טיוטה:המתפלל צריך שיכוון את רגליו
דף על הדף ברכות דף י עמוד ב
וכתב הגאון השואל ומשיב בספרו מגן גבורים (סי' ד"ה בשלטי הגבורים ס"ק א'):
והנה דבר גדול דיבר וצריך ראיה, דלא נזכר בשום מקום דמעכב, ולשון הש"ס דקאמר צריך שיכוין רגליו אין ראיה, דצריך משמע לכתחלה ג"כ כמ"ש בכמה מקומות, ובירושלמי משמע ג"כ דאינו מעכב, דאל"כ היה לו לומר נפק"מ בין מ"ד כמלאכים למ"ד בכהנים לענין אי מעכב, וברמב"ם ז"ל הדבר מפורש בהיפוך שהרי חשב בפ"ה מתפלה שמונה דברים שאין מעכבין בדיעבד, ואחד מהם הוא תיקון הגוף, ופירש שם (בהלכה ד) כיצד, כשעומד בתפלה צריך שיכווין את רגליו זו בצד זו, והיינו כמלאכי השרת כמ"ש הכ"מ שם, הרי דאינו מעכב, ומצאנו באליה רבה שם שהרגיש בראיה זו. וגם מש"ס דילן היה רוכב על החמור וכו' ישב במקומו מתפלל, הרי דרוכב ואין רגליו ישרים ואפ"ה יוצא ידי תפלה, וכן בהא דהשכים לצאת לדרך דקאמר רשב"א בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל, והרי לא כוון רגליו.
ולכאורה יש לומר לפמ"ש התוס' בשם הר"מ, דכי הדר לביתו מצלי מעומד, א"כ אפשר דלכך מתפלל שנית מעומד כדי לכווין רגליו, ורב אשי דהוה מצלי בהדי ציבורא מיושב וכי אתי לביתו הדר ומצלי מעומד, אפשר ג"כ מטעם זה, כיון דעכ"פ אינו דומה למלאכים בזה לכך צלי שנית, ועיין בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן יט) שכתב דפשיטא לן דישיבה אינו מדברים הפוסלין את התפלה ולא זכרו הרמב"ם בהלכות.
אלא מאי אית לך למימר, דר"א נדבה בעלמא הוה מצלי. ולפמ"ש יש לומר דלא משום פסול ישיבה הוא, רק משום שאינו רגל ישרה כמלאכים ממש דהם נקראין עומדין, ובזה יש ליישב קושית הט"ז (סימן צד ס"ק ד ה) אמנם פשטות הדברים מורים בהדיא דהקפידא אינה בשביל השוויית הרגלים כי אם מחמת כוונה כמבואר שם ס"ד, ובאמת המעיין בב"ח יראה שלא תפס כן להלכה, רק שהיה אפשר לפרש כן דברי הש"ס דילן, אבל הטור מביא הירושלמי דכיון דחד מ"ד מדמי לה לכהנים, א"כ ממילא יש לומר דגם תלמודא דידן דמדמי לה למלאכים אינו מעכב ע"ש.