בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

מקורות
משנה:	מגילה ב ג
בבלי:	מגילה יט א
ירושלמי:	מגילה ב ג
רמב"ם:	מגילה וחנוכה א י
שולחן ערוך:	אורח חיים תרפח ה

אדם המתגורר בעיר שאינה מוקפת חומה וביום פורים נמצא בעיר המוקפת חומה, או להיפך, מתי קורא את המגילה.

דברי המשנה

אומרת המשנה (מגילה ב ג) שבן עיר, כלומר שמחוייב בקריאת מגילה בי"ד באדר, שהלך לכרך, ששם קוראים את המגילה בט"ו אדר, אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו, כלומר בי"ד, ואם לא עתיד הוא לחזור למקומו, קורא עמהם בט"ו. והוא הדין לבן כרך שהלך לעיר.

הפירוש הפשוט בדברי המשנה הוא, שכל אחד קורא לפי המקום שבו הוא גר, ואף אם הוא מתארח בזמן הקריאה במקום אחר, אין הוא קורא בזמן קריאתם, אלא לפי יום הקריאה של מקומו. אמנם אם לא מתכוון לחזור יותר למקומו, כלומר עקר דירתו למקום אחר, הרי שעכשיו זהו מקומו, וקורא עמהם.

סוגית הירושלמי

כפירוש זה נזכר בירושלמי (מגילה ב ג) בדברי ר' יוסי שהסביר דברי המשנה שמדובר בעתיד להשתקע, כלומר שרק אם אינו עתיד לחזור למקומו כלל אלא להשתקע במקום החדש, קורא עמהם. ומבאר שם בקרבן העדה (ד"ה אוף) שהחידוש בזה הוא שאף אם השאיר את בני ביתו בעיר ועתיד עוד לחזור לשם כדי להביאם לכרך, מ"מ כיון שהוא כבר בכרך וכוונתו להשתקע שם, דינו ככרך.
אמנם הבבלי חולק על פירוש זה כפי שיתבאר להלן, ואף בירושלמי עצמו הדבר אינו מוסכם.

סוגית הבבלי

אבל בגמרא (יט א) אומר רבא שדברי המשנה הם דווקא שעתיד לחזור למקומו בליל י"ד, שאז קורא כאנשי מקומו, אבל אם אינו עתיד לחזור למקומו בליל י"ד, קורא עם אנשי המקום בו הוא שוהה.
עוד שם מביא רבא מקור לדבריו מהפסוק 'על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות', שמייתור המלים 'היושבים בערי הפרזות' ניתן ללמוד שאפילו הוא אינו פרזי אלא רק יושב בערי הפרזות, דינו כפרזי, ומזה לומד רבא שפרוז בן יומו נקרא פרוז. ומוסיפה הגמרא ללמוד מזה, שכן הדין גם במוקף, שמוקף בן יומו נקרא מוקף.

את דברי רבא אלו אפשר לפרש בג' דרכים, ומובאים הם בכסף משנה (מגילה א י) ובבית יוסף (אורח חיים תרפח):
א. דברי רבא מוסבים על תחילת המשנה, היינו על בן עיר שהלך לכרך, ואז יהיה פירוש הדברים שזמן הקריאה נקבע לבן העיר, לפי מקום הימצאו בליל י"ד, שזהו זמנו האמיתי. אם עתיד לחזור למקומו בליל י"ד, הרי הוא קורא בזמנו, כיון שאינו נחשב למוקף בן יומו להתחייב בט"ו, אך אם אינו עתיד לחזור לעיר בליל י"ד, הרי שאינו מתחייב עם אנשי עירו אלא עם המקום אליו הלך, וקורא בט"ו. ומזה נלמד גם לבן כרך שהלך לעיר, שקביעת זמנו תהיה בהתאם למקומו בליל ט"ו, שאם עתיד לחזור למקומו בזמן זה, הרי נשאר עליו החיוב כפי מקומו, אך אם בזמן זה, היינו ליל ט"ו, עתיד להישאר בעיר, הרי הוא מתחייב בקריאה לפי זמן אנשי העיר, היינו בט"ו.
ב. דבריו מוסבים על הסיפא, כלומר על בן כרך שהלך לעיר, שזמנו נקבע לפי מקום הימצאו בזמן קריאת אנשי העיר אליה הלך, שאם שוהה שם בליל י"ד, הרי שנתחייב לקרוא עמהם, והוא פרוז בן יומו, ורק אם ישוב קודם לכן לכרך, קורא כמקומו. ומזה נלמד לבן עיר שהלך לכרך, שזמנו נקבע לפי שהותו במקום שנמצא בו, שאם שוהה בכרך בליל ט"ו, מתחייב לקרוא עמהם בזמנם, אך אם שב קודם לכן לעירו, זמן חיובו הוא כאנשי עירו בליל י"ד.
ג. דבריו מתייחסים לרישא ולסיפא גם יחד. כלומר לכולם זמן החיוב הוא בליל י"ד, לפי מקום הימצאם בזמן זה. שבן עיר שהלך לכרך ושהה שם בליל י"ד, נפקע ממנו חיובו כבן עיר, וחל עליו חיוב לקרוא בט"ו, ואף אם יחזור לעירו במשך יום י"ד, מתחייב לקרוא כבני הכרך, מפני ששם שהה בזמן החיוב שהוא ליל י"ד. וכן הדין בבן כרך שהלך לעיר, שאם שוהה בעיר בליל י"ד, מתחייב לקרוא עמהם בזמן זה, ונפרע ממנו חיובו של ליל ט"ו כבן כרך.

להלן יתבארו שיטות הראשונים על פי ההבנות השונות בדברי רבא.