חובת עונג שבת
| בבלי: | שבת קיח |
| רמב"ם: | שבת ל א,ז-ט |
| שולחן ערוך: | אורח חיים רמב |
החיוב לענג את השבת, ובמה מענגו ועד כמה חייב להשתדל בזה.
מקור החיוב לענג את השבת
כתוב בספר ישעיהו (נח יג) 'וקראת לשבת עונג', ולמדה מזה הגמרא בשבת (קיח ב) שצריך לענג את השבת. ומובא שם (קיח א,ב) שבח ושכר גדול לכל מי שמענג את השבת, שנותנים לו נחלה בלי מצרים, וניצול משעבוד מלכויות ושנותנים לו משאלות לבו ושמוחלים לו עוונותיו ועוד.
המשנה ברורה (רמב א) למד בדעת הרמב"ן על התורה (ויקרא כג ב) שמצוות עונג שבת היא מדאורייתא, והוא על פי חז"ל בספרא (יב ד), שיש לקדשו באכילה ושתיה.
והרמב"ם (שבת ל א) כתב שזו אחת משתי מצוות מדברי נביאים שנצטווינו בשבת, ומשמע שהיא מדרבנן. אבל בשו"ת חתם סופר (רח ד"ה מכל מקום) כתב דעונג שבת הוא מתקנת נביאים, ורק חיוב ג' סעודות מרומז בתורה, אבל זה אינו בהכרח עונג, ובמקום אחר ביאר (אורח חיים קסח ד"ה והנה) שהוא דאורייתא, הלכה למשה מסיני, אלא כדרכו של הרמב"ם לקרוא לדבר שלא נתפרש בתורה שהוא 'מדברי סופרים'.
ובגמרא שבת (קיז ב) מבואר שחיוב ג' סעודות מרומז כבר בתורה בפרשת המן, וכן הוא במכילתא דר' ישמעאל (בשלח ד) ומשמע שחיוב ג' סעודות, שהם משום עונג שבת, הוא מדאורייתא,