הבדלים בין גרסאות בדף "המקדש במלווה"
| שורה 8: | שורה 8: | ||
<BR/>אלא מסבירה הגמרא שמדובר שהרוויח לה זמן, ונחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא. | <BR/>אלא מסבירה הגמרא שמדובר שהרוויח לה זמן, ונחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא. | ||
=== שיטת רש"י=== | === שיטת רש"י וסייעתו=== | ||
'''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) מפרש שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'התקדשי לי בהנאה זו שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף היא, הרי היא מקודשת, וכגון שאמר לה 'התקדשי לי בפרוטה שהיית נותנת לפלוני על מנת שיפייסני שארוויח לך זמן. | '''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) מפרש שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'התקדשי לי בהנאה זו שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף היא, הרי היא מקודשת, וכגון שאמר לה 'התקדשי לי בפרוטה שהיית נותנת לפלוני על מנת שיפייסני שארוויח לך זמן. | ||
<BR1>אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית, ומבאר רש"י שאין זה נחשב ריבית גמורה, מפני שלא קצץ לה כלום ולא נטל ממנה שום כסף בתוספת. | <BR1>אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית, ומבאר רש"י שאין זה נחשב ריבית גמורה, מפני שלא קצץ לה כלום ולא נטל ממנה שום כסף בתוספת. | ||
כדברי רש"י נראה שסובר גם ה'''רי"ף''' (ב ב) שכותב שאמר לה 'בההיא הנאה דארווחנא לך עד זמן פלוני תתקדשי לי'. ומוסיף הרי"ף שהמקדש במלווה ממש אינה מקודשת כיון שמלווה להוצאה ניתנה ואין המעות נמצאות, אך הנאת מלווה ישנה כרגע שתתקדש בה. | |||
<BR/>וכן הסכים ה'''רמב"ן''' (ד"ה דארווח). | |||
=== שיטת התוספות === | === שיטת התוספות === | ||
| שורה 17: | שורה 20: | ||
<BR/>ומוסיף רבנו תם לבאר, שאף שקיימא לן ש[[לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלווה] זהו דווקא כשאין הלווה נותן כלום, וכגון שנתן אדם כסף לפלוני על מנת שילווה לחבירו, ואין חבירו נותן לו כלום, אבל כאן הרי האישה מתרצית להתקדש לנותן והוי הערמת ריבית. ומסיים התוספות שבאותו אופן היתה הגמרא יכולה לדבר על קידושין במלווה עצמה, כגון שהמקדש נותן למלוה פרוטה על מנת שילווה לה, אלא שהנאת מלווה משמע מלווה שהיתה עליו כבר. | <BR/>ומוסיף רבנו תם לבאר, שאף שקיימא לן ש[[לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלווה] זהו דווקא כשאין הלווה נותן כלום, וכגון שנתן אדם כסף לפלוני על מנת שילווה לחבירו, ואין חבירו נותן לו כלום, אבל כאן הרי האישה מתרצית להתקדש לנותן והוי הערמת ריבית. ומסיים התוספות שבאותו אופן היתה הגמרא יכולה לדבר על קידושין במלווה עצמה, כגון שהמקדש נותן למלוה פרוטה על מנת שילווה לה, אלא שהנאת מלווה משמע מלווה שהיתה עליו כבר. | ||
=== שיטת רבנו חננאל === | |||
בשם '''רבנו חננאל''' הביאו הראשונים שסובר הוא שמדובר שחזירה לו את המעות וכעת נותן לה אותם שוב לזמן נוסף, וזוהי הרווחת הזמן שמקדש אותה בה. | |||
הרבה ראשונים חולקים על דברים אלו. הרמב"ן כתב שאין זו לשון 'ארווח לה זמנא', ועוד שאין פה הנאת מלווה, שהרי כמחזיר לה שוב את המעות הרי זו מלווה. | |||
== קידושין בהנאת מחילת חוב == | == קידושין בהנאת מחילת חוב == | ||
'''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) כותב שאם אומר לה 'התקדשי לי בהנאת מחילת החוב' כל שכן שמקודשת היא, ואין זה דומה למקדש במלווה, לפי שאין הוא מקדש במעות המלווה עצמן, אלא בהנאה שיש לה בכך שמחל לה על החוב, ואת זה הוא נותן לה כעת. | '''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) כותב שאם אומר לה 'התקדשי לי בהנאת מחילת החוב' כל שכן שמקודשת היא, ואין זה דומה למקדש במלווה, לפי שאין הוא מקדש במעות המלווה עצמן, אלא בהנאה שיש לה בכך שמחל לה על החוב, ואת זה הוא נותן לה כעת. | ||
<BR/>כן הסכימו גם ה'''רמב"ן''', | |||
[[קטגוריה: קידושין]] | [[קטגוריה: קידושין]] | ||
גרסה מ־11:47, 28 בפברואר 2020
| בבלי: | קידושין ו ב |
| רמב"ם: | אישות ה יג, ט"ו |
| שולחן ערוך: | אבן העזר כח ז-ט |
המקדש אישה במלווה שנתן לה או בהנאת מלווה אם מקודשת או לא.
סוגית הגמרא
הגמרא (קידושין ו ב) מביאה דברי אביי הקובע שאדם המקדש במלווה, כלומר שאומר לה 'התקדשי לי במלוה שהלוויתיך' אינה מקודשת. ומבאר רש"י שטעם הדבר הוא לפי שמלוה להוצאה ניתנה, שהמעות שהביא לה קודם כבר שלה הם, והיא חייבת לו מעות אחרים תחתיהן, ולכן אין כאן נתינת כסף בדומה לנתינת הכסף אצל עפרון.
עוד מוסיף אביי שהמקדש בהנאת מלוה מקודשת, אבל אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית.
ודנה הגמרא באיזו מציאות מדובר, שאם מדובר שהוא מוסיף לה עוד כסף על המלווה כריבית, למשל שהיתה חייבת לו ארבע וחייב אותה להחזיר חמש, ועכשיו מקדש אותה בזוז הנוסף שהוסיף לה, שמוחל לה עליו ובכך מקדש אותה, זה ודאי לא ייתכן שהרי זו ריבית גמורה, וגם אין זו הנאת מלווה, אלא מלווה ממש, שהרי הזוז החמישי הזה נזקף עליה כחוב.
אלא מסבירה הגמרא שמדובר שהרוויח לה זמן, ונחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא.
שיטת רש"י וסייעתו
רש"י (ד"ה לא צריכא דארווח) מפרש שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'התקדשי לי בהנאה זו שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף היא, הרי היא מקודשת, וכגון שאמר לה 'התקדשי לי בפרוטה שהיית נותנת לפלוני על מנת שיפייסני שארוויח לך זמן. <BR1>אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית, ומבאר רש"י שאין זה נחשב ריבית גמורה, מפני שלא קצץ לה כלום ולא נטל ממנה שום כסף בתוספת.
כדברי רש"י נראה שסובר גם הרי"ף (ב ב) שכותב שאמר לה 'בההיא הנאה דארווחנא לך עד זמן פלוני תתקדשי לי'. ומוסיף הרי"ף שהמקדש במלווה ממש אינה מקודשת כיון שמלווה להוצאה ניתנה ואין המעות נמצאות, אך הנאת מלווה ישנה כרגע שתתקדש בה.
וכן הסכים הרמב"ן (ד"ה דארווח).
שיטת התוספות
תוספות (ד"ה דארווח) כותב על פירוש רש"י שאין נראה לומר שזוהי רק הערמת ריבית, שכיון שאינו נותן לה כלום והיא מתקדשת לו, הרי זה כאילו היא נותנת לו פרוטה יתר על ההלוואה, והוי ריבית גמור.
לכן מפרש רבנו תם את הגמרא באופן אחר, שמדובר שהיתה חייבת מעות לאדם אחר, וכשהגיע הזמן לפרוע הלך המקדש ונתן לו פרוטה על מנת שירוויח לה זמן, וקידש אותה בהנאה זו שהרוויח לה זמן.
ומוסיף רבנו תם לבאר, שאף שקיימא לן ש[[לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלווה] זהו דווקא כשאין הלווה נותן כלום, וכגון שנתן אדם כסף לפלוני על מנת שילווה לחבירו, ואין חבירו נותן לו כלום, אבל כאן הרי האישה מתרצית להתקדש לנותן והוי הערמת ריבית. ומסיים התוספות שבאותו אופן היתה הגמרא יכולה לדבר על קידושין במלווה עצמה, כגון שהמקדש נותן למלוה פרוטה על מנת שילווה לה, אלא שהנאת מלווה משמע מלווה שהיתה עליו כבר.
שיטת רבנו חננאל
בשם רבנו חננאל הביאו הראשונים שסובר הוא שמדובר שחזירה לו את המעות וכעת נותן לה אותם שוב לזמן נוסף, וזוהי הרווחת הזמן שמקדש אותה בה.
הרבה ראשונים חולקים על דברים אלו. הרמב"ן כתב שאין זו לשון 'ארווח לה זמנא', ועוד שאין פה הנאת מלווה, שהרי כמחזיר לה שוב את המעות הרי זו מלווה.
קידושין בהנאת מחילת חוב
רש"י (ד"ה לא צריכא דארווח) כותב שאם אומר לה 'התקדשי לי בהנאת מחילת החוב' כל שכן שמקודשת היא, ואין זה דומה למקדש במלווה, לפי שאין הוא מקדש במעות המלווה עצמן, אלא בהנאה שיש לה בכך שמחל לה על החוב, ואת זה הוא נותן לה כעת.
כן הסכימו גם הרמב"ן,