הבדלים בין גרסאות בדף "טעות וספק בברכות"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 5,106 בתים ,  18:11, 4 במרץ 2020
 
(14 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 41: שורה 41:
<BR />הבדל נוסף יש בגירסת הרי"ף, שבהצגת הספק של הגמרא הוא אינו גורס 'אי בתר '''עיקר ברכה''' אזלינן', אלא האם בתר '''פתיחה''' אזלינן או בתר חתימה.
<BR />הבדל נוסף יש בגירסת הרי"ף, שבהצגת הספק של הגמרא הוא אינו גורס 'אי בתר '''עיקר ברכה''' אזלינן', אלא האם בתר '''פתיחה''' אזלינן או בתר חתימה.


ה'''רא"ש''' (א יד) הסביר את שיטת הרי"ף שמדובר שאמר 'בא"י אמ"ה שהכל נהיה בדברו' ומיד נזכר שהוא יין ואמר 'בורא פרי הגפן', ובזה פשיטא שיצא כיון שאפילו אם לא הוסיף 'בורא פרי הגפן' יצא בברכת 'שהכל', ואם החזיק שכר בידו ואמר 'בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' בזה הסתפקה הגמרא האם בתר פתיחה אזלינן ולא יצא או אחר חתימה אזלינן ויצא. ומספק אזלינן לקולא. והסכים הרא"ש בזה לדברי הרי"ף (וראה להלן פירוש אחר בדעת הרי"ף מאת הרמב"ן).
ה'''רא"ש''' (א יד) הסביר את שיטת הרי"ף שמדובר שאמר 'בא"י אמ"ה שהכל נהיה בדברו' ומיד נזכר שהוא יין ואמר 'בורא פרי הגפן', ובזה פשיטא שיצא כיון שאפילו אם לא הוסיף 'בורא פרי הגפן' יצא בברכת 'שהכל', ואם החזיק שכר בידו ואמר 'בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' בזה הסתפקה הגמרא האם בתר פתיחה אזלינן ולא יצא או אחר חתימה אזלינן ויצא. ומספק אזלינן לקולא. והסכים הרא"ש בזה לדברי הרי"ף וכן כתב '''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה טז א קמג א). וראה להלן פירוש אחר בדעת הרי"ף מאת הרמב"ן.


הרי"ף והרא"ש לא כתבו כיצד תתפרש הראיה מברכות קריאת שמע לפי הסבר זה, אמנם '''רבנו יונה''' (ו א ד"ה והרמב"ם) מסביר שלשיטה זו<ref>הוא מפרש כן בדעת הרמב"ם. ראה להלן דיון בדעתו של הרמב"ם.</ref> תתפרש הברייתא שבשחרית פתח במעריב ערבים וחתם ביוצר אור יצא ידי חובה, ואם כן הכל הולך אחר החתימה, ולכן גם בברכת הנהנין כשתיקן ואמר 'שהכל נהיה בדברו' יצא.  
הרי"ף והרא"ש לא כתבו כיצד תתפרש הראיה מברכות קריאת שמע לפי הסבר זה, אמנם '''רבנו יונה''' (ו א ד"ה והרמב"ם) מסביר שלשיטה זו<ref>הוא מפרש כן בדעת הרמב"ם. ראה להלן דיון בדעתו של הרמב"ם.</ref> תתפרש הברייתא שבשחרית פתח במעריב ערבים וחתם ביוצר אור יצא ידי חובה, ואם כן הכל הולך אחר החתימה, ולכן גם בברכת הנהנין כשתיקן ואמר 'שהכל נהיה בדברו' יצא.  
שורה 97: שורה 97:
ה'''כסף משנה''' (קריאת שמע א ח ד"ה ולי נראה) מפרש דברי הרמב"ם כפשוטן, שהכל הולך אחר כוונתו בשעת אמירת שם ומלכות, וטורח הוא לבאר גם את סוגית הגמרא לדעתו. שהוא מפרש את הסוגיה כרש"י שמדובר שאמר שם ומלכות על דעת יין ומיד נזכר שהוא שכר וסיים 'שהכל נהיה בדברו' אם אחר עיקר ברכה אזלינן שהוא שם ומלכות ולא יצא או אחר חתימה ויצא. ומנסה הגמרא לפשוט מהברייתא דברכות קריאת שמע שלא אזלינן בתר עיקר ברכה אלא אחר סיום הברכה, שהרי בשחרית פתח על דעת מעריב ערבים וסיים יוצר אור ובורא חושך יצא, ואילו להיפך לא יצא, שמע מינה שהעיקר אינו מה שדעתו בשעת שם ומלכות, אלא מה שמסיים.  
ה'''כסף משנה''' (קריאת שמע א ח ד"ה ולי נראה) מפרש דברי הרמב"ם כפשוטן, שהכל הולך אחר כוונתו בשעת אמירת שם ומלכות, וטורח הוא לבאר גם את סוגית הגמרא לדעתו. שהוא מפרש את הסוגיה כרש"י שמדובר שאמר שם ומלכות על דעת יין ומיד נזכר שהוא שכר וסיים 'שהכל נהיה בדברו' אם אחר עיקר ברכה אזלינן שהוא שם ומלכות ולא יצא או אחר חתימה ויצא. ומנסה הגמרא לפשוט מהברייתא דברכות קריאת שמע שלא אזלינן בתר עיקר ברכה אלא אחר סיום הברכה, שהרי בשחרית פתח על דעת מעריב ערבים וסיים יוצר אור ובורא חושך יצא, ואילו להיפך לא יצא, שמע מינה שהעיקר אינו מה שדעתו בשעת שם ומלכות, אלא מה שמסיים.  
<BR/>אך הגמרא דוחה את נסיון התשובה ואומר שלעולם '''אזלינן בתר עיקר ברכה''' כלומר מה שהיתה דעתו בשעה שאמר שם ומלכות, ואינו דומה ברכות קריאת שמע לברכות הנהנין לפי ששם הוא גם חותם 'יוצר המאורות' והרי זה מראה שגם הפתיחה היתה ב'יוצר'. אך אם סיים המעריב ערבים הרי זה מגלה שגם פתיחתו היתה לשם כך. וכל זה הוא דווקא בברכות ארוכות, אך בשכר ויין שאין שם חתימה שתוכיח על תחילתו, העיקר הוא פתיחת הברכה, ומה שכיוון בשם ומלכות.
<BR/>אך הגמרא דוחה את נסיון התשובה ואומר שלעולם '''אזלינן בתר עיקר ברכה''' כלומר מה שהיתה דעתו בשעה שאמר שם ומלכות, ואינו דומה ברכות קריאת שמע לברכות הנהנין לפי ששם הוא גם חותם 'יוצר המאורות' והרי זה מראה שגם הפתיחה היתה ב'יוצר'. אך אם סיים המעריב ערבים הרי זה מגלה שגם פתיחתו היתה לשם כך. וכל זה הוא דווקא בברכות ארוכות, אך בשכר ויין שאין שם חתימה שתוכיח על תחילתו, העיקר הוא פתיחת הברכה, ומה שכיוון בשם ומלכות.
<BR/>עוד הוסיף הכסף משנה שהרמב"ם דיבר על מקרה אחר משל הגמרא ופוסק שאפילו לקולא אמרינן שאזלינן אחר עיקר הברכה, וכל שכן במקרה של הגמרא שאזלינן לחומרא ואם כוונתו ליין בשעת אמירת שם ומלכות לא יצא ידי חובה, אפילו שסיים שהכל.
<BR/>עוד הוסיף הכסף משנה שהרמב"ם דיבר על מקרה אחר משל הגמרא ופוסק שאפילו לקולא אמרינן שאזלינן אחר עיקר הברכה, וכל שכן במקרה של הגמרא שאזלינן לחומרא ואם כוונתו ליין בשעת אמירת שם ומלכות לא יצא ידי חובה, אפילו שסיים שהכל. אמנם ה'''מאירי''' כתב שגם בזה הרמב"ם מיקל (וכפי שהובא לעיל), ושכנראה ס"ל לרמב"ם דזיל הכא לקולא והכא לקולא.
<BR/>את תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל דוחה הכסף משנה בעקבות כמה וכמה קושיות עליה.
<BR/>את תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל דוחה הכסף משנה בעקבות כמה וכמה קושיות עליה.


==== פירוש הלחם משנה ====
==== פירוש הלחם משנה ====
ה'''לחם משנה''' (ברכות ח יא) מבאר גם הוא את דעת הרמב"ם כרש"י, אלא שהוא גם מיישב את תשובת הרמב"ם לומר, שדווקא בדברים הדומים אמרינן שהולכים בתר עיקר הברכה אף שהחתימה היתה שלא כדין, כגון שברך הגפן על שכר היוצא מן הענבים, או העץ על פירות האדנה או המוציא על תבשיל דגן, אבל שאר דברים שהם שקר גמור לא. וזו גם כוונת הגמרא לחלק בין ברכות קריאת שמע שאם טעה בין בוקר לערב זהו שקר גמור, ולכן בעינן גם חתימה, מה שאין כן בברכת הגפן על השכר שיצא אף שאין בו חתימה.
ה'''לחם משנה''' (ברכות ח יא) מבאר גם הוא את דעת הרמב"ם כרש"י, אלא שהוא גם מיישב את תשובת הרמב"ם לומר, שדווקא בדברים הדומים אמרינן שהולכים בתר עיקר הברכה אף שהחתימה היתה שלא כדין, כגון שברך הגפן על שכר היוצא מן הענבים, או העץ על פירות האדנה או המוציא על תבשיל דגן, אבל שאר דברים שהם שקר גמור לא. וזו גם כוונת הגמרא לחלק בין ברכות קריאת שמע שאם טעה בין בוקר לערב זהו שקר גמור, ולכן בעינן גם חתימה, מה שאין כן בברכת הגפן על השכר שיצא אף שאין בו חתימה.
=== שיטת הרמב"ם ביחס לשיטת הרי"ף ===
על פניו נראה לכאורה שהרמב"ם מקל יותר מן הרי"ף, שהרי"ף דיבר על מקרה שאמר שהכל ומיד טעה והוסיף הגפן, אך הרמב"ם מקל אפילו שלא סיים כלל שהכל אלא רק הגפן יצא. אמנם בספר '''אורחות חיים''' (א ברכות לג) נראה מדבריו שהסכים לפסק הרמב"ם וכתב שגם הרי"ף והרשב"א פסקו כן. גם מדברי '''רבנו יונה''' נראה שהרי"ף והרמב"ם שיטה אחת הם. וכנראה שמבינים שגם להרי"ף וגם להרמב"ם עיקר הדבר הוא מה היתה כוונתו בשעה שהזכיר שם ומלכות, שאם כוונתו לברכת שהכל כדין, אז בין אם סיים רק הגפן ובים אם סיים שהכל והגפן יחד יצא. וכן נראה מדברי ה'''מאירי''' בדעתם.
<BR/>גם '''רבנו ירוחם''' (אדם וחוה טז א קמג א) אחר שהביא דברי הרי"ף ומפרש בהם כפי פירוש הרא"ש כתב שכן דעת הרמב"ם.


==הכרעת הפוסקים==
==הכרעת הפוסקים==
מובא ב'''תוספות''' (ד"ה לא) בשם '''ר"י''' שכיון שהספק לא נפשט בגמרא, יש ללכת לחומרא וצריך לברך פעם אחרת.
מובא ב'''תוספות''' (ד"ה לא) בשם '''ר"י''' שכיון שהספק לא נפשט בגמרא, יש ללכת לחומרא וצריך לברך פעם אחרת. וכן כתב ה'''אור זרוע''' (קריאת שמע כו) שלא איפשטא בעיין ומסתברא לחומרא<ref>נראה שכתב כן משם הגאונים.</ref>, ושכן פירש מורו ר' יהודה ב"ר יצחק. 
 
אבל דעת הרבה פוסקים שמספק יש להכריע לקולא. כן דעת ה'''רי"ף''' והפוסקים שהלכו בשיטתו, וכן הפוסקים ההולכים בשיטת רש"י שהובאו לעיל וכן דעת הרמב"ם.
<BR/>ה'''מאירי''' (ד"ה יש מי שאומר) כתב שדברי הרמב"ם שפסק לקולא הוא דווקא בברכות דרבנן, אבל בדאורייתא כגון ז' המינים אזלינן לחומרא וצריך לברך שוב.
 
=== טור ושלחן ערוך ===
ה'''טור''' (אורח חיים רט) פסק כדעת רש"י שאם אמר על כוס מים<ref>לכאורה הטור הוא הראשון שהזכיר להדיא מים ולא שכר, וזה להדיא דלא כתשובת הרמב"ם המובאת לעיל.</ref> 'בא"י אמ"ה' על דעת לומר הגפן וסיים 'שהכל' כדין יצא. והביא גם את דברי אביו הרא"ש שאם אמר 'בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' יצא. והוסיף שכן הדין בפרי העץ ופרי האדמה שכל שסיים כדין או שאמר שניהם יצא<ref>לכאורה כוונתו אם אמר שניהם כשהסיום הנכון הוא השני מביניהם, ולא סובר כפירוש הגאונים שגם שסיים בטעות יצא.</ref>.


אבל דעת הרבה פוסקים שיש לפסוק בעיבעיא לקולא. כן דעת ה'''רי"ף''', ה'''ריטב"א''', ה'''מאירי''' (וכן כתב בדעת רש"י),
ה'''שלחן ערוך''' (רט א) הביא בתחילה דברי הרמב"ם שאם אמר על כוס שכר או '''מים'''<ref>בזה הקל עוד יותר מהרמב"ם שהוא דיבר דווקא על שכר, ובתשובה כתב שדוקא שכר היוצא מן הגפן, ואילו מרן השלחן ערוך מיקל אפילו במים, וכפי שדחה בכסף משנה את תשובת הרמב"ם זו. ויש מי שכתב שתשובה זו מזוייפת היא.</ref> בא"י אמ"ה על דעת שהכל וסיים בטעות בפה"ג יצא. והוסיף בשם יש אומרים את דברי רש"י שאם אמר שם ומלכות על דעת הגפן ותיקן וסיים 'שהכל' יצא ידי חובה.
<BR/>ה'''רמ"א''' הוסיף גם את המקרה שפשיטא לה לגמרא בכוס של יין והתחיל לברך על דעת שהכל וסיים הגפן שיצא ממאי נפשך.


ה'''מאירי''' (דיש מי שאומר) כתב שדברי הרמב"ם שפסק לקולא הוא דווקא בברכות דרבנן, אבל בדאורייתא כגון ז' המינים אזלינן לחומרא וצריך לברך שוב.
בהמשך כתב השלחן ערוך (ב) את פסק הרא"ש שם בירך על שכר בא"י אמבורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו, יצא, אם תיקן עצמו תוך כדי דיבור.


=== טור ושלחן ערוך ===
==== אחרונים ====
ה'''טור''' (אורח חיים רט) פסק כדעת רש"י שאם אמר על כוס מים<ref>לכאורה הטור הוא הראשון שהזכיר להדיא מים ולא שכר, וזה להדיא דלא כתשובת הרמב"ם המובאת לעיל.</ref> 'בא"י אמ"ה' על דעת לומר הגפן וסיים 'שהכל' כדין יצא. והביא גם את דברי אביו הרא"ש שאם אמר 'בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו' יצא. והוסיף שכן הדין בפרי העץ ופרי האדמה שכל שסיים כדין או שאמר שניהם יצא</ref>לכאורה כוונתו אם אמר שניהם כשהסיום הנכון הוא השני מביניהם, ולא סובר כפירוש הגאונים שגם שסיים בטעות יצא.</ref>.
ה'''בית חדש''' (א) חלק על השלחן ערוך במה שפסק כדברי הרמב"ם גם במים, שהרי הרמב"ם בתשובה כתב להיפך, וגם שהרבה ראשונים חולקים על הרמב"ם וסוברים דלא יצא בכה"ג, ולכן צריך לחזור ולברך. גם ה'''טורי זהב''' (א) כתב שאין הלכה כרמב"ם להקל גם היכא שלא סיים כדין. וכן הוא ב'''מגן אברהם''' (א), וכן נראית דעת ה'''גר"א'''. וכן פסק ה'''משנה ברורה''' (א).
<BR/>ה'''לבוש''' (רט א-ב) מפרש את דברי הרמב"ם שהכוונה שתיקן את עצמו לומר 'שהכל' אלא שלא עשה כן תוך כדי דיבור, ולכן כיון שעיקר הברכה היתה כתיקנה אין מחזירין אותו. ואין מחזירין אותו אלא כשטעה גם במחשבתו וגם בדיבורו ולא נזכר תוך כדי דיבור.
 
==== סוג הטעות ====
ה'''פרישה''' (רט א) כתב לדייק מדברי התוספות שיש לחלק בין מציאות שידע שיש בכוס מים ורק טעה בדיבורו ואמר בטעות 'הגפן', שיצא, לבין מציאות שלא ידע כלל שיש לו בכוס מים ורק תוך כדי הברכה נודע לו, שבמקרה כזה לא יצא ידי חובה מספק. ודייק כן ממה שכתבו התוס' שאם אמר 'מקדש השבת' ביום טוב במקום 'מקדש ישראל והזמנים' וחזר בו תוך כדי דיבור יצא, מאחר שהוא יודע שזה יום טוב. משמע שאם אינו יודע ונודע לו תוך כדי הברכה לא יצא. וכתב לומר כן גם בדעת השלחן ערוך ולהלכה. גם ב'''מגן אברהם''' (ג) הסכים לדברים אלו והעתיקם לדינא, והזכיר כן גם ה'''גר"א''' בביאורו.
<BR/>אמנם ב'''אליה רבה''' (א) כתב ליישב דברי השלחן ערוך, שלגבי תפילה יש להחמיר יותר ולכן חוזר אם ידע שהוא יו"ט, אבל בברכת הנהנין אינו חוזר בשום אופן.


==אכל נהמא ותמרי==
==אכל נהמא ותמרי==

תפריט ניווט