אכילה לפני התפילה

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	ברכות י ב
רמב"ם:	תפילה ה ב, ו ד
שולחן ערוך:	אורח חיים פט ג-ה

גדר האיסור לאכול קודם שיתפלל או שיקרא קריאת שמע, ובאילו אופנים מותר.

סוגית הגמרא

הגמרא (ברכות י ב) מביאה דברי ר' יוסי ברבי חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, שדורש את הפסוק (ויקרא יט כו): "לא תאכלו על הדם", שאסור לאכול קודם התפילה. ועוד אומרת הגמרא שכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א יד ט): "ואותי השלכת אחרי גווך". היינו שמתגאה ואחר כך מקבל עליו עול מלכות שמים.

מבואר מן הגמרא שאסור לאכול ולשתות קודם התפילה, ושהעושה כן יש בזה משום גאווה.

הרי"ף (ה א) הביא את הגמרא כצורתה, וכן ציטט הרא"ש (י) להלכה.
וכן הרמב"ם (תפילה ו ד) כתב שאסור לו לאדם לטעום כלום אחר שעלה השחר, עד שיתפלל שחרית.

מדאורייתא או מדרבנן

ברא"ש (י) משמע שהאיסור הוא מדאורייתא, שכתב בשם ר"י שהסיבה שאפילו התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק, שלא כמו במנחה, היא מפני שבשחרית הוא חמור יותר לפי שהסמיכוהו על פסוק, ואיכא לאו 'לא תאכלו על הדם'. אמנם ייתכן שכוונתו לומר רק שזהו איסור חמור יותר שהרי הסמיכוהו לפסוק, אבל על כל פנים רק מדרבנן הוא.

במאירי (ד"ה האוכל ושותה) מבואר להדיא שאינו מדאורייתא, אלא רק דרך סמך הביאו אזהרה לאיסור זה. וכן הרבנו יונה (ה א ד"ה לא תאכלו) כותב להדיא שהאיסור הוא מדרבנן, לפי שפשטו מדבר על אבר מן החי. וכן כתב בית יוסף (פט ד"ה ומ"ש בשם אבי העזרי) שהאיסור הוא רק מדרבנן.

שתיית מים

כתב אבי העזרי(ברכות ל), שמותר לשתות מים בבוקר קודם התפילה, שכל האיסור דווקא דבר שמשכר מפני שמביא לידי גאוה, אבל מים מותר כיון שבמים לא שייך גאוה, והביאוהו הרא"ש (י), הגהות מיימוניות (תפילה ו ד), מרדכי (ברכות א כג), כסף משנה שם ועוד.
מהר"י אבוהב^{[דרוש מקור]} ביאר שמזה הטעם שינו חז"ל את לשון הפסוק מ'גווך' ל'גאיך', דהיינו שאם מצד הגוויה היא אסור לשתות אפילו מים, שגם הוא צורך הגוף. אך כיון ששינוהו ללשון גאווה, אינו אסור.

בשבת

עוד כתב אבי העזרי^{[דרוש מקור]} שדווקא ביום חול מותר לשתות מים, אבל בשבת אפילו מים אסור כיון שחייב הוא בקידוש. והטור (אורח חיים פט) כתב שאביו הרא"ש היה שותה מים גם בשבת קודם התפילה, ולא חשש לקידוש, מפני שלא הגיע זמנו עד אחר תפילה.

שיעור אכילה האסור

המקור לאסור אפילו טעימה

הפוסקים דנו מנין המקור לאסור אפילו טעימה בלבד, כמו שכתב הרמב"ם ועוד פוסקים, והרי הגמרא לא דיברה אלא על אכילה, ואפשר שכוונתה לסעודה?

התחיל קודם עלות השחר

הרשב"א (י ב ד"ה כל האוכל) כותב שהאיסור הוא דווקא כאשר מתחיל לאכול אחר שמגיע זמן תפילה, אבל התחיל קודם שהגיע זמן תפילה מותר, ושכן כתבו התוספות. ומשמע בדבריו שאינו צריך להפסיק אף משהגיע עמוד השחר.
אמנם הרא"ש (א י) כתב בשם ר"י שאם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק משיעלה עמוד השחר, ואינו דומה לתפילת מנחה ששם אין צריך להפסיק, כיון שבשחרית חמור יותר, שהרי הסמיכו את האיסור לפסוק, ולכן אפילו התחיל מפסיק. וכן הוא ברבנו יונה (ה א ד"ה כל האוכל) בשם ר"י הזקן, שבשחרית אם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק מיד בעלות השחר, משום הלאו דלא תאכלו על הדם.

הרמב"ם (תפילה ו ד) כתב גם כן שאינו אסור אלא משעלה השחר, אמנם לא ביאר להדיא דבריו אם צריך להפסיק אחר שהתחיל בהיתר.
אמנם הטור (תפילה פט) למד בדברי הרמב"ם שאין צריך להפסיק.

בשאר תפילות

כתב הרי"ד (פסקים ברכות י ב) שהאיסור הוא לאו דווקא בתפילת שחרית, אלא כל תפילה כיון שהגיע זמנה, אסור לקבוע עצמו במאכל ומשתה קודם שיתפלל, שמתוך שהוא שבע אינו יכול להכניע עצמו כראוי לפני הקב"ה. אמנם תפילת השחר חמורה שאסור אפילו לטעום, מה שאין כן בשאר תפילות.