ברכה על גרעיני דגן שלמים או שבורים

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

ברכה ראשונה ואחרונה על חמשת מיני דגן שבישלם בגרעיניהן, שלמים או שבורים.

גרעינים שבורים

בגמרא (ברכות לז א) מובאת ברייתא האומרת, שעל מעשה קדרה יש לברך מזונות ומעין שלוש. ועוד תניא - "אלו הן מעשה קדרה חילקא וטירגיס, סולת, זריז וערסן ואורז".
ופירשו רש"י והראשונים ששמות אלו הם בעצם גרעיני חיטה לאחר שחילקום לשנים לשלושה לארבעה או לחמישה.
וכן כתבו להלכה כל הראשונים וכן הוא ברמב"ם (ברכות ג ד), ובשלחן ערוך (רח ב), שדגן שכתשו או חילקו ובישלו בקדרה ברכתו 'בורא מיני מזונות'.

גרעינים שלמים

ברכה ראשונה

מבואר מהגמרא לעיל, שכאשר הגרעינים הם שלמים, אינו נחשב מעשה קדרה לענין ברכה, ואין ברכתו מזונות אף שהוא מחמשת מיני דגן, ורק כאשר הגרעינים מחולקים, מקבלים הם דין של מעשה קדרה.
ובסמוך מביאה הגמרא ברייתא נוספת, שקובעת שהכוסס את החיטה, כלומר כאשר הגרעינים חיים, מברך בורא פרי האדמה.
כלומר עולה מדברי הברייתות, שגרעינים מחמשת מיני דגן שהם שלמים, בין אם בישלן ובין אם אכלן חיים, מברך בורא פרי האדמה.

וכן מבואר לכאורה מתוך דברי הרמב"ם (ברכות ג ד), שכתב שדגן שחילקו או או כתשו ובשלו בקדרה, כגון ריפות וגרש כרמל, הרי הם מעשה קדרה וברכתם מזונות. משמע שאם בישל את הגרעין שלם, אינו מברך מזונות.
ותלמידי רבנו יונה (כו א) כתבו להדיא, שדווקא על חביץ קדרה מברך מזונות, והיינו כשנכתשו החיטים ונדבקו, אבל אם בישל החיטים שלמים והגרעינים עומדים שלמים, אינו מברך עליהם אלא בורא פרי האדמה, כשם שמברך הכוסס את החיטה. וכן למד הבית יוסף (רח ד"ה והני מילי) בדעת התוספות (ד"ה הכוסס) והרא"ש (ו ט).
גם המאירי (לז א ד"ה כל תבשיל שהוא) סובר שאם מבשל תבשיל מחמשת מיני דגן ולא נתבקעו, מברך עליו בורא פרי האדמה בתחילתו, ובורא נפשות בסופו. אבל אם נתבקעו בבישול, או שחלקן בעודם חיים לשנים או לשלוש או לארבע או לחמש, מברך מזונות ומעין שלוש.

הכוסס שעורים

הכלבו (כד) כתב ששיבולים של שעורים שחרכן באור מברך שהכל, ושכן ר"י הורה שהכוסס שעורים מברך שהכל.

שלחן ערוך ואחרונים

בשלחן ערוך (רח ד) פסק ככל הראשונים שגרעינים שלמים אפילו שלוקים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה.
אלא שלעיל מיניה (ב) כתב שחמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, מברך מזונות. משמע אפילו שבישל את הגרעינים בלא שחילקם.

האחרונים יצאו ליישב את הסתירה בשלחן ערוך.
במגן אברהם (ב) כתב לחלק, דהכא איירי ששלקו עד שנתמעך, ולכן ברכתו מזונות. ומוסיף המג"א שאם מבשל חיטים שלמים בלא להסיר הקליפה, הרי שאינם נדבקים ומברך בורא פרי האדמה, אך אם כבר הסיר הקליפה ובישלם, הרי הם נדבקים ומברך מזונות. וכתב שכן היא גם דעת הרמב"ם ותלמידי רבנו יונה. וסיים 'ודווקא שנתמעכו יפה'.
הגר"א בביאורו (ד"ה ששלקן) כתב שיש טעות סופר בשלחן ערוך וצ"ל 'שחלקן' במקום 'ששלקן' וכמו שכתוב ברמב"ם. ולפי זה יוצא שדעתו שכל שהגרעינים שלמים, אפילו נדבקו ונתמעו, מברך האדמה. ורק אם חילקן קודם הבישול ברכתם 'מזונות'. גם בלבוש (ב) השמיט את המילה 'שלקן', וכתב הרב אליה רבה (ב) שהוא מטעם הסתירה הנ"ל, אבל הוסיף להלכה, שאם נתמעכו ונתדבקו ע"י הבישול, דינן ככתשן ומברך 'מזונות'.

המשנה ברורה (ג) הסכים לדברי הגר"א שיש ט"ס בלשון השו"ע, אבל גם הסכים לדינא לדברי המג"א שאם נתמעכו בבישול, אף שנתנם בקדרה שלמים בקליפתן, מברך בורא מיני מזונות.

דיוני האחרונים

ראוי לאכילה או לשתיה

הרמב"ם (ברכות ג י) כתב לחלק, שכאשר תערובת הקמח והמים התבשל והוא עבה וראוי לאכילה וללעיסה, מברך מזונות ומעין שלוש, אך אם היה רך וראוי לשתיה מברך שהכל ובורא נפשות.

פת

כתב המאירי (לז א ד"ה כל תבשיל מאלו) שהוא הדין לקמח מחמשת המינים שעירבו עם קמח משאר מינים ועשה מהם פת, שמברך המוציא וברכת המזון.