הבדלים בין גרסאות בדף "התרת נדרים על מנהג"
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==סיעת המתירים== | ==סיעת המתירים== | ||
===הראש=== | ===הראש=== | ||
במקום אומר על סמך ירושלמי שכוונת הגמרא היא שמכיון שהמנהג התקבל בתורת נדר אין לחכם שבאים אליו לשאול על המנהג להתיר ולזלזל במנהג. אך על סמך גמרא בנדרים הוא אומר שאכן מותר לאדם להשאל בתורת התרת נדרים ולהתיר את המנהג שכן אמרנו- שדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירן לפניהם משום שנאמר לא יחל דברו” אבל החכם יכול להתיר להם בחרטה כמו שאר דברים. שאין לומר שמנהג יהיה חמור מנדר מפורש. הגמרא נדרים טו. שואלת- "מי איכא בל יחל דרבנן? אין! והתניא (בניחותא) דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר "לא יחל דברו”” ורש”י מפרש אי אתה רשאי..: לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן.” דהיינו דבר שאדם נהג בו איסור וידע על כך שזה מותר אז יש עליו איסור בל יחל מדרבנן לעבור על מנהגו. ולכן ברור מכאן שאפשר לבטל את המנהג ע”י התרת נדרים. | |||
וכן הבינו בנו הטור בקיצור פסקי הרא”ש- משפחה שנהגו אבותיהם איסור בדבר שהוא ידוע שהוא מותר וכן בני אדם רבים או אדם יחידי... אין רשאי להתיר להם בלא חרטה אבל בחרטה יכולים להתיר להם. | וכן הבינו בנו הטור בקיצור פסקי הרא”ש- משפחה שנהגו אבותיהם איסור בדבר שהוא ידוע שהוא מותר וכן בני אדם רבים או אדם יחידי... אין רשאי להתיר להם בלא חרטה אבל בחרטה יכולים להתיר להם. | ||
רבנו חננאל | רבנו חננאל | ||
גרסה מ־23:11, 20 במרץ 2016
| משנה: | פסחים ד א |
| בבלי: | פסחים נ ב |
| ירושלמי: | פסחים ד א |
| שולחן ערוך: | ריד א |
המקורות בגמרא
ישנה ברייתא המובאת בבבלי פסחים דף נ: הקובעת כי דברים המותרים מצד הדין ואחרים נהגו בהם איסור, אסור להתירן בפניהם. ישנה מחלוקת ראשונים באשר לאיך לפרש. הגמרא בפסחים נ.-נ: מדברת על החיוב של אדם ללכת אחר המנהג במקום בו הוא נמצא. הסוגיא מסתעפת לכמה נושאים. הגמרא מביאה סיפור על בני ביישן שהיה מנהג אבותיהם שלא להפליג הפלגות קצרות ביום שישי,דבר המותר על פי ההלכה, והם שהיו בקושי כלכלי באו לרבי יוחנן ושאלו אותו הם הם יכולים להפליג, ר”י ענה להם שאסור להם כיון שכבר קיבלו אבותיהם ויש חובה ללכת אחר קבלת אבות דבר הנלמד מן הפסוק “שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך” פסוק המורה שמעבר לכך שיש חובה לשמוע לתורת ה' יש חובה שלא ליטוש תורת האם והגמרא מבינה זאת במובן של מנהגים.
גם בירושלמי הובא סיפור דומה מאוד. בני מיישא קיבלו שלא לשוט בים, באו הבנים לרבי ושאלו אותו האם הם גם חייבים לנהוג באיסור זה, ענה להם שהם חייבים להמשיך במנהג זה. שואלת על כך הגמרא- למה שלא יתיר להם רבי? הרי מותר לאדם להשאל על נדרו, ועונה הגמרא שאכן היה ראוי להתיר להם אבל רבי היה תלמידו של רבי יהודה שסבר שאסור לשוט בים ואיסור זה נוגע לכולם, ולכן רבי לא התירו.
סיעת המתירים
הראש
במקום אומר על סמך ירושלמי שכוונת הגמרא היא שמכיון שהמנהג התקבל בתורת נדר אין לחכם שבאים אליו לשאול על המנהג להתיר ולזלזל במנהג. אך על סמך גמרא בנדרים הוא אומר שאכן מותר לאדם להשאל בתורת התרת נדרים ולהתיר את המנהג שכן אמרנו- שדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירן לפניהם משום שנאמר לא יחל דברו” אבל החכם יכול להתיר להם בחרטה כמו שאר דברים. שאין לומר שמנהג יהיה חמור מנדר מפורש. הגמרא נדרים טו. שואלת- "מי איכא בל יחל דרבנן? אין! והתניא (בניחותא) דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר "לא יחל דברו”” ורש”י מפרש אי אתה רשאי..: לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן.” דהיינו דבר שאדם נהג בו איסור וידע על כך שזה מותר אז יש עליו איסור בל יחל מדרבנן לעבור על מנהגו. ולכן ברור מכאן שאפשר לבטל את המנהג ע”י התרת נדרים. וכן הבינו בנו הטור בקיצור פסקי הרא”ש- משפחה שנהגו אבותיהם איסור בדבר שהוא ידוע שהוא מותר וכן בני אדם רבים או אדם יחידי... אין רשאי להתיר להם בלא חרטה אבל בחרטה יכולים להתיר להם. רבנו חננאל רבנו חננאל מחבר בין הגמרות ומצטרף לסיעות ההיתר בכך שהוא מסביר את הגמרא שלנו על פי הגמרא בירושלמי. הוא מסביר שהסיבה שרבי יוחנן אסר להם היא כי הוא סבר שאסור באמת מעיקר הדין. ונראה שהייתה לו בירושלמי גירסא שונה וגרס את הסיפור על רבי יוחנן ולא על רבי.
רבינו ניסים מתקשה בכך שבבבלי משמע שאסור להתיר דבר לעמי ארצות כיון שיבואו לדמות מילתא למילתא והירושלמי לעומת זאת מתיר גם בבני תורה וגם בעמי הארץ. והוא מתרץ שאפשר שגם הירושלמי אוסר להתיר מנהגים אפילו לתלמידי חכמים וכל מה שהתירו הוא לעשות התרת נדרים ממש בפתח וחרטה שזה ודאי מותר. ומדייק מזה שכתוב נשאל ולא שואל שהוא לשון התרת נדרים. ואם כן יוצא מדבריו שגם הירושלמי וגם הבבבלי מתירים לעשות התרת נדרים של ממש על מנהג אבל אסור לזלזל במנהג בלי התרה. וכן מביא הר”ן את דעת רבנו יהודה הכהן בפירושו לנדרים פא: ד”ה משום שנאמר.
מהר”ם מרוטנבורג מביא שאלה על אדם שנהג להתענות ועכשיו רוצה להפסיק כי הוא חלש, והוא פוסק שמותר לו וצריך התרת חכם. ומביאו המרדכי תלמידו ומסכים לכך.