הבדלים בין גרסאות בדף "כבוש"

סוגיית כבוש (או 'כבוש כמבושל') עוסקת בהגדרה הלכתית של נתינת טעם בתהליך של כבישה (כלומר, השריה של אוכל בתוך נוזל ללא חום), ובדיני כבישת איסור עם היתר.

== דברי הגמרא ==

'''בגמרא''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=111b&format=pdf (חולין קיא ב)] מובאת מימרא בשם שמואל: "מליח – הרי הוא כרותח, כבוש – הרי הוא כמבושל". הגמרא מביאה את דברי רבין, שאומר שר' יוחנן חולק על שמואל וסובר שמליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל, אולם אביי מוכיח שלא ייתכן שר' יוחנן סבר כך. נראה שלמסקנה הגמרא סבורה שגם ר' יוחנן מסכים שכבוש הוא כמבושל.

== דעות הראשונים בגדרי כבוש ==

הגמרא קבעה שכבישה נותנת טעם ואוסרת, אבל לא הסבירה מה נדרש כדי להגדיר דבר ככבוש. את הדיון של הראשונים בגדרי כבוש ניתן לחלק לשני תחומים: קביעת משך הזמן הדרוש כדי להפוך מאכל לכבוש, ומענה לשאלה אלו חומרים נדרשים כדי ליצור את תהליך הכבישה.

===החומרים הנדרשים לכבישה===

'''המרדכי''' חולק במפורש על שיטת רש"י, ואומר שמאכל ששהה בכל דבר לח נקרא כבוש. הוא מוכיח את דבריו מהמשנה בשביעית [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9684&st=&pgnum=377 (ז, ז)], שמדברת על ורד שנכבש בשמן, ומכאן עולה שגם בשמן שאינו חריף יש דין של כבישה. כפי שהובא לעיל, '''בית יוסף''' מדייק שגם '''הרא"ש''' סובר שיש דין כבוש בכל דבר, מכך שהוא מביא ראיה לענין כבוש מבשר שנשרה בחלב.

===משך הזמן הדרוש לכבישה===

==== שיטת הרא"ש ====

'''הרא"ש''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%94#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.99.D7.90 (עבודה זרה ה יא)] מביא את דברי '''ריצב"א''' שאומר שדבר מוגדר ככבוש אחרי שהוא שוהה מעת לעת. הריצב"א מביא ראיה מגמרא במסכת פסחים [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=44b&format=pdf (מד ב)], ששואלת מה מיוחד בדין של בשר בחלב, ועונה שבשר יהיה מותר מדאורייתא גם אם ישרו אותו כל היום בחלב, ורק אם יבשלו אותו יהיה אסור. עולה מהגמרא שבשאר איסורים (שאינם בשר בחלב), כאשר איסור והיתר צוננים שרויים יחד במשך יום שלם, ההיתר יאסר מדין כבוש.

'''הטור''' (יורה דעה קה א) פסק בשני הדברים לחומרא כרא"ש, שדין כבוש הוא בכל מאכל ששוהה בכל דבר לח, ומשך הזמן הנדרש לכבישה הוא מעת לעת.

גם '''בית יוסף''' שם כתב שדברי הרא"ש נראים דברים של טעם ועיקר, וכן פסק '''בשלחן ערוך''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9731&st=&pgnum=440 שם].

==סיוגים לקביעה 'כבוש הרי הוא כמבושל'==

'''ערוך השלחן''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9106&st=&pgnum=508 (קה יא)] כותב שדברי הבית יוסף הם עיקר, ומוכיח זאת ממשניות במעשרות (א, ז) ובשבת (ג, ה), שבהן משוה התנא חומץ וציר, ומשמע ששניהם חזקים יותר מדברים אחרים. ערוך השלחן מסייג ואומר שמדובר דוקא בחומץ חזק שאכן דומה לציר, אבל החומץ שלנו אינו חזק כל כך.

==דרכים אחרות בהבנת דיני כבוש על פי המשניות והרמב"ם==

הנודע ביהודה מציין במפורש נפקא מינא הלכתית לשיטתו: כיון שבכל מה שלא נזכר במשנה ובגמרא האיסור הוא מכח ספק, כל מצב של ספק כבוש יהיה מותר, מפני שהוא ספק ספיקא.

מדברי הנודע ביהודה עולה שהוא סבור שניתן ליישב את שיטתו גם עם פסיקת ה'''שלחן ערוך''', ושהפסיקה הגורפת בשלחן ערוך שאיסור כבוש שייך בכל דבר יכולה להתבסס על כך שאנו מסופקים, וספק דאורייתא לחומרא. עם זאת, קשה לומר שזהו פשט השולחן ערוך, מפני שהוא לא הזכיר זאת, גם לא בבית יוסף, אף על פי שיש בזה נפקא מינא משמעותית להלכה כאמור לעיל. הנודע ביהודה מקשה על שיטתו מדברי '''הרמ"א''', שפוסק במפורש שספק כבוש אסור, דוחה נסיונות ליישב ונשאר בקושיה.

====ערוך השולחן====

'''ערוך השלחן''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9106&st=&pgnum=506 (יורה דעה קה, ב-ז)] מקשה מדוע הרמב"ם לא הזכיר את דין 'כבוש כמבושל', ומבאר ששיטת הרמב"ם היא שלכבישה ישנם גדרים שונים בכל מאכל על פי טבעו, ולמאכלים שונים נדרש אורך זמן שונה על מנת לתת ולקבל טעם זה מזה בכבישה. הוא מוסיף ואומר, על פי המקרים במשנה, שבדיני כבישה אין משמעות לכלל שקובע שנתינת טעם היא באחד בשישים, ויש מיני מאכל שנדרש להם שיעור גבוה יותר של איסור על מנת לאסור. על פי זה הוא מבאר שלא היה שייך שהרמב"ם יפסוק פסיקה כללית בדיני כבוש, משום שהדינים משתנים מדבר לדבר, וצריך להיות בקי בטבעו של כל מין כדי לקבוע את הזמן והכמות הנדרשים לכבישתו.

להלכה מקבל ערוך השלחן את פסיקת השלחן ערוך ורוב הראשונים, ולא מסיק מסקנות הלכתיות מהרמב"ם.