הבדלים בין גרסאות בדף "טלטול נר בשבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 31: | שורה 31: | ||
כפי שנתבאר, דעת ר' שמעון שאסור לטלטל נר כל זמן שהוא דולק, אמנם אין זה מטעם מוקצה מחמת איסור, שהרי דעתו היא שאם כבה הנר מותר לטלטלו אם לא שזהו נר גדול וכנ"ל, אם כן יש לברר מה טעם האיסור בזה. | כפי שנתבאר, דעת ר' שמעון שאסור לטלטל נר כל זמן שהוא דולק, אמנם אין זה מטעם מוקצה מחמת איסור, שהרי דעתו היא שאם כבה הנר מותר לטלטלו אם לא שזהו נר גדול וכנ"ל, אם כן יש לברר מה טעם האיסור בזה. | ||
'''רש"י''' (מד א ד"ה חוץ) כתב | '''רש"י''' (מד א ד"ה חוץ) כתב בדעת ר' שמעון שאסור לטלטל נר דולק שמא יכבה הנר, וכן הוא ב'''פירוש המשניות לרמב"ם''' (ג ו). אך דבריהם קשים מפני שלהלן ב'''גמרא''' (מו ב) שואל אביי את רב יוסף מפני מה אוסר ר' שמעון לטלטל את הנר קודם שכבה, אם הוא מפני החשש שמא יכבה, הרי ידוע שר' שמעון סובר ש[[דבר שאינו מתכוון]] מותר, ואין לומר שזהו דווקא באיסור דרבנן ואילו באיסור דאורייתא ככיבוי אסור, שהרי מפורש מצאנו ב'''משנה''' (כלאים ט ה) שר' שמעון מתיר למוכרי כסות ללבוש כלאים על מנת למכרם בשוק ובלבד שלא יתכוון להתחמם בהם או להגן מפני הגשמים. הרי שמתיר באינו מתכוון אף באיסור דאורייתא. ובאמת מביאה שם הגמרא בשם רבא שטעמו של ר' שמעון באיסור טלטול נר דולק הוא מפני שהנר, השמן והפתילה נעשו [[בסיס לדבר האסור]]. | ||
<BR/>מתבאר אם כן בגמרא, שחשש הכיבוי של הנר אינו מהווה סיבה לאסור טלטול, אלא מטעם בסיס לדבר האסור. | <BR/>מתבאר אם כן בגמרא, שחשש הכיבוי של הנר אינו מהווה סיבה לאסור טלטול, אלא מטעם בסיס לדבר האסור. כן תמה ב'''שלטי הגיבורים''' (כא א א) על רש"י והרמב"ם בענין זה וכן הוא ב'''שפת אמת''' (מד א סוד"ה במשנה). | ||
<BR/> | <BR/>ה'''מהרש"א''' (מד א ד"ה בפרש"י) העיר על דברי רש"י אלו, שהן רק להו"א של הגמרא, אך למסקנה לא קיימא לן הכי, והוסיף '''ר' עקיבא איגר''' שבאמת כן דרכו של רש"י לפרש במשנה לא לפי מסקנת הגמרא, אלא שעל כל פנים יקשה על ה'''רע"ב''' שגם הוא פירש כן במשנה, שלא לפי מסקנת הגמרא. | ||
<BR/>ב'''פני יהושע''' (מז א ד"ה בגמרא הנח) כתב לתרץ שבאמת לר' שמעון אין לאסור טלטול מחשש שמא יכבה הנר בטלטולו, דהוי דבר שאינו מתכוון וכמו שאמרה הגמרא, אבל כוונת רש"י היא שאוסר טלטול משום חשש שמא יכבה בידיים על ידי שיסתפק מן השמן שבנר, ולכן אסור אף לטלטלו. ומבאר הפני יהושע שזו כוונת הגמרא שהנר הוא בסיס לדבר האסור. אלא שמתקשה מדברי רש"י כאן (מז א ד"ה לשלהבת) שפירש שהדבר האסור הוא השלהבת. אמנם אפשר שכוונת רש"י שהשלהבת נחשבת לדבר האסור שהנר הוא בסיס לה, מפני האיסור לכבות את השלהבת. | <BR/>ב'''פני יהושע''' (מז א ד"ה בגמרא הנח) כתב לתרץ שבאמת לר' שמעון אין לאסור טלטול מחשש שמא יכבה הנר בטלטולו, דהוי דבר שאינו מתכוון וכמו שאמרה הגמרא, אבל כוונת רש"י היא שאוסר טלטול משום חשש שמא יכבה בידיים על ידי שיסתפק מן השמן שבנר, ולכן אסור אף לטלטלו. ומבאר הפני יהושע שזו כוונת הגמרא שהנר הוא בסיס לדבר האסור. אלא שמתקשה מדברי רש"י כאן (מז א ד"ה לשלהבת) שפירש שהדבר האסור הוא השלהבת. אמנם אפשר שכוונת רש"י שהשלהבת נחשבת לדבר האסור שהנר הוא בסיס לה, מפני האיסור לכבות את השלהבת. | ||
<BR/>ניתן להביא סיוע לדברי הפני יהושע מ'''פירוש הריבב"ן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16110&st=&pgnum=27&hilite= (מד א ד"ה חוץ)] שפירש גם הוא כרש"י שהאיסור לטלטל נר דולק הוא מפני חשש הכיבוי, אלא שדייק לכתוב 'שמא יכבנה', היינו בידיים ולא שהנר יכבה מעצמו. אמנם בפירוש '''הר"י מלוניל''' כתב להדיא שהחשש הוא שמחמת הטלטול תשקע הפתילה בשמן, וזה להדיא דלא כהגמרא הנ"ל. | <BR/>ניתן להביא סיוע לדברי הפני יהושע מ'''פירוש הריבב"ן''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16110&st=&pgnum=27&hilite= (מד א ד"ה חוץ)] שפירש גם הוא כרש"י שהאיסור לטלטל נר דולק הוא מפני חשש הכיבוי, אלא שדייק לכתוב 'שמא יכבנה', היינו בידיים ולא שהנר יכבה מעצמו. אמנם בפירוש '''הר"י מלוניל''' כתב להדיא שהחשש הוא שמחמת הטלטול תשקע הפתילה בשמן, וזה להדיא דלא כהגמרא הנ"ל. | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
===מוקצה מחמת מצוה=== | ===מוקצה מחמת מצוה=== | ||
==טיוטא== | |||
==אם מועיל תנאי== | ==אם מועיל תנאי== | ||
ה'''גמרא''' (מה א) מביאה ששאל ריש לקיש את ר' יוחנן לגבי חטים שזרען בקרקע וטרם השרישו, וכן ביצה שתחת התרנגולת שטרם נרקם בה אפרוח, האם מותר לטלטלן בשבת אליבא דר' | ה'''גמרא''' (מה א) מביאה ששאל ריש לקיש את ר' יוחנן לגבי חטים שזרען בקרקע וטרם השרישו, וכן ביצה שתחת התרנגולת שטרם נרקם בה אפרוח, האם מותר לטלטלן בשבת אליבא דר' שמעון, שיש לומר שאינו מתיר מוקצה אלא במקום שלא דחה הדבר בידיים, אך כאן שדחאם בידיים אסור. ואומר לו ר' יוחנן שאין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר 'הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו'. אמנם הגמרא לבסוף מסיקה שאפילו הוקצה רק למצוה, מודה ר' שמעון שאסור בטלטול, כפי שמצאנו שאומר הוא לענין סוכת החג, שאסור ליטול מן העצים שבה כל שבעת ימי החג הואיל והוקצו למצווה. <BR/> | ||
עוד מבואר שם בגמרא שאם התנה לפני החג שיוכל ליטול מן העצים בחג, הכל לפי תנאו ומותר, ובמקום אחר ב'''גמרא''' (ביצה ל ב) מבואר שזה מדובר בסוכה דעלמא, כלומר שלא עשאוה לשם החג אלא עומדת מימים רבים ורעועה היא. | |||
הקשו ה'''תוספות''' (מד א ד"ה שבנר) למה לא נאמר שכשם שמועיל תנאי להתיר טלטול עצי הסוכה בתוך החג, כן יועיל תנאי לשמן שבנר שיוכל להסתפק ממנו בשבת אחר שכבה, שכשם שאמרינן בסוכה דעלמא שכיון שהיא רעועה דעתו עליה שתפול, כן בנר יש לומר שדעתו עליו שיכבה, וא"כ יועיל לזה תנאי. | |||
<BR/>מתרצים התוספות שסוכה דעלמא היא עשויה כבר הרבה זמן ובבין השמשות אינו בודל ממנה אלא מצפה מתי תיפול, אך נר עיקר הקצאתו הוא לבין השמשות, והרי בהדלקתו הוא דוחה אותו בידיים לצורך שבת ולכך לא מועיל לזה תנאי. | |||