גזירת הטמנה
הסיבות שבגללן גזרו חכמים שלא להטמין תבשיל מבעוד יום בדבר המוסיף הבל, ושלא להטמין משחשיכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל.
מקורות חז"ל
בבבלי (שבת לד א - לד ב) אומר רבא שהטעם שאמרו חכמים שלא להטמין תבשיל בשבת, אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, גזירה שמא ירתיח, אמנם בבין השמשות לא גזרו דסתם קדרות בין השמשות רותחות הן. והטעם שגזרו שלא להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל, שמא יטמין ברמץ שיש בה גחלת, שאם יעשה כן יש לחוש שמא יחתה בגחלים.
זו הגירסה דלפנינו, אבל לר"ח ורי"ף ורמב"ם היתה גירסה הפוכה, שהטעם שלא להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל הוא שמא תרתיח [וגם זה דלא כלפנינו: שמא ירתיח. ועיין לקמן]. ואילו הטעם שלא להטמין בשבת אף בדבר שאינו מוסיף, גזרה שמא יטמין ברמץ ויחתה בגחלים.
ובירושלמי (שבת ד א) כתוב הטעם שלא להטמין משחשיכה בדבר המוסיף הבל, לפי "שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן תשים לתוך ידו ומחזירן והן מוסיפין רתיחה, לפיכך אסרו לטמון בהן".