הבדלים בין גרסאות בדף "להיכנס שני פתחים בבית הכנסת"
| שורה 17: | שורה 17: | ||
ה'''טור''' כותב בשם ה'''מהר"ם מרוטנבורג''' שכל דין זה אמור דווקא בבית כנסת שפתחו סמוך לרשות הרבים, שאז יש חשש שייתן עיניו בנעשה ברה"ר ולא יכוון בתפילתו, אך אם הפתח פונה לחדר אחר או לעזרה, אין בזה חשש. וכן מובא גם ב'''ראבי"ה''' (יט). | ה'''טור''' כותב בשם ה'''מהר"ם מרוטנבורג''' שכל דין זה אמור דווקא בבית כנסת שפתחו סמוך לרשות הרבים, שאז יש חשש שייתן עיניו בנעשה ברה"ר ולא יכוון בתפילתו, אך אם הפתח פונה לחדר אחר או לעזרה, אין בזה חשש. וכן מובא גם ב'''ראבי"ה''' (יט). | ||
<BR'/>ה'''טור''' עצמו חולק על זה וסובר שמהפסוק לא משמע כן, אלא גם כאשר אין הפתח פונה לרה"ר. | <BR'/>ה'''טור''' עצמו חולק על זה וסובר שמהפסוק לא משמע כן, אלא גם כאשר אין הפתח פונה לרה"ר. | ||
==== שיעור שני פתחים ==== | |||
ה'''תוספות''' כותבים ששיעור שני פתחים הוא שמונה אמות, אבל ב'''ארחות חיים''' כתוב שדי בשמונה טפחים, וכך נקט ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים צ כ). ב'''ביאור הגר"א''' (כט) מציין לזה מקור מהדין של מזוזה, ש[[שיעור פתח החייב במזוזה הוא ד' טפחים]]. | |||
=== גדר שני פתחים לשיטת התוספות === | |||
ה'''מאירי''' כותב ששיעור זמן של שני פתחים, הוא כדי שייכנס פעמיים לבית הכנסת ויגיע למקומו. | |||
== שיטת הרמב"ם == | |||
ה'''רמב"ם''' (תפילה ח ב) סתם כלשון הגמרא, וניתן לפרש בו כשני הפירושים. | |||
== שלחן ערוך ואחרונים == | |||
ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים צ כ) הובאו שני הפירושים. את הפירוש הראשון (של רש"י) הוא מחלק לשניים, שיש מפרשים שהוא מצד משוי ישיבת בית הכנסת, ולפי זה אם יש לו מקום קבוע אין בכך כלום. ויש מפרשים שהוא מצד היסח הדעת כשמתסכל ברה"ר, ולפי זה אם פתח בית הכנסת אינו פונה לרה"ר אין בכך כלום. ולבסוף מביא את פירוש התוספות ששני פתחים הוא שיעור זמן, שלא ימהר להתפלל. ומסיים השלחן ערוך שנכון לחוש לכל הפירושים. | |||
[[קטגוריה: תפילה]] | [[קטגוריה: תפילה]] | ||
גרסה מ־13:02, 21 ביוני 2018
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | ברכות ח א |
| ירושלמי: | ברכות ה א |
| רמב"ם: | תפילה ח ב |
| שולחן ערוך: | אורח חיים צ כ |
סוגית הגמרא
על הפסוק: "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי", דורשת רב חסדא בגמרא (ברכות ח א), שצריך אדם להיכנס שיעור שני פתחים בבית הכנסת ואחר כך להתפלל.
רש"י (ד"ה שיעור) מסביר שהכוונה שלא ישב סמוך לפתח כמי שמזומן לצאת. וכן מפרשים רבנו יונה, הרא"ש (א ז) בשם הירושלמי, והנמקי יוסף (ד א).
לעומת זאת התוספות מתקשים בדבר, איך ייתכן לדרוש כן, והרי לפעמים בית הכנסת קטן ויש ציבור גדול ומוכרחים לשבת בסמוך לפתח.
לכן מסבירים הם את הגמרא לענין שהות זמן לפני התחלת התפילה, שלא יתחיל מיד אלא ישהה כשיעור שני פתחים, שלא ייראה כאילו התפילה עליו למשא. כן מפרשים גם הרשב"א, ר"י לוניל, הרא"ה, ר"י שירליאון, אור זרוע וארחות חיים.
הירושלמי
בירושלמי (ברכות ה א) כתוב בשם רב חסדא שהנכנס לבית הכנסת להתפלל צריך להיכנס לפנים משני דלתות. וזה משמע קצת כשיטת רש"י ודעימיה.
ביאור וגדר שיטת רש"י וסייעתו
רבנו יונה אף שמסכים הוא לשיטת רש"י, מ"מ כותב שזהו דווקא כאשר אין מקומות קבועים בבית הכנסת, אך אם יש מקומות קבועים ויושב במקומו הקבוע, אין פגם בכך שיושב סמוך לפתח.
הטור כותב בשם המהר"ם מרוטנבורג שכל דין זה אמור דווקא בבית כנסת שפתחו סמוך לרשות הרבים, שאז יש חשש שייתן עיניו בנעשה ברה"ר ולא יכוון בתפילתו, אך אם הפתח פונה לחדר אחר או לעזרה, אין בזה חשש. וכן מובא גם בראבי"ה (יט). <BR'/>הטור עצמו חולק על זה וסובר שמהפסוק לא משמע כן, אלא גם כאשר אין הפתח פונה לרה"ר.
שיעור שני פתחים
התוספות כותבים ששיעור שני פתחים הוא שמונה אמות, אבל בארחות חיים כתוב שדי בשמונה טפחים, וכך נקט השלחן ערוך (אורח חיים צ כ). בביאור הגר"א (כט) מציין לזה מקור מהדין של מזוזה, ששיעור פתח החייב במזוזה הוא ד' טפחים.
גדר שני פתחים לשיטת התוספות
המאירי כותב ששיעור זמן של שני פתחים, הוא כדי שייכנס פעמיים לבית הכנסת ויגיע למקומו.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (תפילה ח ב) סתם כלשון הגמרא, וניתן לפרש בו כשני הפירושים.
שלחן ערוך ואחרונים
בשלחן ערוך (אורח חיים צ כ) הובאו שני הפירושים. את הפירוש הראשון (של רש"י) הוא מחלק לשניים, שיש מפרשים שהוא מצד משוי ישיבת בית הכנסת, ולפי זה אם יש לו מקום קבוע אין בכך כלום. ויש מפרשים שהוא מצד היסח הדעת כשמתסכל ברה"ר, ולפי זה אם פתח בית הכנסת אינו פונה לרה"ר אין בכך כלום. ולבסוף מביא את פירוש התוספות ששני פתחים הוא שיעור זמן, שלא ימהר להתפלל. ומסיים השלחן ערוך שנכון לחוש לכל הפירושים.