הבדלים בין גרסאות בדף "יציאה דיבור ולימוד בשעת קריאת התורה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 17: | שורה 17: | ||
<BR/>עוד הביא הרי"ף בשם רבוותא אחריני שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר ללמוד לעצמו בשעת קריאת התורה, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה. | <BR/>עוד הביא הרי"ף בשם רבוותא אחריני שתירצו שדווקא לרב ששת היה מותר מפני שתורתו אומנותו, אבל לכולי עלמא לא. וכתב הרי"ף שמסתברא כוותייהו. וכעין זה כתב הרי"ף גם בסוגיין (ברכות ד א), שמי שתורתו אומנותו מותר ללמוד לעצמו בשעת קריאת התורה, אבל להורות לאדם ששואל או לפרש דבר הלכה אסור, ולזה התכוונה הגמרא בסוטה. | ||
גם ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta= | גם ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=18&daf=39&format=pdf (סוטה לט א ד"ה כיון)] הזדקקו ליחס בין שני הגמרות, ותירצו בתחילה לחלק בין מהדר אפיה לשאינו מהדר אפיה. וכן הביאו תירוץ נוסף שההיתר הוא דוקא לרב ששת שהיה עיוור, ואינו מחוייב בקריאת התורה שבכתב, לפי ש[[דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה]]. אבל שאר כל אדם, אסור. כתירוץ זה סובר '''רבנו יונה''' (ברכות ד א ד"ה רבי אבהו), וכן הובא בשמו ב'''ר"ן''' (מגילה יד ב ד"ה וקשיא). | ||
<BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות ז א) כתב גם הוא כתירוץ התוספות, והוסיף שהמדבר בלחש אין צריך שיחזיר פניו, שלא אמרו כן אצל רב ששת אלא לרבותא שאפילו שהחזיר פניו ונראה כיוצא חוץ לבית הכנסת, אפ"ה שרי, שעושה כן כדי לכוון בגרסתו. בנוסף הביא הרא"ש את תירוץ הרי"ף לחלק בין מי שתורתו אומנותו לבין שאר כל אדם. ובמגילה (ג יד) ציטט את תירוץ | <BR/>אבל התירוץ המסתבר לתוספות, הוא תירוץ רבנו חננאל, שדווקא לרב ששת שתורתו אומנותו לשאר כל אדם, אבל האידנא אסור. | ||
<BR/>ובמסכת ברכות [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8&format=pdf (ח א ד"ה רב ששת)] כתבו לתרץ באופן אחר, שדווקא בקול רם אסור לפי שמבטל בזה קול הקריאה, אבל בנחת מותר. | |||
<BR/>ה'''רא"ש''' (ברכות ז א) כתב גם הוא כתירוץ התוספות בברכות, והוסיף שהמדבר בלחש אין צריך שיחזיר פניו, שלא אמרו כן אצל רב ששת אלא לרבותא, שאפילו שהחזיר פניו ונראה כיוצא חוץ לבית הכנסת, אפ"ה שרי, שעושה כן כדי לכוון בגרסתו. בנוסף הביא הרא"ש את תירוץ הרי"ף לחלק בין מי שתורתו אומנותו לבין שאר כל אדם. ובמגילה (ג יד) ציטט את תירוץ זה בלבד. | |||
'''רבנו יונה''' (ד א ד"ה רבי אבהו) הבין בפשיטות שהגמרא בסוטה מזהירה על דיבור בשעת קריאת התורה שהוא אסור, ומדגיש רבנו יונה שהאיסור הוא מרגע שספר התורה נפתח, ואפילו שבין עולה לעולה סוגרים את הספר, עדיין אסור לדבר, שכיון שנפתח בפעם הראשונה, שוב אסור לדבר כלל עד שיסיימו כל הפרשה. | '''רבנו יונה''' (ד א ד"ה רבי אבהו) הבין בפשיטות שהגמרא בסוטה מזהירה על דיבור בשעת קריאת התורה שהוא אסור, ומדגיש רבנו יונה שהאיסור הוא מרגע שספר התורה נפתח, ואפילו שבין עולה לעולה סוגרים את הספר, עדיין אסור לדבר, שכיון שנפתח בפעם הראשונה, שוב אסור לדבר כלל עד שיסיימו כל הפרשה. | ||