אכילה לפני התפילה
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | ברכות י ב |
| רמב"ם: | תפילה ה ב, ו ד |
| שולחן ערוך: | אורח חיים פט ג-ה |
גדר האיסור לאכול קודם שיתפלל או שיקרא קריאת שמע, ובאילו אופנים מותר.
סוגית הגמרא
הגמרא (ברכות י ב) מביאה דברי ר' יוסי ברבי חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, שדורש את הפסוק (ויקרא יט כו): "לא תאכלו על הדם", שאסור לאכול קודם התפילה. ועוד אומרת הגמרא שכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א יד ט): "ואותי השלכת אחרי גווך". היינו שמתגאה ואחר כך מקבל עליו עול מלכות שמים.
מבואר מן הגמרא שאסור לאכול ולשתות קודם התפילה, ושהעושה כן יש בזה משום גאווה.
הרי"ף (ה א) הביא את הגמרא כצורתה, וכן ציטט הרא"ש (י) להלכה.
מדאורייתא או מדרבנן
ברא"ש (י) משמע שהאיסור הוא מדאורייתא, שכתב בשם ר"י שהסיבה שאפילו התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק, שלא כמו במנחה, היא מפני שבשחרית הוא חמור יותר לפי שהסמיכוהו על פסוק, ואיכא לאו 'לא תאכלו על הדם'. אמנם ייתכן שכוונתו לומר רק שזהו איסור חמור יותר שהרי הסמיכוהו לפסוק, אבל על כל פנים רק מדרבנן הוא.
במאירי (ד"ה האוכל ושותה) מבואר להדיא שאינו מדאורייתא, אלא רק דרך סמך הביאו אזהרה לאיסור זה. וכן הרבנו יונה (ה א ד"ה לא תאכלו) כותב להדיא שהאיסור הוא מדרבנן, לפי שפשטו מדבר על אבר מן החי.
שתיית מים
כתב אבי העזרי[דרוש מקור], שמותר לשתות מים בבוקר קודם התפילה, כיון שבמים לא שייך גאוה, והביאו הרא"ש (י) להלכה.
לפני תפילה או לפני קריאת שמע
התחיל קודם עלות השחר
הרשב"א (י ב ד"ה כל האוכל) כותב שהאיסור הוא דווקא כאשר מתחיל לאכול אחר שמגיע זמן תפילה, אבל התחיל קודם שהגיע זמן תפילה מותר, ושכן כתבו התוספות.
הרא"ש (א י) כתב בשם ר"י שאם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק משיעלה עמוד השחר, ואינו דומה לתפילת מנחה ששם אין צריך להפסיק, כיון שבשחרית חמור יותר, שהרי הסמיכו את האיסור לפסוק, ולכן אפילו התחיל מפסיק.
בשאר תפילות
כתב הרי"ד (פסקים ברכות י ב) שהאיסור הוא לאו דווקא בתפילת שחרית, אלא כל תפילה כיון שהגיע זמנה, אסור לקבוע עצמו במאכל ומשתה קודם שיתפלל, שמתוך שהוא שבע אינו יכול להכניע עצמו כראוי לפני הקב"ה. אמנם תפילת השחר חמורה שאסור אפילו לטעום, מה שאין כן בשאר תפילות.