ברכת שהחיינו על בית או כלים חדשים

מקורות
משנה:	ברכות ט ג
בבלי:	ברכות נט ב - ס א
ירושלמי:	ברכות ט ג
רמב"ם:	ברכות י א
שולחן ערוך:	אורח חיים רכג ג

באילו תנאים יש לברך שהחיינו על חידוש כלים או בית, ומתי יש לברך.

סוגית התלמוד

המשנה (ברכות ט ג) קובעת שהקונה בית חדש או כלים חדשים מברך שהחיינו.

בגמרא (ברכות נט ב) מובאת מחלוקת אמוראים. לדעת רב הונא דווקא אם אין לו כלים כיוצא בהן, אבל אם יש לו אינו מברך ואילו לדעת ר' יוחנן אפילו יש לו כיוצא בהן מברך. ומ"מ גם לר' יוחנן אם קנה וחזר וקנה אינו מברך, שהרי לענין קנייה אינם חדשים הם לו, שהרי כבר קנה כיוצא בהם, ורק אם היו לו כלים שנפלו לו בירושה וחזר וקנה כיוצא בהם, מברך. כל זה ללישנא קמא בגמרא.
ובלישנא בתרא מביאה הגמרא את מחלוקת האמוראים באופן שונה. שגם רב הונא מודה שאם יש לו וקנה כיוצא בהם צריך לברך, ורק אם קנה וחזר וקנה אינו צריך לברך כיון שהקניה אינה חדשה לו, ואילו לדעת רבי יוחנן אפילו קנה וחזר וקנה כיוצא בהם צריך לברך,
בהמשך הגמרא מביאה מחלוקת תנאים שבה נחלקו במפורש ר' מאיר ור' יהודה על ענין זה, שלדעת ר' מאיר אם יש לו כיוצא בהם אין צריך לברך, ואילו לדעת ר' יהודה אף אם יש לו כיוצא בהם צריך לברך. ומקשה הגמרא שזה לכאורה לא מסתדר עם לישנא בתרא, שבה אמרה הגמרא שגם רב הונא מודה שאם יש לו וקנה כיוצא בהם צריך לברך, ואילו לר' יוחנן אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך, ואם כן דברי רב הונא מתאימים לדברי ר' יהודה, אך דברי ר' יוחנן דלא כמאן.
מתרצת הגמרא שבאמת ר' יהודה סובר שאפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך, ומה שנחלק עם ר' מאיר דווקא ביש לו וקנה, להודיע כוחו דר' מאיר שאפילו קנה ויש לו אין צריך לברך.

הפוסקים כולם הכריעו הלכה כר' יוחנן, שקיימא לן הלכה כר' יוחנן לעומת רב, וכל שכן לעומת רב הונא תלמידו. וכן הכריעו כלישנא בתרא, ולכן מי שקנה כלים וחזר וקנה כיוצא בהם חוזר ומברך שהחיינו, אפילו שכבר קנה כיוצא בהם בעבר.
כן פסקו הרי"ף (מד א), התוספות (מט ב ד"ה ורבי), הרי"ד (פסקים ברכות נט ב), הרא"ש (ט טז), הטור (אורח חיים רכג) והשלחן ערוך (רכג א).
אמנם הרשב"א (ס א ד"ה לישנא) שהיה נראה לו לפסוק הלכה כלישנא קמא, הן מחמת הספק שיש להקל בו בברכות דרבנן, והן מחמת שהברייתא דר' מאיר ור' יהודה אתיא כפשוטה לפי לישנא קמא, ולפי זה אם קנה וחזר וקנה אינו מברך. אך סיים הרשב"א שראה לפוסקים שפסקו כלישנא בתרא, ומשמע שמבטל דעתו אליהם.
גם במאירי (ס א ד"ה לישנא) מובא שיש שפסקו כר' יוחנן בלישנא קמא, לפי שבכל ספק בברכות דרבנן יש להקל. אבל המאירי עצמו כתב שאין נראה כן.

מיוחד בדבר הוא הרמב"ם (ברכות י א) שכתב שיש לברך שהחיינו בין יש לו כיוצא בהן ובין אין לו, משמע שפוסק כלישנא קמא אליבא דר' יוחנן, ודווקא שיש לו בירושה וכד', אם קנה וחזר וקנה אינו מברך. ובאמת הרמ"ך תמה עליו בזה.
בכסף משנה כתב לתרץ שכיון שלישנא בתרא איתותב מהברייתא, פסק הרמב"ם כלישנא קמא. ואף שהגמרא תירצה בדוחק שכחא דהיתרא עדיפא ליה, לא שייך כל כך לישנא דהיתרא באין צריך לברך.

המגן אברהם (רכג ה) כתב שלא ראה שנזהרים בברכה זו, ולימד עליהם זכות, אבל סיים שאין להקל.
ובפרי מגדים (אשל אברהם ה) כתב לברך בלא שם ומלכות.

ברכת מלביש ערומים

כתב הרב אליה רבה (ז) שקודם ברכת שהחיינו יברך 'מלביש ערומים', אמנם אם לובשו בבוקר יכוון לפוטרו בברכות השחר. והובאו דבריו גם בפרי מגדים (אשל אברהם ה).

שיטת הירושלמי בענין כלים ישנים

איתא בירושלמי (ברכות ט ג) ש'חדשים' שכתוב במשנה הוא לאו דווקא אלא אפילו שחקים, כלומר ישנים, שהם חדשים לו, מברך.
וכתב הרשב"א (נט ב ד"ה בנה) בשם הראב"ד שלפי זה מה שנקטה המשנה חדשים הוא לאפוקי היכא שמכרן וחזר וקנה את אותם כלים בעצמם, שבזה אינו מברך אף לירושלמי, וכן הביא המאירי (נט ב ד"ה המשנה החמישית) בשם גדולי המפרשים, ועוד מבואר במאירי שבדברי הירושלמי כלולים אף אם קנה בית ישן מברך דומיא דכלים ישנים, ולאו דווקא על בניית בית חדש, הואיל ולדידו הוא חדש.

בהגהות מיימוניות (ברכות י א) מובא בשם רבנו יהודה, שגם לירושלמי מברך דווקא כשהחקים שהם חשובים קצת כעין חדשים.

מסקנת ההלכה

הרי"ף והרמב"ם לא הביאו דברי הירושלמי הללו.

בטור ובשלחן ערוך (אורח חיים רכג ג) הביאו להלכה דברי הירושלמי הללו, שאם הם חדשים אצלו מברך, והביאו אף דברי הראב"ד שאם מכרן וחזר וקנאן אינו מברך.

שיטת הירושלמי בענין קיבל כלים במתנה

איתא בירושלמי (ברכות ט ג) שאם קיבל כלים במתנה, מברך הטוב והמיטיב. והתוספות (נט ב ד"ה ורבי) נתקשו בדבר שהרי לא מצינו ברכת הטוב והמיטיב אלא בדאיתא אחרינא בהדיה. והרא"ש (ט טז) תירץ שיש כאן טוב גם לנותן, שאם המקבל הוא עני הרי שעשה בזה מצות צדקה, ואם המקבל עשיר הוא, הרי שהנותן שמח במה שהסכים לקבל מתנתו. והאחרונים (מעדני יום טוב ס, יעב"ץ א) הביאו כעין ראיה לזה מהגמרא בקידושין (ז א) באומרת הילך מנה ואקדש אני לך, דחשיב כממון ממש.
אבל הגר"א (הגהות על הרא"ש א) כתב שדברים אלו חלושים שאם כן אף הנותן יברך, וזה לא מצאנו. וכתב שהירושלמי סובר שאם הוא דבר חדש מברך הטוב והמיטיב, וכן הדין בקיבל או ירש וכד', אבל אם קנה הרי החליף מעות בכלים ואין זו שמחה גמורה.

וברשב"א (נט ב ד"ה בנה) כתב שבגמרא שלנו משמע דלא כהירושלמי בזה, שלפי הבבלי אין חילוק בין אם קנה לבין אם ניתן לו במתנה. וכתב שכן דעת הראב"ד. משמע בדבריו שגם לפי הבבלי יש לברך בניתן לו במתנה, אלא שמברך את ברכת שהחיינו ולא הטוב והמיטיב, וכן משמע במאירי (ס א ד"ה לישנא).

בטור (אורח חיים רכג) הביא בשם הסמ"ק את דברי הירושלמי כפשוטם, שאם מקבל במתנה מברך הטוב והמיטיב, שמיטיב לו ולנותן.

בתפארת ישראל על המשניות (יכין טו) כתב כהירושלמי שאם מקבל הוא מתנה מברך הטוב והמיטיב.

על אלו כלים מברכים

כתבו התוספות (נט ב ד"ה ורבי) בשם ר"י שדוקא על בגדים חשובים מברכים שהחיינו, דומיא דבית חדש שהוא חשוב, אבל בגדים שאינם חשובים כמנעלים ואנפילאות וחלוק וכיו"ב אין צריך לברך עליהם.
דברים אלו הובאו ברא"ש (ט טז) והוסיף שלו נראה שהכל לפי מה שהוא אדם, שיש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בבגדים חשובים. והביא לזה ראיה ממסכת נדרים (מט ב) שרב יהודה היה מברך 'ברוך שעטני מעיל' לפי שהיה חשוב בעיניו לרוב עניותו, וכן העתיק הטור (אורח חיים רכג) לדינא. אמנם בתוספות רא"ש (ס א ד"ה ורבי) הדברים מובאים כפי שהם בתוס' בלא תוספת.
המאירי (ס א ד"ה לישנא) כתב שאין נראה לו כדעת התוס' אלא על כל הכלים מברכים, שבמשנה כל הכלים במשמע. גם מבואר בדבריו שאף לדעת התוס' אינו חובה לברך על בגדים שאינם חשובים, אבל בתורת רשות מותר לברך.

בתרומת הדשן (לז) כתב שיש לנהוג כדברי התוס' שלא לברך על בגדים שאינם חשובים כלל, אבל כלים חשובים קצת כבגדי צמר וכיוצא שבני אדם רגילים לחדשם לפרקים, מברכים עליהם.

ברכה על ספרים

המגן אברהם (ה) כתב שדווקא על כלי תשמיש יש לברך, אבל על ספרים חדשים אין לברך, דמצוות לאו להינות ניתנו. אבל הביא בשם ברכת רמ"מ לברך על ספרים.
גם בתפארת ישראל על המשניות (יכין יד) כתב שעל קניית ספרים יש לברך שהחיינו, שהרי התורה יקרה היא מפנינים.

על איזה בית מברכים

בית כנסת

דנו הפוסקים האם על בניית בית כנסת חדש יש לברך שהחיינו.

זמן הברכה

כתב הרשב"א (נט ב ד"ה בנה) שאת הברכה יש לברך בשעה שקונה אותם ולא בשעה שלובש אותם, אף שעדיין לא נשתמש בהם, לפי שאין ברכה זו אלא על שמחת הלב, וכתב שכן משמע מן הירושלמי, וכן כתב גם הרא"ש בפסקים (ט טז) ובתוספות רא"ש (ס א ד"ה גרסינן). וכן הביא בהגהות מיימוניות (ברכות י א) בשמו. וכן העתיק הטור (אורח חיים רכג).
אמנם בשיטה מקובצת (נט ב ד"ה בנה) מובא בשם יש אומרים שאין לברך אלא עד שיתמש בהם, שידור בבית וילבש הכלים.
במאירי (ס א ד" לישנא) הביא שתי הדעות והכריע מתוך דברי הירושלמי כדעת הרשב"א, שיש לברך בשעת קניה.

ר' עקיבא איגר בגליון השלחן ערוך הסתפק, האם אפשר לברך על כלים לא טבולים בשעת קניה, שהרי אינם ראויים עדיין לשימוש, וכן הסתפק בבנה בית וטרם קבע בו מזוזה, אם יכול כבר לברך, ונשאר בצריך עיון למעשה.

נוסח הברכה

במשנה לא מובא נוסח הברכה במלואו, רק מוזכרת המילה 'שהחיינו'. גם בגמרא בסוגיין אין פירוט של הנוסח, אבל לעיל בסוגית הטוב והמיטיב על ירידת גשמים, מובאת ברייתא שבה מפורט נוסח הברכה: 'ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה'.ובהמשך בנוסח 'ברוך שהחיינו וקיימנו'. אמנם בכמה מקומות בתלמוד (ברכות - לז ב, נד א, נח ב. פסחים ז ב, קכא ב. סןכה מו א. מנחות מב א) מצאנו נוסח הברכה במלואו 'ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.