הבדלים בין גרסאות בדף "המקדש במלווה"
| שורה 9: | שורה 9: | ||
=== שיטת רש"י=== | === שיטת רש"י=== | ||
'''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) מפרש שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'התקדשי לי בהנאה זו שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף היא, הרי היא מקודשת, אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית | '''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) מפרש שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'התקדשי לי בהנאה זו שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף היא, הרי היא מקודשת, וכגון שאמר לה 'התקדשי לי בפרוטה שהיית נותנת לפלוני על מנת שיפייסני שארוויח לך זמן. | ||
<BR1>אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית, ומבאר רש"י שאין זה נחשב ריבית גמורה, מפני שלא קצץ לה כלום ולא נטל ממנה שום כסף בתוספת. | |||
=== שיטת התוספות === | |||
'''תוספות''' (ד"ה דארווח) כותב על פירוש רש"י שאין נראה לומר שזוהי רק הערמת ריבית, שכיון שאינו נותן לה כלום והיא מתקדשת לו, הרי זה כאילו היא נותנת לו פרוטה יתר על ההלוואה, והוי ריבית גמור. | |||
<BR/>לכן מפרש רבנו תם את הגמרא באופן אחר, | |||
== קידושין בהנאת מחילת חוב == | == קידושין בהנאת מחילת חוב == | ||
'''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) כותב שאם אומר לה 'התקדשי לי בהנאת מחילת החוב' כל שכן שמקודשת היא, ואין זה דומה למקדש במלווה, לפי שאין הוא מקדש במעות המלווה עצמן, אלא בהנאה שיש לה בכך שמחל לה על החוב. | '''רש"י''' (ד"ה לא צריכא דארווח) כותב שאם אומר לה 'התקדשי לי בהנאת מחילת החוב' כל שכן שמקודשת היא, ואין זה דומה למקדש במלווה, לפי שאין הוא מקדש במעות המלווה עצמן, אלא בהנאה שיש לה בכך שמחל לה על החוב, ואת זה הוא נותן לה כעת. | ||
[[קטגוריה: קידושין]] | [[קטגוריה: קידושין]] | ||
גרסה מ־11:11, 28 בפברואר 2020
| בבלי: | קידושין ו ב |
| רמב"ם: | אישות ה יג, ט"ו |
| שולחן ערוך: | אבן העזר כח ז-ט |
המקדש אישה במלווה שנתן לה או בהנאת מלווה אם מקודשת או לא.
סוגית הגמרא
הגמרא (קידושין ו ב) מביאה דברי אביי הקובע שאדם המקדש במלווה, כלומר שאומר לה 'התקדשי לי במלוה שהלוויתיך' אינה מקודשת. ומבאר רש"י שטעם הדבר הוא לפי שמלוה להוצאה ניתנה, שהמעות שהביא לה קודם כבר שלה הם, והיא חייבת לו מעות אחרים תחתיהן, ולכן אין כאן נתינת כסף בדומה לנתינת הכסף אצל עפרון.
עוד מוסיף אביי שהמקדש בהנאת מלוה מקודשת, אבל אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית.
ודנה הגמרא באיזו מציאות מדובר, שאם מדובר שהוא מוסיף לה עוד כסף על המלווה כריבית, למשל שהיתה חייבת לו ארבע וחייב אותה להחזיר חמש, ועכשיו מקדש אותה בזוז הנוסף שהוסיף לה, שמוחל לה עליו ובכך מקדש אותה, זה ודאי לא ייתכן שהרי זו ריבית גמורה, וגם אין זו הנאת מלווה, אלא מלווה ממש, שהרי הזוז החמישי הזה נזקף עליה כחוב.
אלא מסבירה הגמרא שמדובר שהרוויח לה זמן, ונחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא.
שיטת רש"י
רש"י (ד"ה לא צריכא דארווח) מפרש שמדובר שהלוה לה בעבר, וכעת אומר לה 'התקדשי לי בהנאה זו שאני מרוויח לך זמן לאחר את התשלום', שאמנם אינו מוסיף לה בחוב עצמו, אך כיון שהרווחת הזמן שווה כסף היא, הרי היא מקודשת, וכגון שאמר לה 'התקדשי לי בפרוטה שהיית נותנת לפלוני על מנת שיפייסני שארוויח לך זמן. <BR1>אך מכל מקום אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית, ומבאר רש"י שאין זה נחשב ריבית גמורה, מפני שלא קצץ לה כלום ולא נטל ממנה שום כסף בתוספת.
שיטת התוספות
תוספות (ד"ה דארווח) כותב על פירוש רש"י שאין נראה לומר שזוהי רק הערמת ריבית, שכיון שאינו נותן לה כלום והיא מתקדשת לו, הרי זה כאילו היא נותנת לו פרוטה יתר על ההלוואה, והוי ריבית גמור.
לכן מפרש רבנו תם את הגמרא באופן אחר,
קידושין בהנאת מחילת חוב
רש"י (ד"ה לא צריכא דארווח) כותב שאם אומר לה 'התקדשי לי בהנאת מחילת החוב' כל שכן שמקודשת היא, ואין זה דומה למקדש במלווה, לפי שאין הוא מקדש במעות המלווה עצמן, אלא בהנאה שיש לה בכך שמחל לה על החוב, ואת זה הוא נותן לה כעת.