ברכות התורה

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מקורות
בבלי:	ברכות יא ב, כא א
ירושלמי:	ברכות א ה, ז א
רמב"ם:	תפילה ז י-יא
שולחן ערוך:	אורח חיים מז

החובה לברך קודם לימוד תורה, נוסח הברכות ומתי מברכים.

חובת ברכות התורה

הגמרא (ברכות יא ב) מביאה דברי רב יהודה בשם שמואל, שמי שהשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה אך מי שקרא קריאת שמע לא צריך לברך קודם לימודו לפי שכבר נפטר בברכת 'אהבה רבה'
בירושלמי (ברכות א ה) מובאים הדברים באופן דומה בשם שמואל, שלאחר קריאת שמע אינו צריך לברך, אך שם מוסיף ר' בא תנאי - והוא ששנה על אתר.

מתוך הדברים עולה שישנה חובה לברך ברכות התורה קודם הלימוד. ולהלן יתבאר גדר החיוב אם מדאורייתא או מדרבנן ואם יש איסור ללמוד בלא ברכה, על איזה סוג לימוד מברכים, מהו נוסח הברכה, ומתי צריך לברך את הברכות - האם כל פעם קודם שלומד, או שבברכה אחת פוטר את לימודו של כל היום.

מדאורייתא או מדרבנן

הגמרא (ברכות כא א) אומרת מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" (דברים לב ג). וכעין זה בירושלמי (ברכות ז א) למדו מפסוק זה שלימוד תורה טעון ברכה לפניו. ונחלקו הפוסקים האם ניתן ללמוד מכאן שישנה חובה מהתורה לברך ברכות התורה קודם הלימוד, או שהחובה היא מדרבנן ויש כאן רק אסמכתא בעלמא.
עוד מובא במדרש רבה (דברים ח ב) מנין לתורה שטעונה ברכה לפניה, שנאמר: "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" - קודם מברך ואחר כך לומד חוקיו.

הרמב"ן בהשגות לספר המצוות (שכחת העשין טו) כותב שברכה קודם לימוד תורה היא מצוות עשה, ולמד כן מהגמרא הנ"ל. והוסיף שיש למנותה בפני עצמה במנין המצוות לפי שאינה חלק ממצוות לימוד תורה, כשם שמקרא ביכורים הוא מצוה בפני עצמה ואינו חלק ממצוות הבאת הביכורים.

הרמב"ם שם לא הזכיר דבר זה כמצוות עשה, ודנו המפרשים בדבריו האם דעתו שאין זה חובה מן התורה אלא קרא אסמכתא בעלמא הוא, או שמא יש חובה מהתורה לברך, אלא שזה כלול במצוות לימוד תורה.

על מה מברכים

בגמרא שם מובאת מחלוקת אמוראים אל איזה סוג של לימוד תורה צריך לברך.
לדעת רב הונא יש לברך על מקרא, כלומר על פסוקים שקורא, אך אם לומד מדרש אינו צריך לברך. לדעת ר' אלעזר גם על מדרש יש לברך, אך על משנה אינו מברך. ואילו דעת ר' יוחנן היא שאף על משנה מברכים ברכות התורה, אך על תלמוד אין צריך לברך.
דעה אחרונה היא דעת רבא שגם על תלמוד צריך לברך, וישנה עדות של ר' חייא בר אשי שכן היה עושה רב שהיה שונה לפני התלמידים בספרא דבי רב, שהיה קודם לכן נוטל ידיו ומברך ברכות התורה, ורק לאחר מכן שונה לתלמידים.

בירושלמי (ברכות א ה) מובא שדעת ר' חונה שעל מדרש צריך לברך, אך על הלכות א"צ לברך. ולדעת רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך. ומעיד שם ר' חייא בר אשי שנוהגין היו כשישבו לפני רב לברך בין למדרש בין להלכות.

נוסח הברכות

בגמרא אומר רב יהודה בשם שמואל שהברכה היא: "ברוך אתה יי אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה".
ר' יוחנן מסיים בה: "הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל".
רב המנונא אומר: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה". ומוסיף רב המנונא שם שברכה זו היא המעולה שבברכות.
ומסיימת הגמרא שלכן צריך לומר את כולן.

שתי ברכות או שלוש ברכות

הראשונים דנו האם התוספת שמוסיף ר' יוחנן "הערב נא", כוונתו להוסיף המשך לאותה ברכה שאמר רב יהודה, ובעצם זוהי ברכה אחת (וכולם יחד שתי ברכות), או שמא "הערב נא" היא ברכה בפני עצמנ, ויש כאן שתי ברכות שונות (וכולן יחד שלוש).
מדברי רש"י (ד"ה ור' יוחנן) מבואר שיש כאן ברכה אחת, שהוא כותב שהטעם שר' יוחנן מוסיף את התוספת "הערב נא" היא כדי שהברכה תהיה פותחת בברוך וחותמת בברוך. הרי שסובר שזוהי אותה ברכה.

למדני חוקיך

רש"י (ד"ה ברוך אתה) כותב שאין לגרוס בסוף הברכה של ר' יוחנן "ברוך אתה יי למדני חוקיך", שזהו לשון בקשה ולא הודאה על העבר. וכן כתבו התוספות (ד"ה ה"ג ברוך).

מתי מברכים

האם מספיק לברך פעם אחת ביום

שאלו התוספות (ד"ה שכבר נפטר) מדוע אין חובה לברך בכל פעם שאדם יושב ללמוד, ומה זה שונה מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה אפילו כמה פעמים ביום?
ותירצו התוספות, שבלימוד תורה אין אדם מסיח דעתו, לפי שכל שעה מחוייב הוא ללמוד, ולכן גם כשאינו לומד נחשב הדבר כאילו הוא לומד בלי הפסקה, כדכתיב 'והגית בו יומם ולילה'.

הפסק לילה ושינה

דעת רבנו תם המובאת בתוספות (ד"ה שכבר נפטר) שאדם שקם בלילה על מנת ללמוד, אינו צריך לברך ברכת התורה, לפי שברכת התורה פוטרת משחרית עד שחרית. וכתבו התוספות על דבריו ש'לא נהירא'.

בתוספות רא"ש כתוב (יא ב ד"ה משקרא) שהישן שנת קבע על מיטתו ביום, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך.

האם חובה ללמוד מיד לאחר הברכה

לפי האמור בירושלמי הנ"ל שאומר 'והוא ששנה לאלתר', מבואר לכאורה שיש חובה ללמוד מיד לאחר הברכה. אמנם הירושלמי לא הזכיר זאת אלא על מי שנפטר באהבה רבה, ודנו הראשונים מה הדין לגבי מי שבירך את ברכות התורה עצמן קודם קריאת שמע, האם חייב ללמוד מיד או לא, וכן מה דעת הבבלי, שלא הזכיר חובה זו ללמוד לאלתר.
עוד יש לדון בדעת הירושלמי, האם כוונתו שצריך ללמוד מיד לאחר התפילה כדי שתחשב לו ברכת אהבה רבה לברכת התורה, או שדי בזה שקורא קריאת שמע, שנחשבת היא ללימוד תורה.

התוספות (ד"ה שכבר) הביאו דברי ר"י שלא קיימא לן כהירושלמי בזה, אלא כהבבלי שלא הזכיר חובה זו ללמוד לאלתר. והוסיף שגם לירושלמי אינו חובה אלא למי שנפטר באהבה רבה, שעיקרה נתקנה לקריאת שמע ולכן אם לא לומד מיד הרי הוא מסיח דעתו ממנה, אך ברכות התורה עצמן שעיקרן לפטור לימוד תורה פוטרות הן כל היום. לכן פסק ר"י למעשה שמי שאינו לומד מיד אחר התפילה לפי שהוא טרוד ואינו לומד עד אמצע היום, אינו חייב לברך שוב לפני שמתחיל ללמוד
בסוף דבריהם הביאו התוספות שהצרפתים נהגו לומר פסוקים וברכת כהנים ומשנת 'אלו דברים שאין להם שיעור' וברייתא ד'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן', וזאת על פי הירושלמי שמצריך ללמוד על אתר. אך סיימו התוספות שאין צורך בכך, וכמבואר לעיל.

הרא"ה (יא ב ד"ה פי') הבין את הירושלמי באופן אחר. שהתנאי שאמר ר' בא - 'והוא ששנה על אתר' אין הכוונה שבאופן זה פטרה ברכת אהבה רבה את הלימוד של כל היום, אלא שמה ששנה על אתר, אותו פטרה ברכת אהבה רבה, אך אם הפסיק ולאחר מכן רוצה לחזור וללמוד, צריך לברך שוב את ברכת התורה הרגילה. וטעם הדבר מסביר הרא"ה, כיון שברכת אהבה רבה אינה ברכה מיוחדת ללימוד תורה, אלא שכיון שגם קריאת שמע בכלל לימוד תורה הוא, לכן זה פוטר גם את ממה ששונה לאלתר. אך מה שלומד בהמשך היום, אין זה פוטר.
כדברי הרא"ה העתיק גם תלמידו הריטב"א (יא ב ד"ה אמר רב יהודה).
מדבריהם מדוייק שברכת התורה הרגילה פוטרת אף אם לא שנה לאלתר, כלומר אין צורך לקרוא פסוקים מיד לאחר קריאת התורה, וכמו שכתבו התוספות שכן היא דעת הבבלי, ולדבריהם זוהי גם דעת הירושלמי.

הרשב"א (יא ב ד"ה השכים) כותב בשם הראב"ד שיש שגורסים בירושלמי 'והוא שקרא על אתר', כלומר שקרא קריאת שמע מיד לאחר הברכה. ולפי גירסה זו ברכת 'אהבה רבה' פטרה את הלימוד של כל היום, כיון שקרא אחריה קריאת שמע. אמנם לפי הגירסאות שגורסות 'והוא ששנה על אתר', אין כאן פטור אלא על הלימוד שלומד מיד בסמוך, אך אם הפסיק וחזר וקרא צריך לחזור ולברך.