חלקי העץ והפרי השונים לענין ערלה ונטע רבעי
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. ייתכן שתמצאו פירוט על כך בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| משנה: | ערלה א ז-ח |
| בבלי: | ברכות מ ב |
| ירושלמי: | ערלה א ה |
המקורות התנאיים והתלמודיים
נאמר בפסוק (ויקרא יט ג):
"וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל".
הגמרא (ברכות לו ב) דורשת "וערלתם ערלתו את פריו" - את הטפל לפריו. כלומר, לא רק החלק הראוי לאכילה אסור משום ערלה, אלא כל מה ששומר על הפרי, גם עליו חל איסור ערלה.
המשנה (ערלה א ח) מביאה דוגמאות שונות לחלקי פרי האסורים משום ערלה: ענקוקלות, חרצנים, זגים, תמד, קליפי רימון, נץ הרימון, קליפי אגוזים וגרעינים.
עוד אומרת המשנה שחלקים אלו אף שאסורים הם משום ערלה, מותרים משום רבעי.
ומסיימת המשנה, ש'הנובלות כולן אסורות'.
לעומת זאת, החלקים בעץ שאינם חלק מהפרי עצמו אלא שייכים הם לעץ, אין בהם איסור ערלה. וכך אומרת המשנה שם (ערלה א ז), שהעלים והלולבים ומי גפנים והסמדר, מותרים בערלה וברבעי.
ענקוקלות
מובא בירושלמי (ערלה א ה) שהמילה 'ענקוקלות' היא נוטריקון - ענבין דלקי תלתיהון.
וישנה שם מחלוקת בפירוש 'ענקוקלות', לפי דעה אחת ענקוקלות הם ענבים שלקו עד שלא הביאו שליש, ולפי דעה שניה אפילו לקו אחר שהביאו שליש.
הרמב"ם (מעשר שני ונטע רבעי ט יג) מגדיר ענקוקלות - ענבים ששרפן הקדים והפסידן, כלומר בכל גווני שנשרפו אפילו בין אם קודם שהביאו שליש ובין לאחר שהביאו שליש אסורות משום ערלה. כן ביארו הרדב"ז ומהר"י קורקוס כאן.
נובלות
הרמב"ם על המשנה מפרש שהנובלות הכוונה לפירות שנשרו מן העץ קודם בישולן, ואסורות אף ברבעי, וזהו פירוש המילה 'כולם' לרבות נטע רבעי. וכן פירשו ברטנורא ותפארת ישראל. ובעל הון עשיר כתב שהמילה 'כולם' הכוונה לכל סוגי הפרות.
לעומת זאת הר"ש והרא"ש כאן פירשו 'נובלות' באופן אחר, על פי הגמרא (ברכות מ ב) לענין ברכת 'שהכל' על הנובלות.
דאיתיא שם שנחלקו ר' זירא ור' אילעא בפירוש 'נובלות' לענין ברכה ראשונה. לדעת אחד מן האמוראים נובלות הן 'בושלי כמרא', ומסביר רש"י (ד"ה בושלי) שהם תמרים שבישלה אותם החמה יתר על המידה עד שנשרפו. ולדעה אחרת שם נובלות הן 'תמרא דזיקא', פירש רש"י (ד"ה תמרי) שהרוח משירה אותן.
ייתכן שהר"ש והרא"ש אזלי לשיטתם להלן שסוברים הם שפגים ובוסר אין דין נטע רבעי נוהג בהם.
נטע רבעי
כאמור, המשנה מחלקת בין ערלה לבין דין נטע רבעי, שחלקי הפרי שאינם ראויים לאכילה, אף שאסורים הם משום ערלה, אינם אסורים משום רבעי.
הרא"ש בהלכות קטנות (ערלה ז) מסביר זאת על פי הברייתא המובאת בירושלמי (ערלה א ה) 'פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים', כלומר, שאין חיוב פדיון על בוסר ופגים משום שאין הם אסורים כלל בשנה הרביעית. וכן הביא הבית יוסף (יורה דעה רצד ד"ה ומ"ש בין עיקר הפרי) בשמו. כן מפרשים גם הריבמ"ץ והר"ש על המשנה.
אמנם הרמב"ם (מעשר שני ונטע רבעי ט ב) מפרש ברייתא זו, לענין איסור פדיון קודם הזמן, שבאמת מדובר בפירות החייבים ברבעי, אלא שאסור לפדותן בעודן בוסר או פגים.
ובאמת הרמב"ם בפירוש המשניות (ערלה א ח) מפרש אחרת מדוע חלקים אלו של הפרי פטורים מרבעי, מפני שנטע רבעי אינו אסור בהנאה אלא רק באכילה, וצריך לאכלן בירושלים כמעשר שני, וכשם שמעשר שני אינו נוהג אלא בדבר הראוי לאכילה, כך גם ברבעי, וכן כתבו רבי עובדיה מברטנורא ותפארת ישראל.
נובלות
המשנה סיימה שהנובלות כולן אסורות, ובפשטות כוונתה שאסורות בין בערלה, בין באשרה בין בנזיר ובין ברבעי. וכן פירש הרמב"ם על המשנה, וכתב שהנובלות מכל מיני הפירות, כשהן פגים אסורים בכל.