טיוטה:סוף זמן קריאת שמע של ערבית
אגרות משה אורח חיים ד נ
קיימת שאלה אם באמת "ובשכבך" מתייחס לזמן שאנשים ישנים אז גם "ובקומך" אמור להיות מזמן שאנשים ערים שזה כל היום. אז למה אם כן אי אפשר לקרוא קריאת שמע של שחרית עד צאת הכוכבים (או אולי אפילו עד סוף האשמורה הראשונה)? על מנת לתרץ זאת הכסף משנה כתב בהלכות קריאת שמע פרק א הלכה י שאין הכי נמי. כלומר, באמת זמן קריאת שמע של שחרית הוא כל היום, אלא שכדי להסמיך אותה לתפילה שחובתה עד ארבע שעות (כי זה סוף זמן קרבן התמיד של שחרית ותפילות כנגד תמידין תיקנום), קבעו חכמים שאפשר לקרוא קריאת שמע עד שלוש שעות. הכסף משנה הביא ראיה לדבריו מזה שאפשר לקרוא את קריאת שמע אחר זמנה עם הברכות, כלומר זה לא דבר דפיניטיבי ומוחלט.
אולם, המגן אברהם והט"ז דחו הסבר זה על הסף מפאת הקושיות הבאות:
- ניתן לקרוא קריאת שמע עד סוף שעה רביעית, אך אם באמת מצוותה עד סוף היום, אז היה חובה לקרוא אותה עד הלילה אם לא קרא אותה קודם.
- הקשה המגן אברהם שברכות קריאת שמע תוקנו כחלק מהתפילה וזה כלל לא קשור לקריאת שמע ובאמת זמנם עד שעה רביעית אז זה לא ראיה.
- לפי זה יוצא שקריאת שמע היא לא זמנית אלא זמנה לא נגמר, ואינה מצוות עשה שהזמן גרמה. אך זה קשה שהרי כתוב בגמרא במפורש שהיא כן מצוות עשה שהזמן גרמה (ניתן לתרץ זאת שקריאת שמע של ערבית לחוד הוא כן מצוות עשה שהזמן גרמה שמצוותה רק בלילה, וכן קריאת שמע של שחרית לחוד היא מצוות עשה שהזמן גרמה, ולא שייך לצרפם יחד. אך תירוץ זה לא נראה שהרי הרמב"ם הכליל את שניהם כמצווה אחת במניין המצוות).
בעקבות קושיות אלו הסבירו שלא שייך להשוות זמן שכיבה וזמן קימה, כי לשונית זמן שכיבה הכוונה כל הזמן שאתה שוכב שזה גם בזמן שאתה ישן. לעומת זאת המילה "קימה" משמעותה רק תהליך ההתעוררות, ואם רצו לומר שזה כל הזמן ביום שאנשים ערים היו אומרים זמן ישיבה או זמן עמידה או משהו כזה.
התקשה בדברי המשנה, שהרי מדברי המשנה לא משמע משם שכפרה לא מעכבת באכילת תרומה כדברי הגמרא, שהרי יכול להיות שהיא מעכבת אלא שצריך עוד פעם הערב שמש אחר הכפרה כמו שהדין הוא לגבי קדשים, ובנוסף לא מוכח מדברי המשנה מהי זמן קריאת שמע של ערבית או השעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן, שהרי לא כתוב בכלל שזה בצאת הכוכבים.
על מנת לתרץ זאת הוא...
...אך יש לברר כעת את שיטת רבי אליעזר לפי כל אחד מהשיטות בברייתות. רבי אליעזר אומר במשנתנו שסוף זמן שכיבה זה בסוף האשמורה הראשונה. כלומר, הוא סובר שזמן שכיבה פירושו זמן התחלת תהליך השכיבה. זמן התהליך נגמר באשמורה הראשונה שאז כבר הרוב המוחלט של בני אדם הלכו לישון.
בדף ג' קיימים שני תירוצים לשיטת רבי אליעזר במשנה. אחד אומר שהוא סובר שרק מצאת הכוכבים מתחיל זמן שכיבה ואחד אומר שכבר מהשקיעה (מחלוקת זו מופיעה כשני תירוצים המנסים לסדר בין שיטת רבי אליעזר בברייתא השלישית בדף ב עמוד ב). לפי הברייתא הראשונה שסוברת שתהליך הקימה הוא כבר מעלות השחר, לרבי אליעזר שסובר שגם זמן שכיבה זה התהליך זה יתחיל מהשקיעה שכבר אז הולכים לישון ולא קמים אם מתעוררים וזה תחילת התהליך כמו השיטה השנייה שמה. לעומת זאת לפי הברייתא השנייה הסוברת שזמן קימה רק מהנץ, זה מצאת הכוכבים כמו השיטה הראשונה שמה כי הולכים אחר הרוב.
יוצא אם כן שלשתי הברייתות המשנה שלנו מדברת על צאת הכוכבים. לפי הברייתא הראשונה חכמים סוברים שזה מצאת הכוכבים, ולפי הברייתא השנייה רבי אליעזר סובר מצאת הכוכבים אז חייב להיות שהמשנה מדברת על צאת הכוכבים וממילא המשנה לא צריכה לומר בפירוש על מה היא דיברה כי ניתן להסיק זאת בעצמנו כפי שעשינו.