דברים האסורים בשבת וביום טוב משום שדומה לבנין

מקורות
משנה:	שבת כ א
בבלי:	שבת קלז ב-קלח א
ירושלמי:	ביצה לב ב-לג א
שולחן ערוך:	יום טוב ד יד

דברים שאסרו חכמים גזירה משום בנין, והאופנים המותרים לעשותם.

מקורות חז"ל ופירושי הראשונים

תליית משמרת

המשנה (שבת כ א) מביאה מחלוקת ר' אליעזר וחכמים שלר' אליעזר מותר לתלות את המשמרת (מסננת הבוררת את השמרים מן היין) ביום טוב ולחכמים אסור. ובגמרא (שבת קלז ב) מבואר שלחכמים אסור למתוח פיה לכל צד על הכלי משום שנעשה כאוהל על חלל הכלי, ואילו ר' אליעזר אינו חושש לזה ומתיר לפי שזהו לצורך אוכל נפש, וסובר הוא שאף מכשירי אוכל נפש מותרים ביום טוב. ובגמרא (שבת קלח א) אומר אביי שזהו איסור מדרבנן שלא יעשה כדרך שעושה בחול.

רש"י מפרש (קלט ב ד"ה מערים) שלדברי אביי איסור תליית המשמרת אינו משום אוהל, אלא משום עובדין דחול. וביאר הרמב"ן בדבריו (קלח א ד"ה אלא) שלא יבוא לשמר בקביעות כבחול. והקשה הרמב"ן שם על דבריו, שהרי הגמרא אומרת במפורש שהוא משום אוהל, ומכח זה מקשה על דברי ר' אליעזר שהתיר לתלות. ותירץ הרמב"ן שכל מהלך הגמרא בזה הוא אליבא דרב יוסף שסבר שאיסור תליית המשמרת הוא מדאורייתא, אבל לאביי שהוא משום עובדין דחול, קושיה מעיקרא ליתא.
כדעה זו כתב גם הרמב"ם (שבת כז א) שהאיסור לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול, הוא שמא יבוא לשמר, ובשו"ת (שו) כתב כהסבר הרמב"ן שרק לפי רב יוסף שסבר שתליית המשמרת היא איסור דאורייתא, אמרה הגמרא שהוא משום אוהל.
לשיטה זו מובנת הגמרא (קלט ב) שהתירה להערים ולתלות את המשמרת ביו"ט לצורך רימונים שבזה אינו עובדין דחול, ואח"כ יכול לסנן בה שמרים שהרי שנינו שנותנים לתלויה ביו"ט, ואם החשש הוא משום אוהל אין זה משנה לכאורה אם תולה לצורך רימונים או לצורך סינון היין, שהרי סוף סוף יש כאן אוהל.
והעיר הרשב"א (קלח א סוד"ה אלא) שלדברי רש"י לא קשה מה שנקט אביי משמרת בהדי חומרי מתנייתא שהם משום אוהל, שהרי רש"י עצמו פירש (ד"ה לא יעשה) שכסא גלין אינו משום אוהל אלא משום גזירה שמא יתקע, ואביי לא חשש להביא איסורים דומים דווקא, אלא שכולם כלים שגזרו חכמים בנטייתם.

לעומת זאת הרבה ראשונים כתבו שאיסור תליית המשמרת הוא משום עשיית אוהל עראי. כן כתב הרמב"ן (קלח א ד"ה ולי נראה), וכן מבואר בתוספות (קלח א ד"ה כסא) שכתבו שכל האיסורים שמנה אביי הם משום אוהל, וכן משמע דעת הריטב"א (קלח א ד"ה אלא), וכן מפורש בטור (אורח חיים שטו) וכן העתיק השלחן ערוך (ט).
ומה שקשה לכאורה מן הגמרא (קלט ב) שהתירה לתלות לצורך רימונים, כתב הרמב"ן שם שהתולה לשמרים מותחה יפה וקובעה בסיכה, ואילו התולה לרימונים אינו מותחה יפה ואינו קובעה כלל. והרשב"א (קלח א ד"ה אלא) הקשה על תירוץ זה, שאם כן היה לה לגמרא לחלק בהכי, בין מותחה וקובעה ושאינו מותחה וקובעה, ומה לה להזכיר רימונים הכא. אלא תירץ הרשב"א בשם רבנו יונה שכשתולה לשמרים אסור משום אוהל, לפי שהוא צריך לחלל שתחתיה, ואילו כאשר תולה להניח עליה פירות אינו צריך לחלל שתחתיה ומותר.
אלא שגם על הסבר זה הקשה הרשב"א שם, שהרי אם אינו משתמש בחלל האוהל בשעת נטייתו הרי זה מותר, וכמו שמצאנו לגבי מדורה ולגבי מת המוטל בחמה, ואם כן אף כאן יש להתיר גם כשתולה לשמרים, כל זמן שאין כלי תחתיו שעליו הוא מאהיל. ותירץ שמשמרת אסרו כיון שזוהי דרכה לתלותה ואח"כ לתת כלי תחתיה. אמנם אם תולה לרימונים מותר לפי שלא אסרו אלא כשדעתו מתחילה לתת שם כלי תחתיה, אבל כשתולה לרימונים אין דעתו לתת שם כלי ותלייתו בהיתר, וגם השתא אינו נקרא אוהל כיון שאינו צריך לחלל כלל, ומה שאח"כ נותן תחתיו את כלי היין לשמר, הרי כבר האוהל עשוי ועומד ושרי.
אבל הריטב"א חלק על דברים אלו, וכתב שבמדורה מצאנו שאינו אסור כאשר הוא מלמעלה למטה, מ"מ במשמרת אינו שייך, כיון שכן הוא הדרך לתלות קודם את המשמרת, ואח"כ לתת תחתיה כלי. אלא העיקר כמו שכתב ר' יונה, שלרימונים מותר כיון שאינו משתמש באויר שתחתיה כלל אלא בתוכה.

מדורה, ביצה, קדרה ומטה

הגמרא (ביצה לב ב) מביאה מימרא של רב יהודה, שאוסר להעמיד עצים למדורה כדרך בנין מלמטה למעלה. אמנם אם מסדר מלמעלה למטה, כיון שלא עושה כדרך בנין מותר. וכן אומר הוא לגבי ביצה וקדרה ומטה, שיש להעמיד את הגג תחילה ואחר כך את הדפנות.

מדורה

לגבי מדורה פירש רש"י (ד"ה האי וד"ה מלמטה) שמדובר בסידור עצים באופן שעושה כתלים מד' רוחות, ועליהם נותן עצים מלמעלה, ואסור מפני שדומה לאוהל.
וכן למדו התוספות (לב ב ד"ה מלמטה) שמדובר בכתלים ואוהל, והוסיפו שדברים אלו אסורים דווקא כאשר עושה גם מחיצות המגיעות לארץ, אבל כאשר אין מחיצות, כגון לסדר שולחן על גבי ספסלים שלו, אפילו שמניח קודם הספסלים ואחר כך את השולחן מותר, כיון שאין להם מחיצות. וכן כתב גם הרא"ש (ד יא), שאינו אסור להניח רגלי השולחן תחילה אלא כשהם כד' דופני תיבה, והוסיף שאף שבעלמא חשיב אוהל אף בלא מחיצות, זהו כשעיקר כוונתו לאוהל, אבל בנין עראי כמו זה לא חשיב אוהל בלא מחיצות.
עוד הקשו התוספות להקשות (ביצה לב ב ד"ה מלמטה, שבת לו ב ד"ה וב"ה), שהרי מצאנו בגמרא שבת לו: שהתירה להחזיר קדירה על גבי כירה בשבת, ומאי טעמא לא אסרינן משום בנין. ותירצו שלא אסרו חכמים אלא שעושה גם את האוהל וגם את המחיצות, ובהכי איירי רב יהודה, אך בקדרה על גבי כירה, הרי המחיצות מוכנות מבעוד יום, ודווקא אוהל ממש אסור לעשות אף אם לא עושה מחיצות.

אבל הרמב"ם (יום טוב ד יד) לא הזכיר ענין הגג, אלא רק כתב שהעורך עצים למדורה לא יניחם זה על גבי זה מפני שנראה כבונה, אלא או ישפכם בערבוב, או יסדר מלמעלה למטה עד שיגיע לארץ. וכן נראה מדברי הרי"ף (יח א) ורבנו חננאל (לג א).

ביצה

רש"י פירש (לג א ד"ה ביעתא) שהנותן ביצה על כלי חלול לא ישים הכלי על הגחלים ואח"כ הביצה, אלא קודם יניח הביצה על הכלי, ואח"כ יתננה ע"ג גחלים.
אבל תוספות (לב ב ד"ה מלמטה) הקשו עליו, שכיון שליכא מחיצות לא הוי כעין בנין. לכן פירשו הם שנותן ביצים מכאן וביצים מכאן ואחת על גביהם, וכתבו שכן פירש רבנו חננאל. אמנם לפנינו כתוב בר"ח שהרוצה לצלות ביצים נותן את העליונה ונותן אחרת תחתיה, ולא משמע שאיירי בגג כלל, וכמו שכתב לגבי עצי מדורה.
גם הר"ן (בדפי הרי"ף יח א ד"ה האי) התקשה בדברי רש"י, שלפי דבריו אסור יהיה להניח קדרה על גבי כירה, והרי מצאנו שהתירו להחזיר קדרה על גבי כירה בשבת, ופירש גם הוא כדברי התוס'.

להלכה

רש"י כתב (לג א ד"ה והלכתא) שאין הלכה כרב יהודה בכל הני, לפי שהוא לשיטו אזיל שסובר כר' יהודה שדבר שאינו מתכוון אסור, אבל לפי מה שקיי"ל הלכה כר' שמעון שדבר שאינו מתכוון מותר.
אבל תוספות (לב ב ד"ה מלמטה) חלק עליו וכתב שדוחק הוא לומר שכל הלכות אלו אינם לדינא, אלא ודאי בזה גם ר' שמעון מודה, לפי שהגדרת אינו מתכוון הוא דווקא כעשוה מעשה שלא נתכוון כלל לעשותו, אבל אם מתכוון לעשות הדבר שהוא עושה, אף שאין האיסור לפי מטרתו שלו אסור. כדברים האלו כתב גם הרא"ש (ד יא), שדבר זה אסרו חכמים גזירה אטו בנין, ולכן כיון שמתכוון לעשות דבר זה שהוא דומה לבנין אסור. גם הרי"ף (יח א) והרמב"ם (יום טוב ד יד-טו) פסקו דברי רב יהודה להלכה.