כוונה בקריאת שמע

חובת כוונה בקריאת שמע, ועד היכן חייבים לכוון.

סוגית הגמרא

ברייתא ראשונה

בעניין כוונה בקריאת שמע, מובאות בגמרא (יג ב) מספר ברייתות:
ברייתא ראשונה לומדת את חובת הכוונה מהמילים 'על לבבך'. לדעת ר' אליעזר מכאן ואילך אין צריך כוונה, שהרי נאמר בתחילת הפסוק 'והיו הדברים האלה' משמע פסוק זה בלבד.
ואילו לר' עקיבא כל הפרשה צריכה כוונה, שנאמר: 'אשר אנכי מצוך היום על לבבך', משמע כל שמצווהו גם מכאן ואילך, ומ"מ לא יותר מפרשה ראשונה, שהרי כתיב 'והיו הדברים האלה', אלה ולא אחרים.
רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן פוסק הלכה כר' עקיבא.

ברייתא שניה

ברייתא אחרת המובאת גם בתוספתא (ברכות ב) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לר' אחא בשם ר' יהודה. שתנא קמא אומר שהקורא את שמע צריך שיכוון את ליבו, ומשמע בדבריו שצריך לכוון בכל הפרשות של קריאת שמע. ואילו דעת ר' אחא בשם ר' יהודה שמשכיוון ליבו בפרק ראשון שוב אינו צריך לכוון. ואומרת הגמרא שעל מחלוקת זו מוסבת הכרעתו דברי ר' עקיבא שצריך לכוון בכל פרשה ראשונה, כלומר שהלכה כר' אחא בשם ר' יהודה.

כך או כך, לדעת ר' עקיבא יש לכוון בכל פרשה ראשונה של שמע.

ברייתא שלישית

ברייתא נוספת מביאה מחלוקת ר' זוטרא ור' יאשיה בפירוש המילים 'על לבבך'. לדעת רב זוטרא עד המילים הללו מצוות כוונה, ומכאן ואילך מצוות קריאה. ואילו דעת ר' יאשיה להיפך, עד כאן מצוות קריאה, מכאן ואילך מצוות כוונה.
והגמרא מסבירה את מחלוקתם. רב זוטרא שאמר שעד כאן מצוות כוונה, פירוש הדברים שעד על לבבך יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך אפשר לקרוא אף מבלי לכוון. ודעת ר' יאשיה שאמר שעד כאן מצוות קריאה, הכוונה שעד כאן יש מצווה לקרוא ולכוון, ואילו מכאן ואילך מצווה לכוון אף אם אינו קורא.

ברייתא רביעית

ברייתא נוספת מביאה את דעת ר' מאיר שאומר שכוונת הלב צריך עד 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' ותו לא, כלומר רק בפסוק ראשון.
ואומר רבא שהלכה כר' מאיר.

הנהגות נוספות

הגמרא מביאה דברי סומכוס שכל המאריך ב'אחד' מאריכים לו ימיו ושנותיו, ומסבירה הגמרא שהכוונה להאריך ב-ד', ובלבד שלא יחטוף ב-ח', כלומר שלא ימהר בקריאת ה-ח' כדי להאריך ב-ד'.
ומביאה הגמרא שר' ירמיה ראה את ר' חייא בר אבא שהיה מאריך יותר מדי, ואמר לו שכיוון שהמליך את הקב"ה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, יותר לא צריך.