כוונה בקריאת שמע

חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.

סוגית הגמרא

בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות בגמרא (יג ב) מספר ברייתות:
ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה, שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסןק זה בלבד.
ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך'. ור' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא, משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.

ברייתא אחרת המובאת בתוספתא (ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. ועל זה אמר ר' יוחנן שהלכה כר' אחא משום ר' יהודה, כלומר שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה.