הבדלים בין גרסאות בדף "המקדש במלווה"
(יצירת דף עם התוכן "המקדש אישה במלווה שנתן לה או בהנאת מלווה אם מקודשת או לא. {{מקורות||קידושין ו ב||אישות ה יג,...") |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
== סוגית הגמרא == | == סוגית הגמרא == | ||
ה'''גמרא''' (קידושין ו ב) מביאה דברי אביי הקובע שאדם המקדש במלווה, כלומר שאומר לה 'התקדשי לי במלוה שהלוויתיך' אינה מקודשת. ומבאר רש"י שטעם הדבר הוא לפי שמלוה להוצאה ניתנה, שהמעות שהביא לה קודם כבר שלה הם, והיא חייבת לו מעות אחרים תחתיהן, ולכן אין כאן נתינת כסף בדומה לנתינת הכסף אצל עפרון. | ה'''גמרא''' (קידושין ו ב) מביאה דברי אביי הקובע שאדם המקדש במלווה, כלומר שאומר לה 'התקדשי לי במלוה שהלוויתיך' אינה מקודשת. ומבאר רש"י שטעם הדבר הוא לפי שמלוה להוצאה ניתנה, שהמעות שהביא לה קודם כבר שלה הם, והיא חייבת לו מעות אחרים תחתיהן, ולכן אין כאן נתינת כסף בדומה לנתינת הכסף אצל עפרון. | ||
<BR/>עוד מוסיף אביי שהמקדש בהנאת מלוה מקודשת, אבל אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית. | <BR/>עוד מוסיף אביי שהמקדש בהנאת מלוה מקודשת, אבל אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית. | ||
ודנה הגמרא באיזו מציאות מדובר, שאם מדובר שהוא מוסיף לה עוד כסף על המלווה כריבית, למשל שהיתה חייבת לו ארבע וחייב אותה להחזיר חמש, ועכשיו מקדש אותה בזוז הנוסף שהוסיף לה, שמוחל לה עליו ובכך מקדש אותה, זה ודאי לא ייתכן שהרי זו ריבית גמורה, וגם אין זו הנאת מלווה, אלא מלווה ממש, שהרי הזוז החמישי הזה נזקף עליה כחוב. | |||
<BR/>אלא מסבירה הגמרא שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'הרי את מקודשת לי בכך שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף הוא, הרי היא מקודשת, אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית. | |||
[[קטגוריה: קידושין]] | [[קטגוריה: קידושין]] | ||
גרסה מ־11:09, 20 בפברואר 2020
המקדש אישה במלווה שנתן לה או בהנאת מלווה אם מקודשת או לא.
| בבלי: | קידושין ו ב |
| רמב"ם: | אישות ה יג, ט"ו |
| שולחן ערוך: | אבן העזר כח ז-ט |
סוגית הגמרא
הגמרא (קידושין ו ב) מביאה דברי אביי הקובע שאדם המקדש במלווה, כלומר שאומר לה 'התקדשי לי במלוה שהלוויתיך' אינה מקודשת. ומבאר רש"י שטעם הדבר הוא לפי שמלוה להוצאה ניתנה, שהמעות שהביא לה קודם כבר שלה הם, והיא חייבת לו מעות אחרים תחתיהן, ולכן אין כאן נתינת כסף בדומה לנתינת הכסף אצל עפרון.
עוד מוסיף אביי שהמקדש בהנאת מלוה מקודשת, אבל אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית.
ודנה הגמרא באיזו מציאות מדובר, שאם מדובר שהוא מוסיף לה עוד כסף על המלווה כריבית, למשל שהיתה חייבת לו ארבע וחייב אותה להחזיר חמש, ועכשיו מקדש אותה בזוז הנוסף שהוסיף לה, שמוחל לה עליו ובכך מקדש אותה, זה ודאי לא ייתכן שהרי זו ריבית גמורה, וגם אין זו הנאת מלווה, אלא מלווה ממש, שהרי הזוז החמישי הזה נזקף עליה כחוב.
אלא מסבירה הגמרא שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'הרי את מקודשת לי בכך שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף הוא, הרי היא מקודשת, אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית.