הבדלים בין גרסאות בדף "ברכות התורה"

מובא ב'''אבודרהם''' (ברכות השחר ד"ה ואם) שואם השכים קודם התפלה לכתוב בדברי תורה חייב לברך ברכת התורה כמו ללמוד, רק שלא יהא כותב בדברי הרשות. וכן פסק להלכה ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים מז ג) והוסיף שאע"פ שאינו קורא בכתיבתו צריך לברך.

<BR/>אמנם דעת '''בעל המאור''' שיש כאן ג' ברכות, ודייק זאת מלשון הגמרא 'נימרינהו לכולהו' משמע שיש כאן הרבה ברכות ולא רק שתים. והוסיף שג' הברכות הן כנגד תורה, משנה ומדרש ר' ישמעאל. אמנם מתחילת דבריו משמע שר' יוחנן שהוסיף ברכת 'הערב נא' הוסיף חתימה לברכתו של שמואל, ולפי זה יש כאן רק שתי ברכות. ועמד על סתירה זו ה'''ראב"ד''' בהשגותיו שם.

<BR/>גם מלשון ה'''רי"ף''' (ה ב) נראה שסובר שהם שתי ברכות שונות, שהרי"ף לא כותב כלשון הגמרא שר' יוחנן '''מסיים בה''', אלא ר' יוחנן '''אמר'''. וגם גורס 'הערב' בלא וי"ו. וכן גורס הוא כבעל המאור 'הלכך נימרינהו לכולהו'. וכן כותב ה'''רמב"ם''' במפורש (תפילה ז י-יא) שהן שלוש ברכות. אמנם יש מחלוקת בנוסחאות האם הוא גורס 'הערב נא' או 'והערב נא'.  

<BR/>אמנם הוסיף הרא"ש שהירושלמי משום היסח הדעת דיבר, ולכן גם בברכת התורה צריך לשנות לאלתר משום היסח הדעת וכן צריך שלא יסיח דעתו בשאר ביום, מ"מ אותם אנשים שרגילים תמיד לעסוק בתורה, וגם בזמן שעסוקים בענייניהם ממהרים לחזור ללימודם, ודעתם על לימודם, לא חשיב הפסק לענין ברכות התורה.

ה'''רמב"ם''' (תפילה ז יא) כתב שבכל יום חייב אדם לברך שלוש ברכות אלו, ואחר כך קורא מעט מדברי תורה. ושהמנהג הוא לקרוא פסוקי ברכת כהנים, ויש שקוראים פרשת התמיד, ויש מוסיפים משנה וברייתות.

<BR/>

מדבריו נראה שגם בברכת התורה עצמה צריך לסמוך לה לימוד מיד לאחריה. ואפשר שלמד כן מתוך דברי הירושלמי, שהחובה לשנות לאלתר היא לאו דווקא בברכת אהבה רבה, אלא גם בברכת התורה עצמה. וזוהי גם דעת הצרפתים שמביאים התוספות (ד"ה שכבר) בסוף דבריהם, שהיו נוהגים לקרוא פסוקי 'ברכת כהנים' ומשנת 'אלו דברים שאין להם שיעור' וברייתא 'ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהן'.  

ייתכן שהם הבינו כפי הפירוש הראשון שהובא לעיל, שהחובה ללמוד לאלתר הוא כדין שאר ברכות המצוות דבעינן [[עובר לעשייתן]], ולכן הוא הדין לשאר ברכות התורה. ולפי דבריהם גם אין לחוש כלל להפסק ולהיסח הדעת במשך ביום, לא בברכות התורה ולא באהבה רבה.

ב'''שו"ת רש"י''' (רסא) מובא שהרב ר' שמעיה זצ"ל, תלמידו של רש"י כתב שרש"י כשהיה משכים לעסוק בתורה מברך ברכות התורה, וכשהלך לביהכ"נ לומר ברכות ופסוקי דזמרה חוזר ומברך בתורה, כמו באותן הימים שלא השכים ללמוד. ונתן טעם לדבריו, כמו שברכת התורה כשעולה לתורה לא נחשבת ברכה לבטלה, אף על פי שכבר בירך קודם, ה"ה דלא חשיב כאן ברכה לבטלה. והביא דברים אלו ה'''רשב"א''' בחידושיו. וכתב הרשב"א שתוספות חלקו עליו ואמרו שאינו דומה לקורא בתורה ששם בלאו הכי צריך לברך מפני שכך תיקנו על קריאה בציבור.

<BR/>וכן דעת ה'''רא"ש''' בתוספותיו (יא ב ד"ה משקרא) ובפסקים (א יג) שהמשכים ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכות התורה לפני לימודו, ושוב אינו צריך לברך בבית הכנסת בשביל פסוקי הקרבנות שקורא קודם התפילה.  

עוד כתב ה'''רא"ש''' שהישן שנת קבע על מיטתו ביום, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך.

ב'''אגור''' (א) כתוב בשם '''רבנו שמחה''' ששינה ומרחץ ובית הכסא חשובים הפסק וצריך לחזור ולברך. ובשם '''מהר"ח אור זרוע''' כתב שאחר צרכים גדולים אין צריך לברך, שאין מסיח דעתו מההלכות שצריך להיזהר בהם, כגון גילוי טפח וקינוח וכד'.

<BR/>וסיים בשם אביו '''רבי יהודה לנדא''' שלא לברך ביום אפילו אחר שנת קבע, ושכן ראוי לעשות, כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת לא הפסיד לפי שברכות אינן מעכבות.

<BR/>ה'''בית יוסף''' (מז) כתב שלדעתו אפילו אם היו מברכים לאחר המצוות, אין לברך על לימוד תורה לאחריה, מפני שמצותה להגות בה כל היום וכל הלילה, ולכן לא שייך לברך לאחריה.