הבדלים בין גרסאות בדף "חתיכה נעשת נבילה"

ביאור המושג חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) : ראשית ננסה להגדיר מה היא חתיכה נעשת נבילה (חנ"נ) ע"פ דימוי חנ"נ לחיי היום. ברור שמאכל בריא יכול להפוך למאכל מורעל אף שחיצונית איננו רואים הבדל, ומכאן ולהבא תשתנה התייחסותנו למאכל זה כגון במגעו עם מאכלים אחרים או במשקים וכו'. גם בעולם ההלכה יש דבר דומה שכידוע התורה אסרה מפגש של בשר וחלב מבושלים (יו"ד סי' פ"ז) אע"פ ששניהם לחוד מותרים, מפגשם הוא כעין רעל רוחני. ההלכה מדריכה אותנו באלו דרכים יכול להיבצר ה"רעל" הרוחני הזה, ובאלו דרכים הוא יכול לעבור למאכלי היתר אחרים ולאוסרם.

  '''ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר' יהודה.'''   

  '''וחכמים אומרים עד שתתין טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.'''

'''נשאלת השאלה למה טעם הבשר לבדו לא אוסר את הקדרה אף ללא ניעור???'''

== נושא ב. ביאור חנ"נ בשאר איסורים : ==

'''מצינו ג' שאלות על דברי הגמ':'''

'''

'''שיטת הרמב"ן :''' ביחס לשאלה 2 - אפילו רק ע"י "משהו החתיכה נאסרת ואוסרת את כולן. ורב אסר את החתיכה הראשונה אפילו שקיבלה רק "משהו" מהאיסור. קשה - שהרי כתוב "כיוון שנתן טעם בחתיכה". תירוץ- הרמב"ן לומד משפט זה לא כפשוטו אלא כיוון שנתבשל עמה וקיבלה רק "משהו" מהאיסור נ"נ ואוסרת את כולן. "כיוון שנתן טעם" - אינו כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" - כפשוטו. למסקנה יש חנ"נ בש"א.

ביחס לשאלה 3 - אם לא נומר שהמשהו עושה את החתיכה נבילה אין יכולת למשהו לאסור את השאר כי משהו כמאן דליתא לולי שיעשה חנ"נ ואז החתיכה עצמה אוסרת את שאר הקדרה. משמע שחלק על הפרדה גמורה והחתיכה אוסרת אף ללא איסור.

'''שיטת ר' אפרים :''' ביחס לשאלה 2 - מתוך שאלה זו הבין ר"א שאם החתיכה הראשונה קיבלה רק משהו אין היא יכולה לאסור את שאר החתיכות מדין מין ומינו כיוון שמשהו נחשב שאינו ואם קיבלה טעם אין החתיכה הראשונה נ"נ אלא הטעם נחשב כבעין ולכן נאסר שאר הקדרה מדין מין ומינו לא בטיל. ולכן "כיוון שנתן טעם" - כפשוטו. "חתיכה עצמה נ"נ" – אינו כפשוטו אלא נ"נ – הטעם נחשב כנבילה בעין למסקנה אין חנ"נ בש"א.

ביחס לשאלה 3 - אין שאלה כי אין חנ"נ כלל.

ביחס לשאלה 3 - נושא זה נידון בסוגיית "תרי משהו" .

השו"ע הכריע כר' אפרים שאין חנ"נ בשאר איסורים כלל ולכן כאשר יש 60 כנגד האיסור אף החתיכה שנאסרה ממנו ראשונה תחזור להיות מותרת. שזו ממש שיטת מ"ד אפל"מ.  

ומצינו שזו מחלוקת ראשונים  

'''תירוצים לסתירה :'''

'''הש"ך סק"יא''' - אין סתירה, אלא כאן השו"ע כתב שהחתיכה שנאסרה בש"א חוזרת להיות מותרת הוא כדי להבדיל בין סע' ג' ששם מדובר על חתיכה שנאסרה מחלב והרוטב מותר אם יש 60 כנגדה אך כל החתיכות שבקדרה אסורות אם אותה חתיכה ראויה להתכבד אפי' שעכשיו אינו מכירה היא אוסרת את כולן כיוון שאיסורה מחמת עצמה כדין חהר"ל. לעומת סע' ד'  שנאסרה מש"א ואע"פ שהיא ראויה להתכבד ואינה מכירה אינה אוסרת את החתיכות כיוון שאין איסורה מחמת עצמה ולכן לא חל דין חה"ל ולכן אם היה בקדרה 60 נגד כל הקדרה מותרת. (כולל אותה חתיכה כיוון  שמדובר שלא מכירה בהבנת הש"ך).

'''הגר"א ביאר את הסתירה''' – השו"ע בסי' צ"ב כתב את שיטת הטור ובק"ו כתב את שיטתו שלו.

'''שיטת הרמ"א להלכה :'''

הרמ"א כתב - "וי"א דאמרינן בכל האיסורין חנ"נ וכן המנהג פשוט ואין לשנות. משמע שפסק כר"ת.

אע"פ שהרמ"א מחמיר שאומרים חנ"נ בש"א מ"מ באופן שהאיסור נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב מיקל הרמ"א והחתיכה לא תאסור את שאר החתיכות.

'''ואלו הן הסיבות לקולא זו:'''

א. לפי ר"י האיסור מתבטל בכל הקדרה.

ב. י"א שאין חנ"נ בש"א (ר' אפרים).

כל זה אפילו שהרמ"א מחמיר בכל סיבה בנפרד.

'''הש"ך סקי"ג'''- ביאר ברמ"א שבתחילה נאסרה החתיכה ורק כאש ניער או כיסה את הקדרה נאסרות שאר החתיכות. כיוון שהבין שמחמיר כרש"י (שאוסר ת האחרות רק עם ניער או כיסה) שהרי לשיטת ר"י אין צורך כלל לנער.  

== נושא ג' חנ"נ לח בלח : ==

'''ביאור הראשונים בנושא :'''

'''תוס' ד"ה בשקדם: יש חנ"נ לח בלח.'''

תוס' הביאו גמ' זו כראיה לר"א שאין חנ"נ בש"א. מדוע מספיק 60 במים כנגד היין נסך ולא כנגד כל היין שבבור שהרי נומר שנ"נ? תוס' תירצו לשיטת ר"ת שסובר שיש חנ"נ בש"א שכאן היין נאסר מהיין נסך במשהו ולכן לא נ"נ מכל זה משמע של ר"ת אמרינן שיש חנ"נ לח בלח מכיוון שיכלו לתרץ בפשטות שלא אמרינן חנ"נ לח בלח.

'''הר"ן ד"ה אבל עיקר נראה לי:'''

דין חנ"נ בלח תלוי באופן יצירת התערובת.  

אם הפעולה היתה בישול – אומרים חנ"נ לח בלח. כיוון שזה דומיה בשר וחלב שדרך בישול אסרה התורה ולכן אף בש"א נ"נ.

אם הפעולה היתה עירוב לח בלח בצונן – לא אמרינן שנ"נ ועל זה דיבר הגמ' לעיל.

'''סיעת האומרים אין חנ"נ לח בלח:'''

ראייתם בפשטות מהגמ' הנ"ל אך קיים הבדל בין הראשונים בהגדרת החנ"נ.

'''הרשב"א :''' חנ"נ בלח אנו אומרים שיש יכולת בליעה כיוון שאז אין האיסור יוצא ומתערב לגמרי בחתיכות אלא תמיד ישאר יותר בחתיכה. אך בלח אין הוא בולע ולכן האיסור מתערב בשווה בכל ההיתר.

'''מרדכי :''' חנ"נ אנו אומרים דווקא בחתיכה כיוון שהיא ניכרת ומובדלת מהשאר אך בלח לא כיוון שאינו מובדל נחשב כאילו האיסור נמצא בכל ההיתר לעומת חתיכה שיש לו מקום משלו.

'''רע"א והחוו"ד מביאים נפק"מ:'''

כאשר החתיכה נימוחה.

לרשב"א – האיסור מתערב בשווה ולא נומר חנ"נ.

למרדכי – דין חנ"נ אינו נפקע אף לאחר שנימוחה.

'''הגר"א סובר שהרמ"א פסק כהר"ן:'''

לשון הרמ"א – "יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב".

משמע מלשונו "אם נתערב איסור לח בהיתר לח"

שמדבר על עירוב של לח בלח בצונן (כי אם היה רוצה להתייחס לבישול של לח בלח היה צריך לומר תרכובת של לח בלח).  

ופסק כר"ן שאין חנ"נ לח בלח בצונן ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה אך לח בלח מבושלים אסורים מעיקר הדין ואין להקל כלל.

'''נשאלת השאלה''' - מה הדין כאשר העברת הטעמים נעשתה שלא ע"י בישול באיסור לח בלח למשל ע"י כבישה, מליחה, צליה.

תשובה – ע"פ הבנת הגר"א שהרמ"א פסק כר"ן שאמרינן חנ"נ בש"א רק מתי שדומיה לבשר בחלב שדרך בישול אסרה התורה לכן כל דרך העברת טעמים שאינה אסורה בבב"ח מדאורייתא פסק להקל בהפסד מרובה כר"ן.

== נושא ד' חנ"נ בשאר איסורים תרי משהו : ==

'''הראשונים הקשו מס' קושיות על גמ'זו:'''  

'''קושיית התוס' ד"ה שקדם''' – למה הצריך רב שחתיכה ראשונה תקבל טעם כדי לאסור מספיק שקיבלה רק משהו ותאסור מדין מין במינו לא בטיל ?

'''קושיית הר"ן''' – למה הצריך רב שהחתיכה הראשונה תעשה נבילה כדי לאסור את החתיכות אלא אפילו שהיא לא נ"נ, רק "משהו" מהאיסור יאסור את השאר מדין מין ומינו לא בטיל?

לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.

לגביי קושייתו – ר' יהודה סובר שמין ומינו לא בטיל אפילו במשהו אבל כלל זה נאמר דווקא שהמשהו איסור עומד בפני עצמו וכלשונו "אין כוח אחר מעורב בו" אך אם נבלע בחתיכה ויוצא אנו נקרה מב"מ אלא מין באינו מינו כי הוא מעורב בחתיכה אחרת.

'''נקודות הכסף (סק"ד) "תרי משהו אמרינן":'''

הש"ך סבר כגישת הר"ן שיש הבדל אם חתיכת איסור נופלת לחתיכות של היתר שהאיסור עומד בפני עצמו ולכן אסור מדין מין במינו לא בטיל לר' יהודה. לעומת אם האיסור משהו נבלע בחתיכה והיא נפלה לחתיכות היתר אז דנים את התערובת מדין מין באינו מינו כיוון שהאיסור חלק מהחתיכה ולא עומד בפני עצמו. ועוד יוצא מהר"ן אם נניח שהחתיכה נ"נ טעם החתיכה ללא האיסור משהו יאסור את שאר החתיכות ולכן יוצא שסבר שלא אומרים הפרדה גמורה.

כאשר החתיכה נבלעת ממשהו איסור ונפלה לתערובת ומכירה \ אינו מכירה:

היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר נוסף:

'''ר"ת (תוס' בשקדם) :'''

לגביי קושיית התוס' – משהו לא עושה את החתיכה הראשונה נבילה אלא רק טעם.

לגביי קושיית הר"ן – מצינו מ"ח אחרונים בהבנתו.

'''רעק"א:'''

משהו עושה את החתיכה הראשונה נבילה אך לא אוסר את שאר החתיכות כיוון שאינו עובר עליהן. אפשר להסיק שכדי לאסור את שאר החתיכות צריכים דווקא את האוסר והנאסר ולכן יוצא בשיטה זו שאומרים את דין הפרדה גמורה.

'''שיטת הט"ז (סק"טז) "תרי משהו לא אמרינן":'''

'''כאשר החתיכה נבלעת במשהו ונפלה לתערובת ומכירה:'''

החתיכה הראשונה נ"נ ומשום כך שנפלה לתערובת השנייה יש לשער 60 נגד כל החתיכה ואינה אוסרת את התערובת השנייה במשהו מדין מב"מ לא בטיל או בפסח שחמץ אינו בטל כיוון שהמשהו אינו יוצא אלא רק טעם החתיכה שבלוע בה יוצא והוא לא אוסר כיוון שלעולם נצטרך את האוסר והנאסר כדי לאסור.

המשבצ"ז מקשה – מדוע הצריך 60 כדי להתיר את התערובת הרי המשהו אינו יוצא החוצה ולכן יש להוציא את החתיכה שנאסרה וכל השאר מותר אף בפחות מ60.

משהו ניבלע בחתיכה והוא נפל לתערובת ואינו מכירה:

הרוטב – אינו נאסר כיוון שהאיסור משהו אינו יוצא.

החתיכות –  נאסרו כיוון שלא אומרים בפסח חד בתרי בטיל, לכן החתיכה שנאסרה תאסור את כל החתיכות מדין יבש ביבש.

'''היתר לח שנאסר במשהו ונפל להיתר לח נוסף:'''

המשהו האיסור נחשב כבעין בתערובת הראשונה כי לא שייך בליעה בלח ולכן אם נפל לתערובת שניה עדיין נחשב כבעין ולכן אוסר הכול מדין מב"מ לא בטיל.

'''הלכה למעשה''' – במקרה שבחתיכה נבלע משהו ונפלה לתערובת ומכירה ויש רוב כנגד החתיכה.

== נושא ה' חנ"נ בכלים : ==

'''הר"ן בשם הרמב"ן : יש חנ"נ בכלים.'''

'''הרשב"א:''' חנ"נ שייך רק במזון ולכן בכלי חרס לא אומרים חנ"נ לעומת בלוע שבכלי כן אומרים חנ"נ.

'''מרדכי :'''

כלי חרס – אומרים חנ"נ.

כלי מתכת – לא אומרים חנ"נ.

'''פסיקת השו"ע בנושא :''' שו"ע סעיף ה' - אם ידוע כמה הוא האיסור, כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב, ואחר כך ניער בה קדרה של בשר, אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה...  

משמע שהכריע כרשב"א אך הביא גם את הר"ן  

'''פסיקת הרמ"א בנושא :'''

המשך דברי הרמ"א - ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש, רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' גיד הנשה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה, אבל לא בשאר כלים, וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב.

'''ההבנת הרמ"א במרדכי :'''

כלי חרס אפילו חדש יש בו חנ"נ ואילו בשאר כלים אפילו ישנים אין בהם חנ"נ.

למסקנה סיים הרמ"א " וטוב לחוש לחומרא "היינו שאינו מקבל את הקולא של המרדכי (בשאר כלים אפילו שישנים שאין בהם חנ"נ) אלא אף בהם יש חנ"נ .

ובכלי חרס אפילו חדש יש חנ"נ לחומרא.

'''הט"ז סק"ח:'''

המרדכי סבר שיש חילוק בכלי חדש.

שבכלי חרס חדש – יש חנ"נ כיוון שאינו חזר לכשרו ודומה לחתיכה שנאסרה שאינה חוזרת לעולם להיתרה, ובשאר כלים – אין בהם חנ"נ כיוון שאינם דומים לחתיכה שנאסרה וחוזרים להכשרם ע"י הגעלה.

כאשר הכלי חדש או אינו בן יומו :

באיסור בב"ח :

כלי חרס – יש חנ"נ בכלי.  כלי מתכת – אין חנ"נ בכלי.

בשאר איסורים :

כלי חרס ומתכת – אין חנ"נ בכלים. מכיוון שיש מ"ח אם יש חנ"נ בש"א ואף שאנו מחמירים בזה זה רק בבלוע אך בגוף הכלי לא מחמירים.

בהפסד מרובה : באיסור בב"ח – אין להקל. בשאר איסורים – מקלים שאין חנ"נ כלל.

'''ש"ך סקכ"א :''' בכלי חרס חדש לא שייך לומר חנ"נ וכל דברי המרדכי נאמרו בכלי ישן והחילוק הוא  

שבכלי חרס – יש חנ"נ .

בהפס"מ – אין חנ"נ.

כלי חרס – יש חנ"נ אף בהפס"מ.

שאר איסורים:

בכל הכלים אומרים חנ"נ בבלוע לכתחילה ובהפסד אפילו אינו מרובה יש להקל שלא אומרים.