הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה על גרעיני דגן שלמים או שבורים"
| שורה 8: | שורה 8: | ||
<BR/>'''תלמידי רבנו יונה''' כתבו (כו א), שדווקא על [[ברכה על תבשיל שיש בו מין דגן|חביץ קדרה מברך מזונות]], והיינו כשנכתשו החיטים ונדבקו, אבל אם בישל החיטים שלמים והגרעינים עומדים שלמים, אינו מברך עליהם אלא בורא פרי האדמה, כשם שמברך ה[[כוסס את החיטה]]. | <BR/>'''תלמידי רבנו יונה''' כתבו (כו א), שדווקא על [[ברכה על תבשיל שיש בו מין דגן|חביץ קדרה מברך מזונות]], והיינו כשנכתשו החיטים ונדבקו, אבל אם בישל החיטים שלמים והגרעינים עומדים שלמים, אינו מברך עליהם אלא בורא פרי האדמה, כשם שמברך ה[[כוסס את החיטה]]. | ||
=== שלחן ערוך ואחרונים === | |||
<BR/>ב'''מגן אברהם''' (ב) כתב לחלק, דהכא איירי ששלקו עד שנתמעך. ומוסיף המג"א שאם מבשל חיטים שלמים בלא להסיר הקליפה, הרי שאינם נדבקים ומברך בורא פרי האדמה, אך אם כבר הסיר הקליפה ובישלם, הרי הם נדבקים ומברך מזונות. וכתב שכן היא גם דעת הרמב"ם ותלמידי רבנו יונה. וסיים 'ודווקא שנתמעכו יפה'. | ב'''שלחן ערוך''' (רח ד) פסק ככל הראשונים שגרעינים שלמים אפילו שלוקים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה. <BR/> | ||
<BR/>ה'''גר"א''' בביאורו (ד"ה ששלקן) כתב שיש טעות סופר בשלחן ערוך וצ"ל 'שחלקן' במקום 'ששלקן' וכמו שכתוב ברמב"ם. | אלא שלעיל מיניה (ב) כתב שחמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, מברך מזונות. משמע אפילו שבישל את הגרעינים בלא שחילקם. | ||
גם ב'''לבוש''' (ב) השמיט את המילה 'שלקן', וכתב הרב '''אליה רבה''' (ב) שהוא מטעם הסתירה הנ"ל | |||
האחרונים יצאו ליישב את הסתירה בשלחן ערוך. | |||
<BR/>ב'''מגן אברהם''' (ב) כתב לחלק, דהכא איירי ששלקו עד שנתמעך, ולכן ברכתו מזונות. ומוסיף המג"א שאם מבשל חיטים שלמים בלא להסיר הקליפה, הרי שאינם נדבקים ומברך בורא פרי האדמה, אך אם כבר הסיר הקליפה ובישלם, הרי הם נדבקים ומברך מזונות. וכתב שכן היא גם דעת הרמב"ם ותלמידי רבנו יונה. וסיים 'ודווקא שנתמעכו יפה'. | |||
<BR/>ה'''גר"א''' בביאורו (ד"ה ששלקן) כתב שיש טעות סופר בשלחן ערוך וצ"ל 'שחלקן' במקום 'ששלקן' וכמו שכתוב ברמב"ם. ולפי זה יוצא שדעתו שכל שהגרעינים שלמים, אפילו נדבקו ונתמעו, מברך האדמה. ורק אם חילקן קודם הבישול ברכתם 'מזונות'. | |||
גם ב'''לבוש''' (ב) השמיט את המילה 'שלקן', וכתב הרב '''אליה רבה''' (ב) שהוא מטעם הסתירה הנ"ל, אבל הוסיף להלכה, שאם נתמעכו ונתדבקו ע"י הבישול, דינן ככתשן ומברך 'מזונות'. | |||
ה'''משנה ברורה''' (ג) הסכים לדברי הגר"א שיש ט"ס בלשון השו"ע, אבל גם הסכים לדינא לדברי המג"א שאם נתמעכו בבישול, אף שנתנם בקדרה שלמים בקליפתן, מברך בורא מיני מזונות. | ה'''משנה ברורה''' (ג) הסכים לדברי הגר"א שיש ט"ס בלשון השו"ע, אבל גם הסכים לדינא לדברי המג"א שאם נתמעכו בבישול, אף שנתנם בקדרה שלמים בקליפתן, מברך בורא מיני מזונות. | ||
גרסה מ־10:11, 10 במאי 2018
|
הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
תבשיל שהגרעינים שלמים או שבורים
בגמרא (לז א) מובאת ברייתא האומרת, שעל מעשה קדרה יש לברך מזונות ומעין שלוש. ועוד תניא - "אלו הן מעשה קדרה חילקא וטירגיס, סולת, זריז וערסן ואורז".
ופירשו רש"י והראשונים ששמות אלו הם בעצם גרעיני חיטה לאחר שחילקום לשנים לשלושה לארבעה או לחמישה. ואם כן מבואר שכאשר הגרעינים הם שלמים, אינו נחשב מעשה קדרה לענין ברכה, ואין ברכתו מזוונות אף שהוא מחמשת מיני דגן, ורק כאשר הגרעינים מחולקים, מקבלים הם דין של מעשה קדרה.
ובאמת כן כתב הרמב"ם (ברכות ג ד) שדגן שחילקו או או כתשו ובשלו בקדרה, כגון ריפות וגרש כרמל, הרי הם מעשה קדרה וברכתם מזונות. משמע שאם בישל את הגרעין שלם, אינו מברך מזונות.
גם המאירי (לז א ד"ה כל תבשיל שהוא) סובר שאם מבשל תבשיל מחמשת מיני דגן ולא נתבקעו, מברך עליו בורא פרי האדמה בתחילתו, ובורא נפשות בסופו. אבל אם נתבקעו בבישול, או שחלקן בעודם חיים לשנים או לשלוש או לארבע או לחמש, מברך מזונות ומעין שלוש.
תלמידי רבנו יונה כתבו (כו א), שדווקא על חביץ קדרה מברך מזונות, והיינו כשנכתשו החיטים ונדבקו, אבל אם בישל החיטים שלמים והגרעינים עומדים שלמים, אינו מברך עליהם אלא בורא פרי האדמה, כשם שמברך הכוסס את החיטה.
שלחן ערוך ואחרונים
בשלחן ערוך (רח ד) פסק ככל הראשונים שגרעינים שלמים אפילו שלוקים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה.
אלא שלעיל מיניה (ב) כתב שחמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל, מברך מזונות. משמע אפילו שבישל את הגרעינים בלא שחילקם.
האחרונים יצאו ליישב את הסתירה בשלחן ערוך.
במגן אברהם (ב) כתב לחלק, דהכא איירי ששלקו עד שנתמעך, ולכן ברכתו מזונות. ומוסיף המג"א שאם מבשל חיטים שלמים בלא להסיר הקליפה, הרי שאינם נדבקים ומברך בורא פרי האדמה, אך אם כבר הסיר הקליפה ובישלם, הרי הם נדבקים ומברך מזונות. וכתב שכן היא גם דעת הרמב"ם ותלמידי רבנו יונה. וסיים 'ודווקא שנתמעכו יפה'.
הגר"א בביאורו (ד"ה ששלקן) כתב שיש טעות סופר בשלחן ערוך וצ"ל 'שחלקן' במקום 'ששלקן' וכמו שכתוב ברמב"ם. ולפי זה יוצא שדעתו שכל שהגרעינים שלמים, אפילו נדבקו ונתמעו, מברך האדמה. ורק אם חילקן קודם הבישול ברכתם 'מזונות'.
גם בלבוש (ב) השמיט את המילה 'שלקן', וכתב הרב אליה רבה (ב) שהוא מטעם הסתירה הנ"ל, אבל הוסיף להלכה, שאם נתמעכו ונתדבקו ע"י הבישול, דינן ככתשן ומברך 'מזונות'.
המשנה ברורה (ג) הסכים לדברי הגר"א שיש ט"ס בלשון השו"ע, אבל גם הסכים לדינא לדברי המג"א שאם נתמעכו בבישול, אף שנתנם בקדרה שלמים בקליפתן, מברך בורא מיני מזונות.
דיוני האחרונים
ראוי לאכילה או לשתיה
הרמב"ם (ברכות ג י) כתב לחלק, שכאשר תערובת הקמח והמים התבשל והוא עבה וראוי לאכילה וללעיסה, מברך מזונות ומעין שלוש, אך אם היה רך וראוי לשתיה מברך שהכל ובורא נפשות.
פת
כתב המאירי (לז א ד"ה כל תבשיל מאלו) שהוא הדין לקמח מחמשת המינים שעירבו עם קמח משאר מינים ועשה מהם פת, שמברך המוציא וברכת המזון.