חובת אמירת 'תהילה לדוד' בכל יום

מקורות
בבלי:	ברכות ד ב
רמב"ם:	תפילה ז יב, יז-יח
שולחן ערוך:	אורח חיים נא ז

גדר המצווה והחובה לומר מזמור 'תהילה לדוד' (תהילים קמה) בכל יום בתפילות.

סוגיית הגמרא

הגמרא (ברכות ד ב) מביאה דברי ר' אלעזר בשם ר' אבינא (ויש גורסים ר' אלעזר בר אבינא) שכל האומר 'תהילה לדוד' בכל יום שלוש פעמים ביום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
ומבואר שם בגמרא שמעלת המזמור הזה על פני שאר מזמורים הוא בשני דברים. האחד, שהוא מסודר לפי הא"ב, והשני שיש בו פסוק 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'. אך מעלה אחת אינה מספיקה, שכן יש מזמורים נוסף המסודר לפי א"ב, כגון מזמור 'אשרי תמימי דרך' שיש בו אפילו שמונה פסוקים מכל אות. וכן פסוקים על הפרנסה יש גם בהלל הגדול (תהלים קלו), שכתוב שם 'נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו'. אלא כיון שיש בו שתי המעלות יחד, גם שמסודר לפי א"ב וגם שיש בו בקשת מזון לכל חי, לכן יש לאומרו בכל יום, ג' פעמים ביום.

הראשונים העתיקו גמרא זו להלכה. כן הוא ברי"ף (ברכות כג א) וברא"ש (ברכות א ו) ושאר ראשונים. גם הרמב"ם (תפילה ז יב) כתב ששבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהילים בכל יום מ'תהילה לדוד' עד סוף הספר.

אם צריך לאומרו שלוש פעמים

לפנינו בגמרא, וכן ציטט הרי"ף, מובא שיש לומר מזמור זה ג' פעמים, וכן הוא ברבנו יונה שם. וכתב רש"י (ד"ה שלוש פעמים) ששלוש הפעמים הם כנגד ג' תפילות.
אמנם הרא"ש שציטט גמרא זו פעמיים להלכה (א ו, ה ו) לא הזכיר ג' פעמים.
ברמב"ם (תפילה ז יב) אינו מבואר דווקא לאומרו ג' פעמים, אבל בהמשך כתב (ז יז) שגם לאחר התפילה ואחר התחנון יש לומר תהילה לדוד, וכן כתב (תפילה ז יח) שגם בתפילת מנחה יש לאמרו קודם התפילה.

פתיחה בפסוקים 'אשרי יושבי ביתך'

כתב הרא"ש (א ו) שמה שאנו פותחים מזמור תהילה לדוד בפסוק 'אשרי יושבי ביתך', אף שאינו חלק מן המזמור, הוא משום שמפסוק זה לומדת הגמרא שצריך אדם לשהות שעה אחת קודם תפילתו. וכן כתבו התוספות (לב ב ד"ה קודם) שזו הסיבה שתיקנו לפתוח בפסוק 'אשרי יושבי ביתך', ולאפוקי מאותם שאומרים הרבה פסוקי 'אשרי'. וכן הביא הטור (אורח חיים נא). אמנם הרמב"ם לא הזכיר מזה.
ובבית חדש (נא ד) כתב שמנהגינו לומר גם פסוק 'אשרי העם שככה לו'.

סיום ב'ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה'

כתוב בסדר רב עמרם גאון (שחרית) שבסוף המזמור, אחר 'ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד', יש להוסיף את הפסוק 'ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה'. וזאת כדי לשלשל הללויה אחר הללויה, והביאו להלכה הטור (אורח חיים נא) והסביר שבכל הפרשיות אנו אומרים 'הללויה' בסוף הפרשה ובתחילתה, לכן תיקנו כן גם ב'תהילה לדוד'. וכן כתב הרא"ש (ו א) שמה שאנו מסיימים בפסוק 'ואנחנו נברך יה', אף שאינו חלק מן המזמור, הוא כדי לסיים בהללויה.
ובספר האשכול (ה) כתב בשם ר' יצחק בן מרן הלוי שמוסיפים פסוק זה מפני שאמרו בגמרא שהאומר מזמור זה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, לכן אנו מבקשים שנזכה לאומרו גם לעולם הבא.
בכל בו (ד) הביא דברי בעל האשכול, וכתב שמצא שמה שנהגו לסיים בפסוק 'ואנחנו נברך יה' אינו מנהג נכון, לפי שלא אמרו דוד, ועוד שהרי המזמור פותח ב'תהילה לדוד' ומסיים ב'תהילת ה' ידבר פי', הרי שפותח ומסיים בתהילה, כמו שאר מזמורים שפותחים ומסיימים בהללויה או באשרי, וגם שעשר הללויות שבחמשת המזמורים הבאים הם כנגד עשר הילולים שאמר דוד בספר תהילים, ולמה נוסיף עוד אחד.

כוונה בפסוק 'פותח את ידך' אם הוא לעיכובא

כתבו תלמידי רבנו יונה (כג א ד"ה כל האומר) בשם הגאונים, שכיון שעיקר אמירת מזמור זה הוא מפני הפסוק 'פותח את ידך' שמודיע גבורותיו של הקב"ה שזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים, לכן צריך לכוון באמירתו, ואם לא כיוון צריך לחזור. אמנם אם לא כיוון בכל המזמור וכיוון רק בפסוק 'פותח את ידך' סגי בהכי, ואינו צריך לחזור. ובאמת בסדר רב עמרם גאון (שחרית) מוזכר שצריך לכוון ב'תהילה לדוד', אמנם לא נזכר במיוחד הכוונה בפסוק 'פותח את ידך'.