טעות בתפילות שבת
| בבלי: | ברכות כא א |
| רמב"ם: | תפילה י ז |
| שולחן ערוך: | אורח חיים רסח ב-ו |
המתפלל בשבת תפילת חול ונזכר באמצע התפילה או בסוף התפילה, או שהחליף תפילות שבת זו בזו, מה דינו.
טעה והתחיל תפילה של חול
מובא בגמרא (ברכות כא א) שהעומד להתפלל תפילת עמידה של שבת, וטעה והתחיל תפילת חול, גומר את אותה ברכה שהתחיל בה, וממשיך בתפילת שבת. ומבואר בגמרא שאף שבאופן רגיל הדין הוא שהטועה לא גומר את הברכה שנמצא בה, אלא מפסיק מיד, כאן גומר את הברכה לפי שגברא זה הוא בר חיובא. ובמשנה ברורה (אורח חיים רסח ב) הסביר בכוונת הגמרא שמעיקר הדין היה צריך גם בשבת להתפלל כל תפילת י"ח ורק להזכיר קדושת היום בעבודה, אלא שלא הטריחוהו רבנן משום כבוד שבת. לכן אם טעה יכול לגמור אותה הברכה, לפי שהיא ראויה לו מן הדין.
אם יש חילוק בין ברכת אתה חונן לשאר ברכות
כתבו רבנו יונה (יג א ד"ה אמר ליה) והרא"ש (א יז) בשם הר' אשר מלוניל שזהו דווקא בברכת אתה חונן, שמסיים את הברכה וממשיך של שבת, אבל בשאר ברכות פוסק מיד. והבית חדש (אורח חיים רסח ב) ביאר טעמו, לפי שברכת הדעת איננה שאלת צרכים, אלא שאנו מבקשים בינה והשכל להקדיש להשי"ת וזה שייך גם בשבת ויו"ט, ולכן אם התחיל בה גומר, מה שאין כן בשאר ברכות לפי שאסור לשאול צרכיו בשבת.
אבל רבנו יונה והרא"ש שם חלקו על דבריו, וכתבו שמדברי הגמרא שאמרה שבדין הוא שצריך להתפלל י"ח אלא שלא הצריכוהו, משמע שבכל הברכות הדין כן [אמנם לפנינו אין הגירסא אלא רק 'גברא בר חיובא הוא, וראה בב"ח שם ובהגהות והערול לטור הוצ' מכון ירושלים]. וכן פסקו להלכה הרמב"ם (תפילה י ז), הטור (אורח חיים רסח) והשלחן ערוך (ב).
אם יש חילוק בין תפילת מוסף לשאר תפילות
כתב הרמב"ם (תפילה י ז) שדין זה שאינו פוסק באמצע הברכה, אלא מסיים את הברכה שנמצא ברכה וחוזר ומתפלל של שבת, הוא דווקא בתפילות מעריב, שחרית ומנחה, אבל בתפילת מוסף פוסק אפילו באמצע ברכה. וכן כתב רבנו יונה (יג א ד"ה אמר) וביאר הטעם לפי שבמוסף ליכא למימר דבעי להתפלל שמונה עשרה, שהרי אין תפילת שמונה עשרה בחול במקום מוסף. וכדבריהם פסקו גם הסמ"ג (עשין קא) והאורחות חיים (תפילה קא), וכ"ד המאירי (כא א ד"ה מי שהיה).
אבל הרא"ש (ג יז) והרשב"א כתבו בשם הראב"ד שגם בתפילת מוסף הדין כן, לפי שגם היא ראויה לכל י"ח ברכות, שהרי אם התפלל של חול וחידש בה דבר מועט מענין המוספין יצא, וכתבו שכן הוא בירושלמי (ברכות ד ו), וכן הכריע הרא"ש כדבריו, ואחריו הטור, ובאורחות חיים (תפילה קא) כתב שכן היא גם דעת הרשב"א [וכן משמע בחידושים]. וראה במאירי שם שדחה הראיה מהירושלמי.
ובשלחן ערוך הביא בסתם כדעת הרא"ש והראב"ד, וכתב בשם יש אומרים כדעת הרמב"ם ור' יונה, ומדבריו בבית יוסף מוכח שכוונתו לפסוק כרמב"ם, וכן הכריע גם הבית חדש מכח ספק ברכות, ואליה רבה ומשנה ברורה (ה). ובשיירי כנסת הגדולה (ג)
כתב שאף שקיי"ל שהלכה כסתם, מ"מ כאן הכא שאני, לפי שמרן כלל בתחילה את מוסף עם כל התפילות שדין אחד להם, ואח"כ ציין הדין בתפילת מוסף. וראה במחזיק ברכה לחיד"א (ב) שכתב שמרן חזר בו כאן ממה שכתב בבית יוסף, ומ"מ הכריע כדבריו בבית יוסף, שבמוסף פוסק באמצע ברכה, משום ספק ברכות.
כתב בעל שלטי הגיבורים על המרדכי (תפילת השחר א) שאף בתפילת מוסף אם נזכר באמצע ברכת אתה חונן, יגמור הברכה. ובכנסת הגדולה (רסז בית יוסף) כתב שאין טעם לדברים הללו ושאין כן דעת הראשונים שלא חילקו בכך. וכ"פ המגן אברהם (ב) שדין אתה חונן כדין שאר הברכות, שבמוסף מפסיק באמצע הברכה, וכן הסכים הפרי מגדים (אשל אברהם ב) וביאר דבריו.
אבל ראה במאירי (כא א ד"ה מי שהיה) שכתב להדיא כדעת שה"ג, שאף שהלכה כרוב הפוסקים שאמרו שבמוסף יש להפסיק באמצע ברכה, מכל מקום אם נזכר באמצע אתה חונן, אף במוסף יגמור את הברכה, והביא לזה סמך מהירושלמי.
התפלל של חול בשבת וסיים תפילתו
כתב הרמב"ם (שבת י ז) שמי שטעה והתפלל תפילת חול בשבת, לא יצא ידי חובה. כן היא הגירסה ברמב"ם שלפנינו, וכן היה לפני הבית יוסף (רסח), וכן כתב להלכה גם הסמ"ג (יט עשין קא). אבל בכתבי יד ובראשונים הגירסה היתה 'יצא'.