החזרת, הוספת והחלפת הכיסוי בשבת

אדם שהטמין תבשיל בערב שבת באופן המותר, ורוצה בשבת להחזיר כיסוי שנפל או שהסירו הוא בעצמו, וכן להחליף את הכיסוי או להוסיף על הכיסוי הקיים, האם מותר או לא.

החזרת כיסוי

המשנה (שבת ד ב) מתירה להחזיר בשבת כיסוי שנתגלה. אלא שלא מבואר בדבריה האם מדובר בכיסוי שנתגלה משחשיכה דווקא, או אפילו נתגלה מבעוד יום.
וכן לא מבואר כל הצורך, האם מדובר בנתגלה הכסוי מאליו, או שגילה האדם בעצמו את הכיסוי. שהיה מקום לומר שדווקא נתגלה מאליו מותר, אבל אם גילה בעצמו, הרי שמוכח שדעתו שאינו רוצה בהטמנה, ועכשיו שמחזיר בשבת נראה כהטמנה חדשה. אך לאידך גיסא, אם הוציא את הכיסוי על מנת להחזירו, הרי פחות נראה כמטמין מחדש, מאשר כשנפל מאליו וחוזר ומכסהו.

נתגלה מבעוד יום או משחשיכה

בעל ספר התרומה (שבת רלא פסק דיני הטמנה) כתב דהמשנה איירי משחשיכה, דדווקא אם נתגלה משחשיכה מותר לכסותו, אבל נתגלה מבעוד יום, אפילו נפל מעצמו, אסור לכסותו משתחשך דדמי לתחילת הטמנה.
וכן משמע במאירי בביאור המשנה (נא א) שכתב בפשיטות שמדובר שנתגלה הכיסוי בלילה, ומשמע בדבריו, שאם נתגלה מבעוד יום אסור לכסותו משתחשך משום דהוי הטמנה [ודלא כסה"ת שכתב דדמי לתחילת הטמנה], כי כתב שם בטעם ההיתר שבגילוי מועט לא חיישינן שמא ירתיח, ולפי"ז בנתגלה מבעוד יום, שעבר זמן מרובה, שוב יש חשש שמא ירתיח, ואסור מדינא.

אבל דעת ר"י בתוס' (שבת נא א ד"ה כסהו) שהמשנה מתירה גם בנתגלה מבעוד יום, אלא שזהו דווקא כשנתגלה מעצמו, אך אם גילהו בידיים מבעוד יום אסור לו להחזירו משתחשך. וכן כתבו הרא"ש (שבת ד י) והטור (אורח חיים רנז).

והסמ"ג (לא תעשה סא), הביא שתי הדעות ולבסוף הכריע מהירושלמי (שבת ד ג) כדברי ספר התרומה. שבירושלמי כתוב "נתגלה מבעוד יום, מכסהו מבעוד יום, נתגלה משחשיכה, מכסהו משחשיכה", משמע שבנתגלה מבעוד יום אסור לכסותו משחשיכה. וכן הביא גם ההגהות מיימוניות (שבת ד ב) שתי הדעות, ומשמע שנוטה לדעת הסמ"ג.
אמנם לפי הגירסה שלפנינו בירושלמי, יש המשך לדברי הירושלמי והוא מסתפק בנתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום, אם מותר לכסותו או לא, ולא איפשטא [וכן העיר גם בעל ערוך השלחן (כ). גם בב"י (אורח חיים רנז ד) כתב שדברי הירושלמי כהסמ"ג, ואפשר שגירסה אחרת היתה לפניהם.
ועיין בב"ח (אורח חיים רנז ד) שחלק על הב"י בהבנת הסמ"ג, וכתב שדעתו להכריע כר"י, שהרי הביא דעתו באחרונה. וכנראה שלפני הב"ח היתה מהדורא קמא של הסמ"ג, ששם ליתא כל הראיה מהירושלמי.

ובדעת הרמב"ם (שבת ד ד) דייק הב"י (שם) דס"ל דמותר לכסות רק אם נתגלה משחשיכה, אבל אם נתגלה מבעוד יום אסור. שהרמב"ם כתב "חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו בשבת מותר לכסותן", ולכן הכריע גם הב"י עצמו לחומרא.
אבל גם על זה השיג הב"ח (שם) וכתב שאפשר לפרש את הרמב"ם שמתיר אף בנתגלה מבעוד יום, ויש לקוראו כך: "חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו, בשבת מותר לכסותן". וסיים שם, דאפילו נאמר שהרמב"ם אינו מתיר בנתגלה מבעוד יום, מ"מ יש להכריע לקולא כדעת רוב הפוסקים במידי דרבנן.

השלחן ערוך (רנז ד) כתב כפי הכרעתו בב"י, שמותר להחזיר את הכיסוי אם נתגלה משחשיכה, ולא הזכיר ההיתר בנתגלה מבעוד יום.
אמנם המגן אברהם (יב) הזכיר שהב"ח מיקל בזה, אבל המשנה ברורה (כה) הכריע כסתימת השלחן ערוך, וכתב הטעם דהוי ליה כמטמין לכתחילה בשבת [וע' לעיל מש"כ בשם המאירי]. והסביר את הכרעתו בשער הציון (כד) לפי שכן מפורש בירושלמי, וכן משמע דעת הגר"א, וכ"פ השלחן עצי שטים והגר"ז. ועיין בערוך השלחן (כ) שלא הכריע בזה.

נתגלה מעצמו או גילהו בידיים

כתבו התוס' (נא א ד"ה כסהו) דאף שבמשנה קתני 'נתגלה', לאו דווקא הוא, אלא אפילו גילהו הוא בעצמו בידיים, מותר לחזור ולכסותו, כמו בדיני חזרה. אלא דזהו דווקא משחשיכה, אך אם גילהו בידיים מבעוד יום כדי לכסותו רק משתחשך אסור לכסותו משתחשך. ומבואר בדבריו, דאם גילהו מבעוד יום ע"מ להחזיר מבעוד יום ושכח לכסותו, שרי להחזירו משחשיכה.
והרא"ש (ד י) כתב גם כן כדברי התוס', אלא ששינה מעט וכתב שאם גילהו מבעוד יום על דעת שלא לכסותו משחשיכה, נראה דאסור דדמיא לתחילת הטמנה. ומבואר מדבריו דאם גילהו מבעוד יום על דעת לכסותו משחשיכה, שרי, ודלא כתוס'. וע' להלן לגבי החלפת הכיסוי מה שדנו האחרונים בדבריהם.
ובמאירי גם כן משמע דנתגלה לאו דווקא, דה"ה לגילהו בידיים, אלא שהוא סובר שזהו דווקא בגילה משחשיכה כנזכר לעיל. גם משמע בדבריו שמדבר באופן שגילהו רק על מנת לקחת מהתבשיל ולחזור ולכסות, אך לא מבואר בדבריו מה הדין בגילהו שלא ע"מ לחזור ולכסותו. ונראה שבזה לית מאן דפליג, שאם גילהו בידיים ע"מ לחזור ולכסותו שמותר, דאם כן לא הנחת דרך לאכול מן הקדרה ולשמור חומה, והמחלוקת היא בגילה משחשיכה שלא ע"מ להחזיר כלל, או בגילה מבעוד יום ע"מ להחזיר.

הרמב"ם (שבת ד ד) כתב כעין לשון המשנה "ונתגלו" וקשה להכריע מדבריו אם הוא בדווקא, אבל נראה דגם הוא מודה לכה"פ לדברי המאירי דאם גילהו בידיים ע"מ ליטול מן התבשיל ולהחזיר הכיסוי, מותר.

בשלחן ערוך גם כן העתיק לשון המשנה "ונתגלה" שמותר להחזיר. וכתב הט"ז (ד) והגר"א דה"ה גילה בידיים מותר. ומשמע בדבריהם שאפילו גילה שלא ע"מ להחזיר מותר. וכן כתבו להדיא הגר"ז (ח) וערוה"ש (כ) והמשנ"ב (כה).

ועיין בגר"ז (ח) ובמשנ"ב (כה) שכתבו שאפילו לכתחילה יכול לגלותו ולחזור ולכסותו, והמ"ב הוכיח כן מהיתר החלפה. ובאמת שדבר זה אינו מפורש בראשונים, שגם מי שהתיר בגילה שלא ע"מ להחזיר, לא כתב שמותר לכתחילה לגלותו, ואפשר היה לומר שכל ההיתר הוא רק בגילה כבר, או שמגלה ע"מ לחזור ולכסותו מיד, וגם היתר ההחלפה הוא בכה"ג שמסיר ע"מ לחזור ולכסות מיד, אבל אין היתר לכתחילה לגלות לזמן מרובה. ואפשר שגם הגר"ז והמ"ב לא התכוונו להתיר לכתחילה אלא לגלותו ע"מ לכסותו מיד. וצ"ת.