טיוטה:חיוב שמחה ביום טוב
| משנה: | סוכה ד ח |
| בבלי: | פסחים סח ב |
| ירושלמי: | פסחים סח ב |
| רמב"ם: | הלכות שביתת יום טוב טז |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תקכט א |
בגמרא (פסחים סח ב) רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. בהמשך מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, הא לכם השוואה מקיפה בין החגים:
פירוט החגים:
עצרת
- בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה למשנה (תענית ה ח):
"בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש". שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע"פ חכמים את מתן התורה.
ל"ג בעומר
- ומעצרת כמובן עוברים ל"פרוס עצרת" (כמו שמלחם עוברים ללחם פרוס). פרוס עצרת הוא יום י"ח אייר המכונה בלשון העם: "ל"ג בעומר", הדעות לסיבת המסיבה ביום זה חלוקות:
תחילת ירידת המן
האירוע התרחש ביום זה לפי החת"ם סופר (יורה דעה רלג)
סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא
- לא ממש ברור למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע"פ הגמרא (יבמות סב ב) כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל"ג בעומר. ר' אברהם בן נתן הירחי מביא בספרו המנהיג (אירוסין ונשואין קו) בשם ר' זרחיה הלוי חישוב שנשגב מבינתי, לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל"ה בעומר. כמו שאתם מבינים אני לא הבנתי איך 15 יום לפני שבועות זה ל"ג בעומר.
הילולת רבי שמעון בר יוחאי
- התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה.
אבל איך כל זה קשור למנהגים המקובלים בחג, כגון: חץ וקשת, מדורות (לעתים אף עם דחליל), משלוחי מנות למצייני יום הולדת 60, ועוד. יש תפיסה מקובלת שלפיה המנהגים "הושאלו" מחגים לא יהודיים ביניהם: המאיאלס (ה-1 במאי), ערב שבו עורכים כעין קומזיץ: ארוחה, מדורה, ריקוד ושירה, וליל ולפורגה – ליל פגאני שחל באביב ובו שורפים דחלילים ויורים בחץ וקשת. לחג מתלוות בעיות בדמות כוויות, זיהום אויר, גניבת עגלות וקרשים ועוד.
שבת
- בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה. אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [1], וכך לדוגמא כותב המהרי"ל שמותר להתענות תענית חלום בשבת, אבל ביום טוב אסור כי יש חובה לשמוח ביום טוב.
פורים
- ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. במגילת אסתר (ט כב) מובא הציווי: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה (ייתור), אבל כנראה זו לא הכוונה המקורית.
יום הכיפורים
- ביום הכיפורים יש מחילה של הקב"ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי.
אותה ברייתא נמצאת גם בגמרא (ראש השנה ט א) שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אפשר להבין שיש שמחה להיות עוד זמן במצווה, ומנגד מצווה להיות עוד זמן בשמחה.
שמחת תורה
- הברייתא מופיעה גם בגמרא (ברכות ח ב) שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו שמחים על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.
פסח
- הרב עובדיה יוסף (חג הפסח חול המועד) פוסק בעקבות הרמב"ם (שביתת יום טוב ו יח) שלא רק בימים הטובים יש חיוב לשמוח אלא גם בחול המועד. המהר"ל (גבורות ה' מ"ו - 171) שקוראים לפסח ולשאר הרגלים זמני שמחה, וכותב שראוי שיהיה בהם שמחה.
שמחת בית השואבה
השמחה שהוכתרה על ידי המשנה (סוכה ה א) לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים וממוזיקה. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?
סיכום
הסיבות לשמוח
אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה: בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. ופורים – הוא תמיד היה מיוחד (סתם, בפורים ול"ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית כלל לאומית).
הדרכים לשמוח
בנוסף, (מדובר על זה קצת בחג השבועות) צריך לשאול לא למה – אלא איך! ע"פ הגמרא (פסחים קט א) אפשר לשמוח על ידי יין, בגדים ובשר, בשבועות ראינו שמדברים על פעלולים ומוזיקה אז איך תאמר שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה?
דניאל כהנמן מביא בספרו: "לחשוב מהר לחשוב לאט" טענה דומה לדברי ספר החינוך (טז) לפיה: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף (ע"פ המשנה (סוכה ה ב) היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה), שמביע סימנים של שמחה (שמי שמביע אותם הופך לשמח). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות.
יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך מהו מוצאו, מהי דעתו הפוליטית או מהו מקום מגוריו, הוא יכול לקחת חלק פעיל בשמחה שלנו, עם ישראל.