ברכת שהחיינו על בית או כלים חדשים

מקורות
משנה:	ברכות ט ג
בבלי:	ברכות נט ב - ס א
ירושלמי:	ברכות ט ג
רמב"ם:	ברכות י א
שולחן ערוך:	אורח חיים רכג ג

באילו תנאים יש לברך שהחיינו על חידוש כלים או בית, ומתי יש לברך.

סוגית התלמוד

המשנה (ברכות ט ג) קובעת שהקונה בית חדש או כלים חדשים מברך שהחיינו.

בגמרא (ברכות נט ב) מובאת מחלוקת אמוראים. לדעת רב הונא דווקא אם אין לו כלים כיוצא בהן, אבל אם יש לו אינו מברך ואילו לדעת ר' יוחנן אפילו יש לו כיוצא בהן מברך. ומ"מ גם לר' יוחנן אם קנה וחזר וקנה אינו מברך, שהרי לענין קנייה אינם חדשים הם לו, שהרי כבר קנה כיוצא בהם, ורק אם היו לו כלים שנפלו לו בירושה וחזר וקנה כיוצא בהם, מברך. כל זה ללישנא קמא בגמרא.
ובלישנא בתרא מביאה הגמרא את מחלוקת האמוראים באופן שונה. שגם רב הונא מודה שאם יש לו וקנה כיוצא בהם צריך לברך, ורק אם קנה וחזר וקנה אינו צריך לברך כיון שהקניה אינה חדשה לו, ואילו לדעת רבי יוחנן אפילו קנה וחזר וקנה כיוצא בהם צריך לברך,
בהמשך הגמרא מביאה מחלוקת תנאים שבה נחלקו במפורש ר' מאיר ור' יהודה על ענין זה, שלדעת ר' מאיר אם יש לו כיוצא בהם אין צריך לברך, ואילו לדעת ר' יהודה אף אם יש לו כיוצא בהם צריך לברך. ומקשה הגמרא שזה לכאורה לא מסתדר עם לישנא בתרא, שבה אמרה הגמרא שגם רב הונא מודה שאם יש לו וקנה כיוצא בהם צריך לברך, ואילו לר' יוחנן אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך, ואם כן דברי רב הונא מתאימים לדברי ר' יהודה, אך דברי ר' יוחנן דלא כמאן.
מתרצת הגמרא שבאמת ר' יהודה סובר שאפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך, ומה שנחלק עם ר' מאיר דווקא ביש לו וקנה, להודיע כוחו דר' מאיר שאפילו קנה ויש לו אין צריך לברך.

הפוסקים כולם הכריעו הלכה כר' יוחנן, שקיימא לן הלכה כר' יוחנן לעומת רב, וכל שכן לעומת רב הונא תלמידו. וכן הכריעו כלישנא בתרא, ולכן מי שקנה כלים וחזר וקנה כיוצא בהם חוזר ומברך שהחיינו, אפילו שכבר קנה כיוצא בהם בעבר.
כן פסקו הרי"ף (מד א), התוספות (מט ב ד"ה ורבי), הרמב"ם (ברכות י א), הרא"ש (ט טז), הטור (אורח חיים רכג) והשלחן ערוך (רכג א).

שיטת הירושלמי בענין כלים ישנים

איתא בירושלמי (ברכות ט ג) ש'חדשים' שכתוב במשנה הוא לאו דווקא אלא אפילו שחקים, כלומר ישנים, שהם חדשים לו, מברך.

שיטת הירושלמי בענין קיבל כלים במתנה

איתא בירושלמי (ברכות ט ג) שאם קיבל כלים במתנה, מברך הטוב והמיטיב. והתוספות (נט ב ד"ה ורבי) נתקשו בדבר שהרי לא מצינו ברכת הטוב והמיטיב אלא בדאיתא אחרינא בהדיה. והרא"ש (ט טז) תירץ שיש כאן טוב גם לנותן, שאם המקבל הוא עני הרי שעשה בזה מצות צדקה, ואם המקבל עשיר הוא, הרי שהנותן שמח במה שהסכים לקבל מתנתו. והאחרונים (מעדני יום טוב ס, יעב"ץ א) הביאו כעין ראיה לזה מהגמרא בקידושין (ז א) באומרת הילך מנה ואקדש אני לך, דחשיב כממון ממש.
אבל הגר"א (הגהות על הרא"ש א) כתב שדברים אלו חלושים שאם כן אף הנותן יברך, וזה לא מצאנו. וכתב שהירושלמי סובר שאם הוא דבר חדש מברך הטוב והמיטיב, וכן הדין בקיבל או ירש וכד', אבל אם קנה הרי החליף מעות בכלים ואין זו שמחה גמורה.

על אלו כלים מברכים

כתבו התוספות (נט ב ד"ה ורבי) בשם ר"י שדוקא על בגדים חשובים מברכים שהחיינו, דומיא דבית חדש שהוא חשוב, אבל בגדים שאינם חשובים כמנעלים ואנפילאות וחלוק וכיו"ב אין צריך לברך עליהם.
דברים אלו הובאו ברא"ש (ט טז) והוסיף שלו נראה שהכל לפי מה שהוא אדם, שיש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בבגדים חשובים. והביא לזה ראיה ממסכת נדרים (מט ב) שרב יהודה היה מברך 'ברוך שעטני מעיל' לפי שהיה חשוב בעיניו לרוב עניותו.
בתרומת הדשן (לז) כתב שיש לנהוג כדברי התוס' שלא לברך על בגדים שאינם חשובים כלל, אבל כלים חשובים קצת כבגדי צמר וכיוצא שבני אדם רגילים לחדשם לפרקים, מברכים עליהם.