר יותר בר"ן שסביב הרי"ף (כא א ד"ה ומטה), שהרי"ף פסק את דברי רב יהודה רק באופן חלקי, לפי שמבואר בגמרא שדברי רב יהודה הם אליבא דר' יהודה במוקצה ואנן קיימא לן כר' שמעון. לכן פסק שכאשר ייחד מטה למעות אין איסור לטלטלה אפילו הניח עליה מעות וסלקן, דלר' שמעון מותר בזה. אמנם אם המעות היו על המטה בבין השמשות, הרי זה נעשה מוקצה מחמת איסור כמו נר שהיה דולק בשבת, ובזה קיימא לן להלכה כר' יהודה ולא כר' שמעון כמבואר להלן בגמרא (קנז א), ולכן דבר זה כן פסק הרי"ף להלכה.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם (שבת כה י) כתב גם הוא ששולחן שהיו עליו מעות בבין השמשות, אף על פי שנפלו המעות אסור לטלטלן, שזהו מוקצה מחמת איסור וכל שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל היום כולו. הרי שפסק כרב יהודה אמר רב בענין מוקצה מחמת איסור, אך בענין ייחוד המטה להנחת מעות לא העתיקו להלכה לפי שבזה הלכה כר' שמעון.
ויש להעיר שהרמב"ם השמיט גם את תחילת דברי הרי"ף שמטה שיש עליה מעות עכשיו, אף שלא היו עליה בין השמשות אסור לטלטלה.

שיטת רבנו תם והרא"ש

התוספות (מד ב ד"ה הא) כתבו שייתכן לומר שאף ר' שמעון מודה במיטה שייחדה למעות שאסור לטלטלה, והטעם לזה הוא כמו שמובא בגמרא להלן (קכג א) שמודה ר' שמעון שאסור לטלטל דבר שמקפיד עליו ומייחד לו מקום, וכן יש לומר כאן שמטה מייחד לה מקום ואסור לטלטלה.
הרא"ש (ג כ) כתב שהסיבה שהביאה את רבנו תם לפרש כן, היא מפני שאיתא להדיא בגמרא (קכח א) שרב סובר כר' שמעון בטלטול ורק במוקצה לאכילה פסק כר' יהודה לאיסור. לכן צריך לומר הכא שגם אליבא דר' שמעון אמר כן.
אלא שלכאורה קשה, שהרי רב נחמן מקשה על רב יהודה מנר, ואינה מובנת הקושיה, שהרי מיטה חמורה יותר במה שמייחד לה מקום ולכן אסור אפילו בייחוד לבד בלא הנחת מעות. תירצו על זה תוספות, שגם מיטה אין סברה להחמיר בה בייחוד בלבד יותר מאשר נר. וסיימו התוס' שלפי פירוש זה ניתן לקבל גם את פירוש רש"י בהסבר קושיית רב נחמן שמקשה מנר ישן.

מבואר בתוס' שסוברים לדינא שמיטה שייחדה למעות והניח עליה מעות מבעוד יום וסילקן אסור לטלטלה, משום שמייחד לה מקום. הרא"ש (ג כ) אחר שהביא דברי הרי"ף העתיק דברי רבנו תם ולא הכריע, אבל משמע שמסכים לדבריו. גם הטור (אורח חיים שי) הביא דברי הרי"ף ורבנו תם ולא הכריע.

שיטת ההלכה

מרן השלחן ערוך (אורח חיים שי ז) כתב להלכה כדברי הרי"ף שמיטה אינה אסורה בייחוד בלבד אף אם היו עליה מעות, אלא רק אם יש עליה מעות עכשיו או שהיו עליה בבין השמשות אסור. ובזה אף אם לא ייחדה לכך אסור, דמיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא.
אמנם הרמ"א העתיק דברי רבנו תם להלכה לאסור בייחוד והניח.

לצורך גופו ומקומו

כתב הבית יוסף (אורח חיים שי ד"ה והרי"ף כתב) שמתוך דברי רבנו תם והרא"ש שאסרו לטלטל מיטה שייחדה למעות, משמע שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור ואינו אסור אלא מחמה לצל אבל לצורך גופו ומקומו מותר, וכתב שכן כתוב בהגהות אשרי (כ ד"ה ואפילו). את דברי הבית יוסף בזה העתיק הרמ"א להלכה (ז) שהוא סובר להלכה כדעת רבנו תם והרא"ש לאסור מטה שייחדה למעות, אך לצורך גופו ומקומו מותר כנ"ל.
אבל הדרישה (ה) כתב שמדברי רבנו תם משמע דווקא שמדמים את המטה למוקצה מחמת חסרון כיס ואסור אף לצורך גופו ומקומו, ומהגהות אשרי ליכא ראיה לפי שהוא סובר בכל מוקצה מחמת איסור שמותר לצורך גופו ומקומו, ואנן לא קיימא לן הכי. גם המגן אברהם (ה) חלק בזה על הרמ"א וכתב להחמיר מלטלטל לצורך גופו ומקומו, וכן הסכים המשנה ברורה (כה, כז).