מטה שייחדה למעות או שיש עליה מעות
| בבלי: | שבת מד א-ב |
| רמב"ם: | שבת כה י |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שי ז |
מטה שיש עליה מעות או מטה שייחדה למעות והניח עליה מעות אף שאינם עליה עכשיו, אם מותר לטלטלה בשבת.
סוגיית הגמרא
הגמרא (שבת מד א-ב) מביאה דברי רב יהודה בשם רב שמטה שייחדה למעות אסור לטלטל אותה בשבת. אמנם לאור קושיית רב נחמן מהמשנה, שם רואים שאפילו לר' יהודה המחמיר מותר לטלטל נר של חרס שלא דלק מעולם ואפילו שמיוחד הוא להדלקה (ונחלקו הראשונים בביאור הקושיה כדלהלן), מתקנת הגמרא את דברי רב יהודה בשם רב, שדווקא מטה שייחדה למעות והניח עליה מעות מבעוד יום אסור לטלטלה, אע"פ שבבין השמשות כבר לא היו עליה מעות. ואם לא ייחדה למעות, אין איסור לטלטלה אלא אם כן יש עליה מעות כעת, או שהיו עליה מעות בבין השמשות, שאז נאסרה המטה בטלטול מחמת המעות שהיו או שעודן עליה.
בהמשך הסוגיה אומרת הגמרא שדברי רב יהודה אלו הם אליבא דר' יהודה הסובר שיש לאסור כל מוקצה בשבת, אך לפי ר' שמעון אף שהיו מעות על המטה בבין השמשות מותר לטלטלה.
עוד עולה מתוך הגמרא, שמטה שיש עליה מעות כעת אסור לטלטלה אף לר' שמעון, וכן כתבו רש"י (מד ב ד"ה ההיא) והרי"ף (כא א) ושאר פוסקים.
מחלוקת הראשונים בביאור קושיית רב נחמן ותשובת הגמרא
רש"י (מד א ד"ה מטלטלין) הבין את קושיית רב נחמן שדימה נר למיטה, שכשם שנר חדש אף שמיוחד הוא להדלקה מותר לטלטלו, כן יש לומר במיטה שאף שייחדה למעות מותר יהיה לטלטלה, דאם דווקא בנר שאינו מיוחד להדלקה התיר רבי יהודה, היה לו לפרש כן במשנה ולאסור נר חדש שייחדו במקום לאסור נר ישן. ומתקנת הגמרא שבאמת גם רב יהודה לא אסר מיטה אלא כשגם הניח עליה מעות, שאז אסור לטלטלה אפילו סילק המעות מבעוד יום, מה שאין כן בנר שם לא מדובר שייחדו.
תוספות הקשו על רש"י, שלשיטתו אינה מובנת תשובת הגמרא, שהרי למסקנת הגמרא אוסר רב יהודה בשם רב לטלטל מיטה שייחדה והונחו עליה מעות, ואינו מובן שהרי מובא בברייתא שר' יהודה מתיר לטלטל נר של מתכת שדלק וכבה קודם השבת, אמאי לא הוי ייחוד ושימוש שאוסר בטלטול.
אמנם נראה שרש"י נשמר מקושיה זו, שכתב (מד ב ד"ה הניח) שמטה, אף שייחדה והניח עליה מעות וסלקן, אינה דומה לנר של מתכת לפי שנר לא ייחדו. מבואר מדבריו שנר לא חשיב כלל שייחד אותו להדלקה, וגם בברייתא שממנה הקשו תוס' לא מדובר שייחד את הנר להדלקה. ומה שבקושיה דימה רב נחמן ייחוד מטה לנר, זהו בשלב שסברה הגמרא שייחוד הוא בלא הדלקה, אבל השתא שהסיקה שהייחוד הוא בהדלקה כמו בהנחת מעות, הרי לא איירי ר' יהודה בהדלקה.
מחלוקת הרי"ף ורבנו תם
שיטת הרי"ף
הרי"ף (כא א) פסק להלכה שמטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה, אבל אם אין עליה מעות מותר לטלטלה אפילו ייחדה למעות והיו עליה מעות מבעוד יום. והוסיף הרי"ף שאם היו עליה מעות בבין השמשות, הוי ליה מוקצה מחמת איסור ואסור לטלטלה, דמיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא.
ביאור דברי הרי"ף
כתב הרא"ש (שבת ג כ), וכן מבואר יותר בר"ן שסביב הרי"ף (כא א ד"ה ומטה), שהרי"ף פסק את דברי רב יהודה רק באופן חלקי, לפי שמבואר בגמרא שדברי רב יהודה הם אליבא דר' יהודה במוקצה ואנן קיימא לן כר' שמעון. לכן פסק שכאשר ייחד מטה למעות אין איסור לטלטלה אפילו הניח עליה מעות, דלר' שמעון מותר בזה. אמנם אם המעות היו על המטה בבין השמשות, הרי זה נעשה מוקצה מחמת איסור וכמו נר שהדליקו בו בשבת, ובזה קיימא לן להלכה כר' יהודה ולא כר' שמעון כמבואר להלן בגמרא (קנז א), ולכן את זה פסק הרי"ף להלכה.
שיטת הרמב"ם
שיטת רבנו תם והרא"ש
הרמב"ם (שבת כה י) כתב גם הוא ששולחן שהיו עליו מעות בבין השמשות, אף על פי שנפלו המעות אסור לטלטלן, שזהו מוקצה מחמת איסור וכל שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל היום כולו.