9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "לא תחמוד"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| (12 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{מקורות||בבא מציעא ה ב||גזילה ואבידה א ט-יב|חושן משפט שנט י}} | ||
==המקור בגמרא ושיטות הראשונים== | ==המקור בגמרא ושיטות הראשונים== | ||
| שורה 7: | שורה 5: | ||
===שיטת התוספות וסיעתם=== | ===שיטת התוספות וסיעתם=== | ||
'''התוס'''' (סנהדרין כה:) כתבו וזו לשונם: י"ל דלא תחמוד משמע דלא יהיב דמי, וכי יהיב דמי ליכא לאו דחמוד כלל. וא"ת והא אמרינן בפ"ק דבבא מציעא (דף ה:) לא תחמוד בלא דמי משמע להו, משמע לאינשי דווקא הוא דמשתמע כך אבל הם טועים דלא תחמוד הוו אפי' בדיהיב דמי? וי"ל דמשמע להו דקאמר ר"ל נמי דכן הוא האמת. עכ"ל. וכ"כ '''במושב זקנים''' לבעלי התוס' על התורה על פס' לא תחמוד (שמות כ, יד) . ולזה הסכים '''הסמ"ג''' (לאוין קנח), וכן דעת '''ר"ש מקינון''' בספר הכריתות (סי' קמד). וכן דעת '''ר' אשתור הפרחי בספר כפתור ופרח''' (פרק יב, דיני הפסולים לדון ולהעיד) . | '''התוס'''' (סנהדרין כה:) כתבו וזו לשונם: י"ל דלא תחמוד משמע דלא יהיב דמי, וכי יהיב דמי ליכא לאו דחמוד כלל. וא"ת והא אמרינן בפ"ק דבבא מציעא (דף ה:) לא תחמוד בלא דמי משמע להו, משמע לאינשי דווקא הוא דמשתמע כך אבל הם טועים דלא תחמוד הוו אפי' בדיהיב דמי? וי"ל דמשמע להו דקאמר ר"ל נמי דכן הוא האמת. עכ"ל. וכ"כ '''במושב זקנים''' לבעלי התוס' על התורה על פס' לא תחמוד (שמות כ, יד) . ולזה הסכים '''הסמ"ג''' (לאוין קנח), וכן דעת '''ר"ש מקינון''' בספר הכריתות (סי' קמד). וכן דעת '''ר' אשתור הפרחי בספר כפתור ופרח''' (פרק יב, דיני הפסולים לדון ולהעיד). | ||
===שיטת הראב"ד וסיעתו=== | ===שיטת הראב"ד וסיעתו=== | ||
| שורה 14: | שורה 12: | ||
===שיטת הרמב"ם וסיעתו=== | ===שיטת הרמב"ם וסיעתו=== | ||
לדעת '''הרמב"ם''', לא רק שבנתינת דמים ג"כ עובר בלא תחמוד, אלא אפי' התרצה המוכר לבסוף במכירה, מ"מ עובר הלוקח על לא תחמוד. וזו לשון הרמב"ם (גזילה ואבידה א, ט): כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו, אף על פי שנתן לו דמים רבים , הרי זה עובר בלא תעשה. עכ"ל. ומשמע מלשון זו שאף שהחבר נתרצה במכירה, מ"מ עבר הלוקח בלא תחמוד , וכ"כ הרב המגיד בדעת הרמב"ם. | לדעת '''הרמב"ם''', לא רק שבנתינת דמים ג"כ עובר בלא תחמוד, אלא אפי' התרצה המוכר לבסוף במכירה, מ"מ עובר הלוקח על לא תחמוד. וזו לשון הרמב"ם (גזילה ואבידה א, ט): כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו, אף על פי שנתן לו דמים רבים , הרי זה עובר בלא תעשה. עכ"ל. ומשמע מלשון זו שאף שהחבר נתרצה במכירה, מ"מ עבר הלוקח בלא תחמוד , וכ"כ הרב המגיד בדעת הרמב"ם. | ||
כדעת הרמב"ם גם דעת '''רבנו יונה''' בספר שערי תשובה (שער ג אות מג). '''ורבנו פרץ''' בהגהותיו לסמ"ק (מצוה יט) הביא דברי רבנו יונה. וכן הביאם בספר '''ארחות חיים לר' אהרן מלוניל''' (דין החומד). וכן דעת '''רבנו שמואל ב"ר משולם בעל ספר אהל מועד''' , וכן דעת '''הרדב"ז''' בשטמ"ק (ב"מ ה:) ושכן דעת '''התוס''''. ולכאורה נראה שכן דעת '''הרא"ש''' בתוספותיו (ב"מ ה:). וכ"פ '''בש"ע''' סי' שנט סע' י. וכן הסכימו כל האחרונים. | כדעת הרמב"ם גם דעת '''רבנו יונה''' בספר שערי תשובה (שער ג אות מג). '''ורבנו פרץ''' בהגהותיו לסמ"ק (מצוה יט) הביא דברי רבנו יונה. וכן הביאם בספר '''ארחות חיים לר' אהרן מלוניל''' (דין החומד). וכן דעת '''רבנו שמואל ב"ר משולם בעל ספר אהל מועד''' , וכן דעת '''הרדב"ז''' בשטמ"ק (ב"מ ה:) ושכן דעת '''התוס''''. ולכאורה נראה שכן דעת '''הרא"ש''' בתוספותיו (ב"מ ה:). וכ"פ '''בש"ע''' סי' שנט סע' י. וכן הסכימו כל האחרונים. | ||
| שורה 23: | שורה 22: | ||
==האם ניתן לתקן בהשבה== | ==האם ניתן לתקן בהשבה== | ||
יש לדון האם מצווה החומד להחזיר את החפץ לבעליו הראשונים, והאם מתקן בזה את העבירה שעבר. | יש לדון האם מצווה החומד להחזיר את החפץ לבעליו הראשונים, והאם מתקן בזה את העבירה שעבר. | ||
הנה לשיטת '''התוס'''' סנהדרין הנ"ל וסיעתם, וכן לשיטת '''הראב"ד''' וסיעתו, ודאי שחייב החומד להחזיר את החפץ, שהרי לא קנה אותו בשום אופן. ולדעת הראב"ד אף מתקן בזה את הלאו שעבר עליו, שעל דברי הרמב"ם שכ' שאין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה, כ' הראב"ד: לא ראיתי דבר תמה גדול מזה, והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ. אבל היה לו לומר מפני שהוא חייב בתשלומין, שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזלה, ולפיכך אינו לוקה, וגם זה חייב להשיב את החפץ לבעליו. ע"כ. | הנה לשיטת '''התוס'''' סנהדרין הנ"ל וסיעתם, וכן לשיטת '''הראב"ד''' וסיעתו, ודאי שחייב החומד להחזיר את החפץ, שהרי לא קנה אותו בשום אופן. ולדעת הראב"ד אף מתקן בזה את הלאו שעבר עליו, שעל דברי הרמב"ם שכ' שאין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה, כ' הראב"ד: לא ראיתי דבר תמה גדול מזה, והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ. אבל היה לו לומר מפני שהוא חייב בתשלומין, שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזלה, ולפיכך אינו לוקה, וגם זה חייב להשיב את החפץ לבעליו. ע"כ. | ||
===שיטת המגיד משנה=== | |||
אמנם בדעת הרמב"ם יש לדון באופן שאמר המוכר רוצה אני, האם מ"מ מחוייב הלוקח להשיב. בפשטות נראה לומר שכיוון שהתרצה המוכר למכור, שוב אין שום חובה על הלוקח להשיב. וכן הבין '''ה"ה''' בדעת הרמב"ם. אלא שהוקשה לו על זה מהא דקי"ל ('''תמורה''' ד:) כרבא, שכל לאו שציווהו הקב"ה, אם עבר האדם עליו, לא הועילו מעשיו. וא"כ היאך כאן קנה. ותירץ שהחומד הרי הוא כעין גוזל צמר ועשה ממנו בגד, שקנה הצמר בשינוי, ואף כאן קנה בדמים. | אמנם בדעת הרמב"ם יש לדון באופן שאמר המוכר רוצה אני, האם מ"מ מחוייב הלוקח להשיב. בפשטות נראה לומר שכיוון שהתרצה המוכר למכור, שוב אין שום חובה על הלוקח להשיב. וכן הבין '''ה"ה''' בדעת הרמב"ם. אלא שהוקשה לו על זה מהא דקי"ל ('''תמורה''' ד:) כרבא, שכל לאו שציווהו הקב"ה, אם עבר האדם עליו, לא הועילו מעשיו. וא"כ היאך כאן קנה. ותירץ שהחומד הרי הוא כעין גוזל צמר ועשה ממנו בגד, שקנה הצמר בשינוי, ואף כאן קנה בדמים. | ||
===קושיית הלחם משנה, ביאורה ויישובה=== | ===קושיית הלחם משנה, ביאורה ויישובה=== | ||
| שורה 63: | שורה 62: | ||
===הסוברים להיתר=== | ===הסוברים להיתר=== | ||
אמנם דעת '''האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת''' (הו"ד בשו"ת ארץ צבי הנ"ל) שבבקשת מתנה אינו עובר. והחרה החזיק אחריו '''הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג''' שליט"א בקובץ '''בית אהרן וישראל''' (ניסן אייר תשנ"ט). אלא שגם הוא לא התיר בקשת מתנה אלא כשמבקש חפץ סתם ולא חפץ מסויים, אך במבקש חפץ מסויים כ' שגם דעת הרמב"ם והש"ע לאסור. | אמנם דעת '''האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת''' (הו"ד בשו"ת ארץ צבי הנ"ל) שבבקשת מתנה אינו עובר. והחרה החזיק אחריו '''הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג''' שליט"א בקובץ '''בית אהרן וישראל''' (ניסן אייר תשנ"ט). אלא שגם הוא לא התיר בקשת מתנה אלא כשמבקש חפץ סתם ולא חפץ מסויים, אך במבקש חפץ מסויים כ' שגם דעת הרמב"ם והש"ע לאסור. | ||
==לא תחמוד בשכירות== | |||
עוד יש לדון האם איסור "לא תחמוד" שייך גם בחומד שחבירו ישכיר לו דבר מה. ונחלקו בשאלה זו רבותינו האחרונים וע' בספר '''שדי חמד''' (מערת הל' כלל קל ד"ה וחידש) שהביא בזה דיעות לכאן ולכאן. | |||
===האוסרים === | |||
דעת '''הגאון הרב אשר וייס''' שליט"א (בספר מנחת אשר דברים עמ' נח) דיש לא תחמוד בשכירות. ובקובץ '''תורת האדם לאדם''' (ח"ג עמ' 118) כ' שכן דעת '''הגאון ר' חיים קניבסקי'''. ובספר מחנה חיים (ח"ב או"ח סי' לב) כ' שכן דעת '''מהרש"ך''' (ח"ב סי' קמט). ועיקר סברת האוסרים בזה היא, דכיוון דקי"ל '''(ב"מ נו:)''' "שכירות מכירה ליומיה", א"כ מה לי לוקח מה לי שוכר. | |||
===המתירים=== | |||
בספר שדי חמד הנ"ל כ' שדעת '''הרב נדיב לב''' (ח"ב חו"מ סי' כ) שאין לא תחמוד בשכירות, ושכן הסכים '''מהר"ר מרדכי לוריא''' בהגהותיו לשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' שפא), ושכן דעת '''המשנה למלך''' (גזילה א, ט). | |||
===מקורות שמשמע מהם להיתר=== | |||
א. איתא '''במכילתא דרשב"י''' (פרק כ) בזה"ל: "יכול לא יאמר להוי עיני כעינו, להוי שערי כשערו? ת"ל: שורו וחמורו עבדו ואמתו ביתו ושדהו, מה אלו מיוחדין דברים שאפשר להן לבוא תחת ידיך וחבירך חסירן, אף אין לי אלא דבר שאפשר לו לבוא תחת ידיך וחבירך חסירן". ומשמע מכאן דלא עובר בלא תחמוד אלא כאשר חבירו חסר את אותו הדבר. וא"כ בשכירות, אף דהיא מכירה ליומה, מ"מ אין חבירו חסירן, שהרי שם הבעלים על החפץ גם בעוד החפץ מושכר. | |||
ב. '''הרמב"ם''' בספר המצוות (סימן רסו) כ': "עבר על לא תחמוד גם כן אחר שקנה הדבר שיהיה לחבירו ולא היה רצונו למכרו אבל הכביד עליו והערים עד שלקחו ויהיה שלו". מוכח מלשון זו דלא עובר אלא כאשר החפץ הנחמד נהיה שלו ממש. דאל"כ היה לרמב"ם להשמיט תיבות "ויהיה שלו" (אמנם לפי תרגום '''הרב קאפח''' זצ"ל, ליתא לראיה זו, ע"ש). | |||
ג. איתא '''בנדרים''' (לח:) "אמר רבא גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב: לא חמור אחד מהם נשאתי, דאפי' בשכר, ואילו גבי שמואל אפי' ברצון לא שכרו דכתיב: ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו וגו' ". ופירשו שם '''התוס' והר"ן''' דמה ששמואל לא לקח מהעם אף ברצון, היינו משום שחשש שמא באמת אינם רוצים אלא שבושים מלסרב. ומבואר דמשה רבנו לא החמיר בזה. וכיוון דקי"ל כדברי '''רבנו יונה''' שאסור לאדם נכבד לבקש ממי שאולי יבוש לסרב לו, לכאו' קשה היאך עשה משה רבנו כן. וצ"ל כמו שכתבו '''המפרש והתוס'''' שם דמיירי בשכירות. ויוצא לפ"ז דאין לא תחמוד בשכירות. | |||
ומ"מ מסתבר דלכ"ע אין להפציר בחבירו ולהכביד עליו באופנים שונים שישכיר לו חפץ כל שהוא, משום "ואהבת לרעך כמוך". | |||
==לא תחמוד בגויים== | |||
===ספר החינוך=== | |||
'''בספר החינוך''' (מצוה תטז - לא תתאוה) כ': "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. גם כל בני העולם מחוייבין בה, לפי שהיא ענף למצות גזל שהיא אחת מן השבע מצוות שנצטוו עליהם כל בני העולם" . וע' '''במנחת חינוך''' (שם) שהעיר דהיינו דוקא בין הגויים עצמם, אך ישראל החומד מגוי פשוט שלא עובר דהא "רעך" כתיב. ולא ראיתי בראשונים מי שכתב בהדיא לחלוק על בעל החינוך. | |||
===האחרונים המקילים=== | |||
'''בשד"ח''' (מערכת הל' כלל קל ד"ה ומצאתי) הביא בשם '''ש"ע הרב''' (קונ' אחרון סי' תמ הערה יא) שאין איסור לא תחמוד בגויים, ושכן דעת '''הגאון חתן סופר''' (שער המקנה דף צב עמ' ג אות מו), '''והגאון בעל המקנה''' (קונ' אחרון סי' סח ס"ק ב). אך מסתבר לומר דהיינו דוקא בישראל מנכרי, אך בין נכרים עצמם יש איסור, כדברי בעל החינוך. | |||
===המקילים אף בין נכרים עצמם=== | |||
'''המלבי"ם''' בפי' לתורה (שמות כ, יג - יד) כ': "וג' הראשונות, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב - הם משבע מצוות בני נח, ולכן לא אמר 'רעך', אבל לא תענה ולא תחמוד אין נוהגים בבני נח, לכן אמר רעך". ואי אפשר לפרש כוונתו שדוקא בישראל מנכרי אינו נוהג, אך נוהג בנכרים עצמם, שהרי כ' שאינה נוהגת כלל בנכרים בניגוד ללא תרצח וכו'. ולא זכר שר מדברי בעל החינוך דנוהג גם בנכרים. | |||
ובספר '''מחנה חיים''' (ב, או"ח לב) הביא דברי '''הרמב"ם בספה"מ''' (מצוה רסו) שכ': "שהזהירנו מהשים מחשבתנו לחמוד מה שיש לאחינו ולהתאוות בו". וכ' ע"ז שמכאן מדוייק שלאו דלא תחמוד לא נאמר אלא בין ישראל לישראל בלבד. אלא שהוא דייק כן גם מספר החינוך (מצוה לח) שכ' ג"כ בלשון זו. ומכאן פירכא לדיוקו, שהרי בעל החינוך כ' בהדיא שמצוה זו נוהגת בכל בני העולם, וע"כ שמה שכ' שהוזהרנו שלא לחמוד מאחינו, היינו כדברי בעל המנחת חינוך, שישראל אינם מצווים אלא על ישראל, אך לא בא להוציא גויים מלאו זה. וא"כ יש לומר כן גם בדעת הרמב"ם. | |||
==מקורות להרחבה== | |||
א. ספר בירור הלכה חלק ח סי' קנו (הרב מאיר זיצמן שליט"א) | |||
ב. הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן אייר התשנ"ט) | |||
ג. קובץ תורת האדם לאדם (ח"ג עמ' 109) | |||
ד. הגאון הרב אשר וייס שליט"א בספר מנחת אשר (דברים עמ' נח - נט) | |||
ה. הגר"י קנייבסקי ("הסטייפלר") זצ"ל, שכתב בספרו ברכת פרץ (פרשת יתרו) | |||
ו. [[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=606&st=&pgnum=41]] שו"ת ארץ צבי (להגאון הקדוש רבי אריה צבי פרומר) ח"א סי' ג אות ו | |||
[[קטגוריה:בבא מציעא ה:]] | |||
[[קטגוריה:גזילה ואבידה פרק א]] | |||
[[קטגוריה:חושן משפט סימן שנט]] | |||