טלטול כלכלה כשאבן בתוכה

מקורות
משנה:	שבת כא א
בבלי:	שבת קמב א
רמב"ם:	שבת כה טז
שולחן ערוך:	אורח חיים שט ב-ג

טלטול כלכלה בשבת כאשר יש בתוכה אבן עם או בלי פירות, או כאשר האבן נעשית דופן לכלכלה.

סוגית הגמרא

אומרת המשנה (שבת כג א) שמותר לטלטל בשבת כלכלה (סל) כאשר יש בתוכה אבן. וחידוש יש בדבר שאף שהאבן מוקצה מחמת גופו מותר.
הגמרא (שבת קמב א) שואלת על דין זה, היאך ייתכן להתיר הדבר, והרי כיון שהאבן נמצאת בתוך הכלכלה, נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור. ומתרצת הגמרא שמדובר בכלכלה מלאה פירות, כלומר שאף שיש בתוכה גם אבן, כיון שעיקרה לפירות מותר לטלטל את האבן אגב הכלי והפירות.
עוד שואלת הגמרא היאך מתירים לטלטל את האבן עם הפירות, והרי יכול הוא לנער את הכלכלה שייפלו הפירות והאבן, ולאחר מכן לאסוף חזרה את הפירות לסל ולטלטלם. מתרצת הגמרא שמדובר בפירות המיטנפים, וברגע שיטלטלם לארץ לא יהיו ראויים עוד לאכילה.
עוד מקשה הגמרא שעל כל פנים יכול הוא לנער את הפירות בתוך הסל באופן שילכו לצד אחד ואז לנער את האבן בלבד החוצה מן הסל. מכח קושיה זו מעמידה הגמרא את המשנה באבן שנעשית דופן לכלכלה, שאחר שנפחתו דופניה הניחו שם אבן כדי לסותמה. ומעתה אין האבן מוקצה כלל שהרי ייחדה לתשמיש הכלכלה.

מספר דברים עולים מן הגמרא:

• כאשר ישנו בסיס לדבר האסור שיש בו גם דבר היתר, מותר לטלטל את הבסיס עם האיסור אגב בהיתר, דומיא דפירות ואבן.
• אמנם זה אפשר רק אם אין לו אפשרות לנער את הפירות החוצה ולהחזירם ללא האבן, או לנער את האבן בלבד החוצה, שאם יכול לעשות כן חייב.

גירסת הרמב"ם והטור

הרמב"ם (שבת כה טז) העתיק להלכה דין זה של טלטול כלכלה ואבן בתוכה, אלא שבתחילה כתב את מסקנת הגמרא שאם נעשית האבן דופן לכלכלה מותר לטלטלה, ולאחר מכן כתב שאם הכלכלה מלאה פירות ויש אבן בתוך הפירות, אם אינו יכול לנער את הפירות כגון שעלולים הם להיטנף, מותר לטלטל את הכלכלה על פירותיה והאבן שבה, שבמקום הפסד לא גזרו.

דברי הרמב"ם קשים, וכבר הראב"ד במקום התקשה בדבריו, שהרי הגמרא דחתה תירוץ זה וכתבה שעל כל פנים צריך הוא לנער את הפירות לצד אחד עד שיוכל להוציא את האבן מבלי שיישפכו הפירות לארץ, ואם כן בכהאי גוונא אין היתר לטלטל את הכלכלה עם האבן.

במגיד משנה כתב לתרץ שגירסה אחרת היתה לפני הרמב"ם, שהוא לא גרס את קושיית הגמרא 'ולנערינהו נעורי', אלא תירוץ רב אשי בסוף הגמרא הוא תירוץ נוסף על מה שתירצה קודם שמדובר בפירות מטונפים ואינו יכול לנערם. לכן שני התירוצים אמת, ואת שניהם פסק הרמב"ם להלכה.

גם הטור (אורח חיים שט) אחר שהביא דין מסקנת הגמרא באבן שנעשית דופן לכלכלה, הוסיף כדברי הרמב"ם שבפירות רטובים שאי אפשר לנערם, מותר לטלטל הכלכלה עם האבן והפירות שבה. וכתב הבית יוסף שגם בדבריו צריך לומר שגרס כמו הרמב"ם.

שיטת הרמב"ם בפירוש המשניות

הרמב"ם בפירוש המשנה כתב בדין זה של טלטול כלכלה עם האבן שבה, שישנם ג' תנאים על מנת להתיר הטלטול:

• שיהיו בכלכלה פירות.
• שיהיו הפירות מיטנפים.
• שתהיה הכלכלה פחותה והאבן נתונה בנקב לסתמה.

דברי הרמב"ם בזה תמוהים לפי שאינם מתאימים לדברי הגמרא, שהרי למסקנת הגמרא שהאבן נעשית דופן לכלכלה אין מדובר בפירות מיטנפים אלא אפילו ביבשים ואפילו אין בה פירות כלל. ואם רצונו להעמיד כתירוץ הראשון בגמרא דאיירי בפירות המיטנפים וכדבריו בהלכות, אין צורך להעמיד באבן הנתונה בדופן.

באמת המפרשים כתבו על דברי הרמב"ם שחזר בו בהלכות ממה שכתב בפירוש המשנה, כן כתב הבית יוסף (שט ד"ה ודע).

השמטת הרי"ף והרא"ש

הרי"ף והרא"ש השמיטו כל סוגיה זו של כלכלה ואבן, ורק העתיקו את המשנה מבלי להוסיף עליה דבר. ונתקשו המפרשים על דבר השמטה זו.
הבית יוסף (אורח חיים שט ד"ה כלכלה מלאה) כתב שהם גורסים כגירסתנו שתירוץ אחד יש בגמרא שמדובר באבן שנעשית דופן לכלכלה, ולא ראו צורך להעתיק אוקימתא זו, לפי שסמכו על מה שכתבו בסוגיית האבן שבקרויה, שגם שם הדין דומה.