זמן תפילת שחרית

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מקורות
משנה:	ברכות ד א
בבלי:	ברכות כו א-ב, כז א
רמב"ם:	תפילה ג א
שולחן ערוך:	אורח חיים פט א

ממתי ועד מתי ביום אפשר להתפלל תפילת שחרית, ואיזה זמן הוא הטוב ביותר.

גמרא

במשנה (ברכות ד א) מובאת מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים לגבי סוף זמן תפלת השחרית. לדעת חכמים סוף זמן התפילה הוא עד חצות, ואילו ר' יהודה סובר עד ארבע שעות בלבד.
ובגמרא (כו א) מובאת ברייתא האומרת שזמן קריאת שמע הוא עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ומשמע מזה שזמן תפילה הוא מיד אחר הנץ החמה. ומבארת הגמרא שזוהי לא חובה אלא כך נוהגים היו הותיקין, אבל עיקר הדין הוא עד חצות או עד ארבע שעות כמובא במשנה.

המשנה במכת עדויות (ו א) מביאה מספר הלכות שהעיד עליהם ר' יהודה בן בבא, ואחת מהן היא שתמיד של שחר קרב בארבע שעות.
מזה לומד רב כהנא שהלכה כר' יהודה שאמר שתפילת שחרית עד ארבע שעות, שכן תפילת שחרית היא כנגד תמיד של שחר, וכשם שהתמיד לא קרב אחר ארבע שעות, כן התפילה.

עד ועד בכלל

בדעת ר' יהודה שאמר עד ארבע שעות, מתלבטת הגמרא האם הכוונה עד ועד בכלל, כלומר שיכול להתפלל כל שעה רביעית עד סופה, או עד ולא עד בכלל, כלומר שמתפלל כל שעה שלישית, אבל משהגיע שעה רביעית אינו יכול להתפלל.

קודם הנץ החמה

איתא בגמרא (ברכות ל א) שאביו של שמואל וכן האמורא לוי כשהיו צריכים לצאת לדרך היו מקדימים ומתפללים, ולאחר שהגיע זמן קריאה שמע היו קוראים אותה. ומבואר מזה שניתן להתפלל לפני זמן קריאת שמע.
רשי" (ד"ה וליעביד) כתב שהיו מתפללים קודם היום. והבינו התוספות (ל א ד"ה אבוה) בדבריו שהיו מתפללים קודם עמוד השחר. והתוספות עצמם דחו זאת וכתבו שקודם עמוד השחר אי אפשר להתפלל מפני שהוא עוד לא יום, אלא שהיו מקדימים קודם הנץ החמה, אך אחרי שעלה עמוד השחר, שאף שמותר לעשות כן, זהו לא עיקר זמן תפילה.
וכן כתב הרא"ש (ד א) שתחילת זמן שחרית הוא משעלה עמוד השחר, דומיא דתמיד של שחר, שאף שעיקר המצוה הוא עם הנץ החמה, מ"מ מעלות השחר יצא.
והרמב"ם (תפילה ג א) כתב שזמן תפילה שיתחיל עם הנץ החמה, ובהמשך כתב (ז) שבשעת הדחק אם התפלל שחרית אחר שעלה עמוד השחר יצא.

המתפלל לאחר זמנה

כתב הרי"ף (יח א) שאף שאין הלכה כחכמים שאמרו עד חצות אלא כר' יהודה שאמר עד ארבע שעות, אם טעה והתפלל לאחר ארבע שעות, יש לו שכר תפילה, אך לא שכר תפילה בזמנה. וכן העתיק הרא"ש (ד א).
גם הרמב"ם (תפילה א ג) כתב הלכה זו, אלא שכתב כן לא רק בטעה ואיחר להתפלל, אלא אף אם עבר במזיד והתפלל אחר הזמן.
עוד הוסיף הרמב"ם שכן הדין אם התפלל עד חצות היום, ואילו הרי"ף והרא"ש לא הזכירו במפורש עד חצות, אם כי ניתן לפרש כן בדבריהם.

המקור לדין

הגמרא (ברכות כו א) אומרת שאדם שטעה ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתיים, ומקשה שם הגמרא שלכאורה מוכח מזה שניתן להתפלל גם לאחר חצות, ולא כדברי המשנה שהגבילה את זמן תפילת שחרית?
ומתרצת שאמנם ניתן להתפלל גם אחר חצות, אך מקבלים על זה שכר תפילה בלבד, ולא שכר תפילה בזמנה.
נמצא שלפי חכמים שזמן תפילה הוא עד חצות, מ"מ גם אחר חצות יש לו שכר תפילה שלא בזמנה. וכתב הבית יוסף שהוא הדין לדעת ר' יהודה בעד ארבע שעות, שכן הלכה כמותו.

הבית יוסף (אורח חיים פט ד"ה ואם עבר) העלה אפשרות שגמרא זו היא מקור לדברי הראשונים בדין זה, שכשם שהמתפלל בזמן מנחה מלקבל שכר תפילה שלא בזמנה, כן הדין הוא לאחר ארבע שעות לפי מה דקיימא לן כר' יהודה, שהמתפלל אחר ארבע שעות מקבל שכר תפילה שלא בזמנה. והוא הדין גם לאחר חצות, והפוסקים לא דקדקו בזה.
אך הבית יוסף דוחה אפשרות זו, מפני שאם כן היה צריך להיות הדין שמותר להתפלל אחר ארבע שעות רק אם טעה או נאנס, אבל הרמב"ם כתב במפורש שדין זה הוא גם בעבר במזיד.
לכן מסיק הבית יוסף שמקור דין זה הוא לא מהגמרא הנ"ל, אלא שהפוסקים רצו למעט במחלוקת התנאים, ולכן אף שהלכה כר' יהודה, מכל מקום המתפלל עד חצות כרבנן, מקבל שכר תפילה שלא בזמנה. ולפי זה חצות הוא בדווקא, ולא עד זמן מנחה.

הבית חדש (ד"ה ומה שכתב אם עבר והתפלל) סובר שהגמרא הזו היא דווקא כן מקור הדין, ומסביר זאת כך.