גרף של רעי
| בבלי: | שבת קכא ב; ביצה כא ב, לו ב |
| רמב"ם: | שבת כו יג |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שח לד-לז |
אם מותר או אסור לטלטל בשבת דבר המאוס, על מנת להוציאו לחוץ.
המקורות התלמודיים
דלף וגרף של רעי
המשנה (ביצה ה א) אומרת שמותר לקחת בשבת כלי ולתתו תחת מים הדולפים מן הגג, על מנת שלא ירטיבו את הבית. ובגמרא (ביצה לו ב) מובאת ברייתא שאם נתמלא הכלי, שופך את המים שבו ושוב מחזירו למקומו תחת הדליפה.
עוד מובא שם בגמרא מעשה באביי, שהיה בית הריחיים שלו דולף מן הגג ומרטיב את הריחיים. פחד עליהם אביי שימוחו, הלך ושאל את רבה שהורה לו להניח את מיטתו שם ואז יוכל להוציא את הריחיים משם, לפי שכיון שהניח מיטתו שם, מאוס הוא שיהיו הריחיים לידו ודינם כגרף של רעי. אביי התמהמה מלעשות כן, לפי שתמוה בעיניו היה איך מותר לעשות גרף של רעי לכתחילה. בינתיים נפלו הריחיים, ומאחר שכן הצדיק עליו אביי את הדין, ותלה זאת במה שלא שמע להוראת רבו.
עוד שם בגמרא מובאים דברי שמואל, שכלי שיש בו צואה (גרף של רעי) או מימי רגלים (עביט של מי רגלים) מותר להוציאם על מנת לשפוך תכולתם לאשפה. ואם רוצה להחזירן חזרה, צריך לשים בהם מים נקיים ולהחזירן. ומבררת הגמרא שההיתר להוציא לכלוך ושאר דברים מאוסים הוא לא דווקא בכלי, כמו שהיו שטעו להבין כן בדברי שמואל, אלא אף ביד עצמה מותר ליטול את הדבר המאוס ולהוציאו. כן למדה הגמרא מהוראתו של רב אשי, שהתיר לאחוז עכבר בזנבו על מנת להוציאו מן הבשמים שנכנס אליהם.
שיורי כוסות
נחלקו האמוראים בגמרא (ביצה כא א-ב) לגבי הכנת אוכל ביום טוב לנכרי, שלדעת רב הונא מותר כל זמן שיש אפשרות עקרונית לתת את האוכל לקטן ישראל. לעומת זאת דעת ר' יהושע בן לוי שאין להזמי ןאת הנכרי לסעוד עימו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. וכן בשבת אין להזמינו משום שיורי כוסות. כלומר השמש עלול לטלטל את כוסות היין שלהם ששרו בהם פת, וזה אסור לפי שהיין איסור הנאה הוא.
שואלת על זה הגמרא, למה אין היתר לטלטל שיורו כוסות אלו מדין גרף של רעי. ומתרצת שבאמת מותר, אלא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אין להזמין גוי לסעודה בשבת, דבהכי הוא עושה גרף של רעי לכתחילה במה שהגויים ישיירו בכוסותיהם יין ויצטרך לטלטלם.
עשיית גרף של רעי לכתחילה - סתירת הגמרות
משתי גמרות אלו עולה סתירה. שהגמרא בביצה לו: מתירה לעשות גרף של רעי לכתחילה, עד שהורה רבה לאביי שיכול לשים שם את מיטתו ואז יוכל להוציא את הריחיים. לעומת זאת לפי הגמרא בביצה כא: מבואר להדיא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אסור להזמין נכרי בשבת.
תירוצי הראשונים
התוספות (ביצה לו ב ד"ה תיתי) תירצו קושיה זו בשני אופנים:
- בעובדא דאביי התיר רבה משום הפסד הריחיים, דבמקום הפסד עושים גרף של רעי לכתחילה. מה שאין כן לגבי שיורי כוסות שאין שם הפסד.
- בעובדא דאביי התיר רבה לפי שאינו כל כך לכתחילה, שהרי כבר היו גשמים מזלפין בבית, מה שאין כן בהזמנת נכרי שזהו ממש לכתחילה.
כעין זה כתבו גם הרשב"א (ביצה לו ב ד"ה וכי) והמאירי (לו ב ד"ה מקום).
אמנם מרש"י (ביצה כא ב "ה וכי) מבואר שלא מקבל את התירוץ השני של התוס', שגם ללכת אל הדבר המאוס חשיב כעושה לכתחילה, ולכן כתב הרשב"א בדעתו (כא ב ד"ה וכי) כהתירוץ הראשון של התוס', דמשום פסידא מותר לעשות אף לכתחילה.
צואה
המשנה (שבת טז ז) אומרת שמותר לכפות קערה על גבי צואה של קטן. ובגמרא (שבת קכא ב) מובא שצריך לתקן ולומר 'על צואה של תרנגולין' מפני הקטן, אבל צואה של קטן עצמו ראויה היא לכלבים ומותר לטלטלה מדינא. ומקשה הגמרא מדוע התירו רק לכפות כלי על צואה של תרנגולים ולא לטלטלה ולהוציאה משום גרף של רעי, ותירצה שמדובר באשפה שבחצר, שאינה במקום שמפריע לו ולכן אין דינה כגרף של רעי.
פירוש 'מפני הקטן'
רש"י (קכא ב ד"ה מפני) פירש שהטעם שכופין את הכלי מפני הקטן הוא כדי שלא יטפח בו ויתלכלך, וכן הוא ברמב"ם (שבת כו יג) ובר"ן (בדפי הרי"ף מה א ד"ה גמרא). אבל הרי"ף (מה ב) כתב בשביל שלא יוזק.
דברי הרי"ף צריכים ביאור, שאם מפני חשש היזק היה מותר אף לטלטלה ולא רק לכפות עליה כלי, כדקיי"ל גבי קוץ ברשות הרבים.
צואה של שאר בני אדם
הרי"ף (מה ב) העתיק גמרא זו להלכה, ומתוך דבריו מבואר שגם צואה של בני אדם דינה כדין צואה של תרנגולים, ואם היא באותה חצר מותר לטלטלה מדין גרף של רעי, אבל בחצר אחרת אסור לטלטלה אלא רק לכפות עליה כלי. ומה שאמרו בגמרא שמותר לטלטל צואה מפני שראויה היא לכלבים, זה דווקא בצואה של קטן, אבל של שאר בני אדם לא. דברי הרי"ף הועתקו גם ברא"ש , וכן מבואר בדברי הרמב"ם (שבת כו יג).