כוונה בקריאת שמע

מתוך ויקיסוגיה
גרסה מ־02:06, 4 בפברואר 2024 מאת א.א (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.

סוגית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברייתא ראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות בגמרא (יג ב) מספר ברייתות:
ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה[1], שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסוק זה בלבד.
ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך', משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.
רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא.

ברייתא שניה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברייתא אחרת המובאת גם בתוספתא (ברכות ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. ואומרת הגמרא שעל מחלוקת זו מוסבת הכרעתו דברי ר' עקיבא שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה, כלומר שהלכה כר' אחא בשם ר' יהודה.

כך או כך, לדעת ר' עקיבא יש לכוון בכל פרשה ראשונה של שמע.

ברייתא שלישית[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברייתא נוספת מביאה מחלוקת ר' זוטרא ור' יאשיה בפירוש המילים 'על לבבך'. לדעת רב זוטרא עד המילים הללו מצוות כוונה, ומכאן ואילך מצוות קריאה. ואילו דעת ר' יאשיה להיפך, עד כאן מצוות קריאה, מכאן ואילך מצוות כוונה.
והגמרא מסבירה את מחלוקתם. רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה, פירוש הדברים שעד על לבבך יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך אפשר לקרוא אף מבלי לכוון. ודעת ר' יאשיה שאמר שעד כאן מצוות קריאה, הכוונה שעד כאן יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך מצווה לכוון אף אם אינו קורא.

ברייתא רביעית[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברייתא נוספת מביאה את דעת ר' מאיר שאומר שכוונת הלב צריך עד 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' ותו לא, כלומר רק בפסוק ראשון.
ואומר רבא שהלכה כר' מאיר.

הנהגות נוספות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא מביאה דברי סומכוס שכל המאריך ב'אחד' מאריכים לו ימיו ושנותיו, ומסבירה הגמרא שהכוונה להאריך ב-ד', ובלבד שלא יחטוף ב-ח', כלומר שלא ימהר בקריאת ה-ח' כדי להאריך ב-ד'.
ומביאה הגמרא שר' ירמיה ראה את ר' חייא בר אבא שהיה מאריך יותר מדי, ואמר לו שכיוון שהמליך את הקב"ה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, יותר לא צריך.

עמידה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אומר רב יהודה שעד 'על לבבך' צריך לומר בעמידה, כלומר שאם היה מהלך בדרך, צריך לעמוד ולא להמשיך לקרוא בהליכה. ולדעת ר' יוחנן כל הפרשה הראשונה צריך לומר בעמידה ולא בהליכה, שר' יוחנן לטעמו שפסק כר' אחא שצריך לכוון ליבו בכל הפרשה הראשונה.

קריאת שמע של ר' יהודה הנשיא[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא מספרת שר' יהודה הנשיא היה קורא רק את הפסוק הראשון של 'שמע ישראל', מכיוון שהיה שונה לתלמידים לפני שהגיע זמן קריאת שמע, לכן משהגיע הזמן היה קורא רק פסוק ראשון, ובשעה שהיה עושה כן היה מעביר ידיו על עיניו ומקבל עליו עול מלכות שמים.
ונחלקו האמוראים בר קפרא ור"ש ברבי האם היה חוזר וגומר את כל קריאת שמע לאחר שהיה מסיים לשנות לתלמידים.

נאנס בשינה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא מביאה מימרא בשם רב, שאם קרא פסוק ראשון של שמע ישראל ונאנס בשינה, יצא ידי חובה. וכן אמר רב נחמן לדרו עבדו, שאם הוא רואה אותו מתנמנם, שיעיר אותו עד פסוק ראשון, ומפסוק ראשון ואילך לא יעיר אותו. וכן העיד רב יוסף בנו של רבה, שכך היה אביו עושה.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ^ לדעת רש"י (ד"ה עד כאן) הכוונה עד 'על לבבך' כלומר שלושה פסוקים, ואילו לפי תוספות (ד"ה עד כאן) עד בכל מאדך, כלומר שני פסוקים בלבד.