החייבים בקריאת המגילה והכשרים לקרותה

המקורות התנאיים והתלמודיים

במסכת ערכין (ב ב) מובאת ברייתא, האומרת שהכל חייבים בקריאת המגילה והכל כשרים לקרותה. ובגמרא שם מבואר שמהמילה 'הכל' מרבים אף נשים, ומהטעם שאמר ר' יהושע בן לוי שכיון שאף הן היו באותו הנס, חייבות הן בקריאתה.

אמנם בתוספתא (מגילה ב ז) כתוב שהכל חייבים בקריאת המגילה, ומפרטת - כהנים, לויים, ישראלים, גרים, עבדים משוחררים, חללים, נתינים, ממזרים, סריס אדם, סריס חמה, פצוע דכה וכרות שפכה. כל אלו חייבים ומוציאים אחרים.
מלבד זאת, טומטום ואנגרוגינוס חייבים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתם. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו.
ועוד אומרת התוספתא שנשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת המגילה ואינם מוציאים את הרבים ידי חובתם.

נשים

מבואר שישנה סתירה בין התוספתא במגילה לבין הגמרא בערכין לענין נשים, שלפי הגמרא נשים חייבות בקריאת המגילה לפי שהן היו באותו הנס, ואילו התוספתא פוטרת נשים מקריאתה.

בעל הלכות גדולות (יט הלכות מגילה ד"ה הכל חייבים) הביא את התוספתא במגילה להלכה, אך הבין שאין היא סותרת את הגמרא, שאף שנשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה כדברי התוספתא, מכל מקום חייבים הם בשמיעתה, לפי שאף הם היו בספק להשמיד ולהרוג ולאבד, ולכן הכל חייבים לשומעה. הובאו דבריו בתוספות (ערכין ג א ד"ה לאתויי).